חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2506 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3403 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1448 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1326 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
peace/piece of mind
יש תקופות בהן משאת נפשי העליונה היא לקבל בסך הכל קצת peace of mind . לפחות ל- piece ממנו. בעצם אם חושבים על זה , יש שם הכל. כשאתה רגוע והמוח נקי ממחשבות טורדניות , או ממחשבות בכלל, יושב שם בפוטנציה סוג של אושר. ובכל פעם כשזה עולה אני נזכר ומזדהה עם המשפט של לנון (בשיר שלו I'm so tired מהאלבום הלבן , כאן בקליפ.) I'd give you everything I've got מעניין אם מוסיקה תורמת להשגת המשאלה הנ"ל.
ועוד מעניין אם המרשם של לנון להשגת השלווה הוא מסוג- Sitting in an English garden waiting for the sun או מסוג- Picture yourself in a boat on a river,
זה המקום להתוודות שבבסיסי אני לנוניסט (נשמע כמו לניניסט, מול מקרטיסט...) הוא נגע בי תמיד עמוק יותר, אין לי הסבר לזה, כנראה משהו אישי משולב, מעריך מאד ואוהב גם את מקרטני, אבל לנון פשוט נוגע, בי, יותר. אבל האמת, גם מקרטני, בקטעים מסוימים שלו , עושה זאת. אוהב את ההתפתחות והמעברים שבשיר . הדבר היחיד שמעצבן אותי בקליפ הוא שמי שאולי מהווה את הגורם לתלונותיו (ובין היתר , לפחות בעקיפין, לכך שהביטלס לא הופיעו ב- קיץ 69 במה שאחד מחברי כאן מכנה "האירוע ההוא", וצרות נוספות שגרמה) מתקרצצת בו לא מעט , ובנושא הזה אני מזדהה לחלוטין עם פול. שימו לב איזה צעיר שם ג'ורג' מרטין. וגם בראיין אפשטיין מציץ שם מהתמונות לעברו של ג'ון .
יש גם גרסה, הומוריסטית משהו, של מקרטני, לשיר.
http://www.youtube.com/watch?v=9_h9OyyM3QU&feature=related
|
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (101)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תיקון אריטמתי קן פשוט נשמט 0,
התכוונתי ל-1000 פעמים בלי הגזמה
יכול להיות שגם 2000
אני יודע, קראתי לא מעט דברים לא חיוביים על לנון,אך גם על רבים אחרים.
אבל, לנון- טופז, זה לא עניין של חילול הקודש, אלא שני מישורים נפרדים לחלוטין.מאד אוהב את השירים האלה
ומזדהה לחלוטין
את האלבום הלבן שמעתי איזה 100 פעמים בלי להגזים
וגם אני נזכר בשיר הזה כל פעם שאני בתקופות מעייפות.
דרך-אגב לג'ון לנון, כמה שאני אוהב אותו
באותה מידה ברור לי שהוא היה אגוצנטרי וילדותי
אם לחלל קצת קודש: אז דברים שלא אהבתי אצל דודו טופז
פול מקטני קצת פחות כריזמטי ומרוצה מעצמו אבל
הנה הוא עוד חי..
לדעתי זה קשור
חשוב מאוד: בעידן הדיגיטלי, לפני הורדת הדיסק, יש להוריד את התמונה של השקית (קליק ימני, שמור תמונה כ...).
את השיר הספציפי הזה של האריסון - לא כל כך. למרות מגוון הסגנונות בסרג'נט פפר, הוא תמיד נשמע לי כמו נטע זר.
הנה, ,קבל קישור להורדת האלבום של מקרתני.
http://rapidshare.com/files/11681499/Paul_McCartney-Give_My_Regards_To_Broad_Street.rar
לא מכיר, לא יודע, סקרן לראות בכל זאת.
"שכשהתחיל within you without you, שלחתי אוטומאטית את היד לכפתור שמקפיץ שיר קדימה, אבל זה לא עבד :-("
לא אוהב פסיכדליה הודית?!
אגב, מתישהו בשנות ה-80 פול מקרתני עשה את הסרט Give my regards to broad street, ובפסקול שלו חידש כמה שירים שלו מתקופת הביטלס, ביניהם the long and winding road. בניגוד להצהרות המקוריות שלו, הוא די הסתמך על העיבוד שעשה ספקטור, אבל הפך אותו אפילו ליותר קיטשי (משהו מסוג העיבודים שהיו עושים לשיר בלאס וגאס, אני מניח). בקיצור - איום ונורא. וזה עוד כלום לעומת האונס הברוטלי שהוא עשה לאלינור ריגבי באותו פסקול. כן, לפעמים מעניין לחשוב מה עובר לסר פול בראש.
וולקאם מיסינג פרסון.
ידוע שה-4 שהמציאו את הפוני בשיער, לא מחביביך.
נראה שהאלבום הזה של המיידן חביב כאן.
אהבתי את "הביטלס של המטאל... והשאר.
אתה חייב לבוא ולחדד לי את הסכיזופרניה המוסיקלית שלי, אה?
כתבתי למעלה, באחת מתגובותיי, שהיו תקופות שדווקא מוסיקה מהסוג (ובווליום) הייתה משחררת אותי לרגיעה. למה הדבר דומה?
בקליפ האחרון, ההופעה בריו, נדמה לי שזה כבר כמעט איחוד של כולם, לא?
דיקינסון מאריי, סמית ושות.
כן, שמעתי על סיפור ההפקות והנרווים של פול בעקבות זאת.
הקריין בשעה של השמעת האלבום הזה התייחס לנושאי אי ההסכמות בין מפיקים ליוצרים/מבצעים וטען שלדעתו "אם יש מקרה בו המפיק צדק יותר, זה הוא המקרה".וזה נאמר אכן לאחר השמעת "דה לונג אנד ויינדינג".
אני אוהב פחות את הבומבסטיות העודפת שם.
למרות הקטעים הלא קלים שיצאו גם מפול הרי אם יש קרדיט של צדק שמגיע לו הוא המשפט הזה שציינת-
סחב את חבילת הביטלס על גבו .(לפחות משלב מסוים).
עם כל ה"שטויות" (הנסלחות על ידי מעריציו, ואני ביניהם) שעשה ג'ון , japan town ,הדברים שהזכרת ועוד.
גם אני לא שמעתי את כל המרתון, במחצית סרג'נט פפר נסעתי לשחות ולקראת אח"צ/ערב, נשברתי סופית.
אבל נדמה לי ששמעתי אותו אומר שעל סמך כרזת הקרקס הוא כתב את מר קייט.
אולי החמצתי את מה שאתה שמעת.
סתם בא לי להפריע פה
זה בשביל עוזי, משה וכל מי שמבין אותי
בלי קשר לכלום, וסליחה על ההתפרצות וכו'..
אם כבר שקט נפשי אז השקט הזה עדיין עושה לי את זה אחרי כל השנים
the eye of the sun-rose on her lips...
אגב, ההפקה של פיל ספקטור הייתה הקש ששבר סופית את הגב של הביטלס. ג'ון וספקטור הפיקו את ההקלטות ללא ידיעתם של מקרתני ומרטין. כשמקרתני שמע על זה, ובמיוחד כששמע את the long and winding road, נשבר לו סופית, ואחרי שנים בהן הוא סחב את חבילת הביטלס על גבו (ג'ון קשקש מאז סרג'נט פפר על כך שנשבר לו מהלהקה) הוא הודיע על פרישה.
אה - לא שמתי לב לשעות. אני לא יכולתי להקשיב לכל המרתון. אבל בשעה של סרג'נט פפר שמתי לב לשני דברים:
1. קריינים שמדברים שטויות גדי ליבנה שהגיש את השעה, טען שג'ון קנה את הפוסטר של המופע של mr kite לצורך צילומי הסרט מג'יקל מיסטרי טור - נו באמת...)
2. שכשהתחיל within you without you, שלחתי אוטומאטית את היד לכפתור שמקפיץ שיר קדימה, אבל זה לא עבד :-(
נכון, פיל ספקטור.
את naked שמעתי וראיתי בו ייחוד.
כפי שאמרת טוויסט קטן...
פתאום, לאחר היכרות של שנים, בא משהו קצת פחות בומבסטי ויותר אינטימי (מבלי לפגוע כמובן בהפקה המקורית).
לגבי ההעדפות לאלבומים, אם תשים לב, הם נרשמו די במקביל לשעות ההשמעה שלהם,אבל ללא ספק השניים שהכרת הם בין הטובים.
לי,אגב, יש את כולם עם העיגול השחור הגדול(רובם פארלפון אנגלי ), ולא מחליף את הסאונד שם.
אבל זה כבר נושא לדיון אחר.
:-)
let it be חמוד. יצא לך לשמוע את let it be naked?
אני מסכים איתך לגבי סיבה 4, והייתי מוסיף את ההפקה של פיל ספקטור.
revolver מתנייד עם סרג'נט פפר בתור האהוב עלי של הביטלס. נראה לי שאשקיע מזומנים בגרסה החדשה של שניהם. רק לשמוע את ההבדל בין האיכות של אלינור ריגבי ב CD ה"מקורי" מול האיכות ב love מראה כמה אפשר סאונד טוב מחייה את האלבומים האלה.
אה...
אבל התרגלתי בסלון שלך שהמטבע הוא מוסיקה. :)
זה דווקא פשוט גל,
פשוט להפסיק להתנגד. לתת למילים שלך או לחסרונן לחלחל.
למדתי שבצמתים מסוימים בחיים
הכי טוב להתכופף .
בשקט.
מגיעים הדברים הטובים ביותר שהמים שקטים.
עכשיו אחד האהובים עלי הוא רבולבר,
ולפני זה היה ראבר סול, ולפני זה.......
אחרי זה הוא ישיר את זה.
http://www.youtube.com/watch?v=7EE59Ex5Px4אחד הריפים האהובים עלי.
ועוד משהו,
מה איכפת לי ,זה בלוג שלי!... שלי! (חולדאי, שבוע סוף, או ארץ נהדרת).
וחוץ מזה היום מרתון ביטלס, לא?
אחד האלבמים האהובים עלי שלהם הוא let it be (ומשהו שאולי לא ימצא חן בעיניך, לוסט, לא דווקא בשל שיר הנושא).
במקרה הזה יש לי גם הסבר רציונאלי.
1. זהו האלבום הכי פחות שחוק מבחינתי האישית. יצא נדמה לי ב- 70(למרות שכידוע הוקלט עוד לפני אבי רוד), שנה לאחר שאני כבר די זנחתי את הביטלס והמיינד שלי היה במחוזות אחרים. בהשאלה משירו של שלום חנוך"מה שיותר כבד, יותר נכון"
רוצה לומר רוק כבד ופרוג.
2.זהו לטעמי , מוסיקלית, אחד האלבומים היותר "אמריקאיים" של הביטלס, שילוב אלמנטים של קאונטרי, בלוז, רוקבילי.
3.אוהב את נגינת הגיטרות שם(לרבות השימוש בסטיל גיטאר) ,אם כי נדמה לי שגם שם ג'ורג קופח ובחלק מהמקרים ג'ון ופול "סוללו" בעצמם.
4. ההופעה על הגג ,בילי פרסטון ועוד.
קפצת אבל על כמה תגובות
(הוזכר אצל עוזי).
אבל אם כבר, אנצל את ביקורכם כאן, כביטליסטים , לציין שהוספתי, בדיעבד, משהו לפוסט (כנראה זה יהיה רק עבורי), ושאלתי מהו המרשם של לנון לשלוות הנפש.
ועוד מעניין אם המרשם של לנון להשגת השלווה הוא מסוג-
Sitting in an English garden waiting for the sun
או מסוג-
Picture yourself in a boat on a river,With tangerine trees and marmalade skies
סליחה שאני קופץ נושא
אבל יש גם כזה פיס אוף מיינד
טוב, אתה מקבל כאן את זה-
2009imported Japanese box set, which includes a bonus Japanese text booklet and obi strip
חשבתי לעצמי, מעניין מהי חלוקת הירושה בין שון לג'וליאן (אם בכלל).
וכשמדובר ב(הרבה)כסף, כולם זונות (גם יוקו).
אם כי יוקו ראתה את המשחק של guitar hero והביעה ביקורת נוקבת על כך שג'ון לא נראה מספיק מוביל, ושהאנימטורים לא שמו לו מבט מספיק חודר בעיניים. אבל לרווחת המפתחים, היא לא דרשה לגנוז את התועבה (ראה שורה ראשונה לעיל).
אה - במקביל גם יוצא משחק guitar hero עם שירי הביטלס :-)
אנא לינק לקופסה באמזון http://www.amazon.com/Beatles-Stereo-Box-Set/dp/B002FVPL9M/ref=sr_1_8?ie=UTF8&s=music&qid=1252141726&sr=8-8
ואם הייתי יכול להוריד את אשתי או אותי לזנות כנראה גם הייתי יכול להרשות לעצמי לקנות אותה.
רק עכשיו נפל לי האסימון, אני מבין שמדובר בסט של כל האלבומים.
כי בשעה הקודמת הודגש with the beatles שיצא רק במונו במקור וחשבתי שרק לו עשו את החידוש הזה.
לא מוצא את מה שאתה מצאת,נכנסתי לכאן-
http://www.thebeatles.com/core/news/
יש שם גם סרטון אנימציה שסוקר חלק מהאלבומים.
זה מוביל אותי למשהו שעולה 250 דולר אך לא ברור לי כי רשום שם כאילו משחקי wii
מודה שלא הבנתי עד הסוף את הבדיחה.(עם הגיל והמשקל).
תוך כדי כך חשבתי האם מה נקרא" צחוק הגורל" הוא עד כדי כך אכזרי שלגבי ההוצאות האלה פול נאלץ לשתף פעולה עם יוקו, או שזה כבר עבר ליורשיו של מייקל.
מאזין לזה עכשיו.
בדיוק חשבתי עליך בהקשר.
יאללה תענה לחידות , תזכה בהוצאה המחודשת,דיגיטל/סטריאו , של with the beatles.
תודה.
חלק מכיר וחלק לא.
אך מסקרן ואשתדל לשמוע .
חשבתי דווקא שתתני רצפטים מסוג אחר...
אח קטן שלי :) לא שמעתי אותך בגלל הרעש.
מצטרפת לקריאה של שקט.
מוסיקה שמרגיעה ?
יש לי רשימה לאותם רגעים שאתה רוצה להתנתק מהעולם
והמוסיקה תהיה הגשר לכך, וגם לאותם רגעים שהחברה היחידה שאתה רוצה לידך
אלו המילים והלחן שישקו את הנפש העייפה שלנו וכמובן לאותן שעות שאתה רוצה שקט
והמוסיקה מסדרת לך את המחשבות...
מספיק ?
אז הנה: והסדר הוא אסוציאטיבי ולא מדורג. :)
Bach - Piano Concertos - Zoltan Kocsis & Andras Schif
Crash Test Dummies: God Shuffled His Feet
King Crimson - Discipline - Matte Kudasai
Daniel Lanois - Acadie - Still Water, & fisherman's daughter
Material - Hallucination Engine - Shadows of Paradise
- Seven Souls - Seven Souls
Pat Metheny-Lyle Mays - As Falls Wichita, So Falls Wichita Falls - As Falls Wichita, So Falls Wichita Falls
Fred Frith - Anything from Nashville
Jethro Tull - Songs From the Wood
Durutti Column - The Guitar and Other Machines - When the World & Pol in B
Kate Bush - The Sensual World - The Sensual World
Moby - H otel track 11
שבת שלום, ותודה. :)
אני זוכר בוודאות שיש סרט מהסוג , רציני , צרפתי (לכן הסבירות שראית, נמוכה) או עם איזבל הופר או סנדרין בונאר (המהממת) או מישהי שלישית.
שם, ממש מראים איך היא מסירה את הרגל התותבת כל לילה לפני הכניסה (לא לבד) למיטה.
וסרט טוב.
הפלת אותי עם הקטע של האיש בעל שתי הרגליים.
יש שם ברכבת כמה קטעים מה זה ריאליים, בקטע של חרדות חיזור וכדו'.
מכיר את השחקן .
חייב לשים עליו(הסרט, לא השחקן) את היד (או את הרגל).
וזכויות הביטלס, נכון, מייקל רכש אותם, די לא מזמן.
אני לא יודע על איזה סמים הייתה באותה תקופה, אבל אני לא יכול לשמוע יותר מדקה של no. 9. אבל אני יכול להבין איך קפצת ממנו ל- 40 של מוצרט.
את הקטע עם הרגל הזכירו לבחורה רק אחרי שנחשפה ההיסטוריה שלה, עד אז דווקא התייחסו בכבוד לנכות ולפעילותה נגד שדות מוקשים (באמת!).
ניחשת / נזכרת נכון - ללינץ' יש סרט קצר שלם בשם the emputee בו הפעילות היא הסרת רגל תותבת, נקיונה, והחזרתה למקום. פעמיים. אבל אם אתה רוצה משהו יותר נחמד - נסה למצוא את האפיזודה של הקומדיה הבריטית couplings בשם the man with two legs, בה בחור מספר בטעות לבחורה שיש לו רק רגל אחת, אבל אז הוא לא יכול להיכנס איתה למיטה מחשש שהיא תגלה את הרגל המיותר. ההתחלה כאן http://www.youtube.com/watch?v=e96ow3I1xGY, ואת ההמשך לא מצאתי (אולי הבת שלך יכולה לעזור).
את revolution הוריד לזנות מייקל ג'קסון, שבאותה תקופה היה בעל הזכויות לשירי הביטלס. ועל זה נאמר - beat it.
נ.ב
תופתע, אבל אהבתי את no 9, no 9, no 9
מייד לאחר מכן בא קטע מה- 40 של מוצרט.
רבולושיון שייך לג'ון,לא ברור לי מה הסדר הזכויות שם,כנראה הסכמה בין פול ליפנית.
רבים לגלגו כאן בקפה על הנכות של ההיא, אני בדרך כלל לא מבקר אנשים על בחירות של ענייני לב, אם היו שם כאלו.
חוץ מזה קראתי על פאטיש של אנשים שהסרת רגל לפני, ועריכת הסשן בלעדיה, מדליקה אותם.(לינץ' היה לוקח את זה לסרט בשתי ידיים, היה לו משהו בכיוון, כרגע זכור לי רק דניס הופר הנהדר מתנשף עם מסיכת החמצן , או מה שזה, ב-בלו ולווט, אבל זוכר סרט מסוים, לא יודע אם שלו, עם הסרת רגל).
בנוגע לקיטש, ידוע, לא הסתרת ( ג'יניגס חאן , אפריק סימון, נדמה לי ודומיהם ).
יש מהם שגם אני יכול להינות במוד המתאים, או נניח יחד עם ילדי .
חוץ מזה גם אני גדלתי על רבים מהם וחלקם חביבים בעיני אף כיום.
אבל מופעי קרקס בדרך כלל משעממים אותי.
ותשקוט הארץ המזויינת 40 שנה. כבר עדיף מרפי'ס.
ואני את מונדיאל 82!
ג'ון גם לא היה מסכים להפוך את revolution לפרסומת של נייקי. אולי היה מסכים לנדב את revolution 9 כמוזיקת תשדירי הבחירות של ליברמן.
צ'מע - למקרתני היו בחירות תמוהות עוד יותר (זוכר את החברה שלו, חלולת הרגל וכוכבת סרטי הפורנו?). כנראה שעשרות שנים על גראס משפיעות באיזושהי צורה.
וכאמור, אני מכיר את עצמי: אם הייתי שם - הייתי נהנה. יש לי חולשה לקיטש (בלי להיות מושפע מגראס).
ניסינו פעם לשטח את ביירות.
זה לא עבד, ופיספסנו הופעה של madness.
אוי ואבוי, גרוע ממה שחשבתי.
נכון , עכשיו נזכרתי בכרזות הפירסום-
Cirque du Soleil
איך חברך מקרטני הסכים לזה?
אתה רואה, ג'ון לא היה מסכים לעולם (אלא אם יוקו הייתה לוחצת לו במקום רגיש).
אולי על ביירות ?
אז הנה, מצאת לנו את הקשר בין לנון ללנין.(שיר נהדר אגב).
בנוגע לשלווה ומוסיקה, אין לי תשובה חד משמעית, בעיקרון, כמו שאמר לוסט, אני צריך בדרך כלל את המצע של השלווה על מנת להינות.
מצד שני ,לפעמים מוסיקה יכולה להוות מקור של לברוח רגע למחוזות אחרים (אולי בדומה לקולנוע, ואלכוהול?).
לגבי המרפיס, למה לא דיווחת קודם?!
המלצרית הציעה את מרכולתה וידידה שהייתה אתי אמרה, "מרפיס זה טוב, כמו גינס".
איפה זה ואיפה גינס. בדיוק כפי שתיארת.
מתגעגע לפאבים של אירלנד, גם בירה וטובה וגם מופעים חופשי.
הנה קטע מהמופע שלא הלכת אליו http://www.youtube.com/watch?v=kn-UMo--UCs
נראה לי איום ונורא, משהו בנוסח מופעי wow באילת. חבל שלא הלכתי, הייתי נהנה מכל רגע.
רק בריאות, שלוות נפש ושמחה, חבר שלי.
תודה.
גם אני אפתיע אותך, בהכללה גסה, אני חושב כמוך.
זאת תוך היצמדות לסייפא שלך. (רגעים כאלו ואחרים).
לא אכנס כאן לפירוט, אבל היו שם כדבריך רגעים מדהימים, אצל שניהם.
גם קולית, אני אוהב יותר את שניהם יחד, מאשר לחוד.
לדעתי נקודות החוזקה של לנון לבד, היו בעיקר בתכנים החברתיים והאישיים , ופול, למרות שלא כל תכני שיריו היו "סילי לאב סונגס" הרי שהיו לו גם כאלו , אך היו כמה רגעי שיא נהדרים, מוסיקאלית, אצל שניהם.
הגדרת יפה את הסיבה שרכשתי אותו (טוויסט קטן=חיים חדשים).
בשעתו, כשהוא יצא, הייתי כאמור בחו"ל, והשמיעו אותו בכל חור (עובד באחת מחנויות המוסיקה אף הסביר לי בהתלהבות את מה שמרטין ובנו עשו שם) לרבות פירסומים על סוג של מופע בימתי בנושא שלו בלאס ווגאס,בדיוק הייתי גם שם, אבל הלכתי להופעה של המי... (היה מעולה).
לא יודע, מופע בימתי על לאב של הביטלס, נשמע לי אז משום מה קצת מלוקק .
באשר לסרט, ראיתי כאן בארץ, זוג אוהבים וכו' , על רקע השירים מהאלבום , מסוג הדברים שאתה לא בטוח אם זה סתם קשקוש או יש מאחורי זה משהו.
אז כנראה אתה צודק, מופע קרקסי.
לא נעים לי לערער את הייחוד שלך, אבל גם אצלי.
חס ושלום
אנחנו מדברים על בירות , כן?
אני לא זוכר את הציטוט הזה, אבל הוא מדליק :-)
אחד מהדברים שאני אוהב ב i'm only sleeping הוא שכמה פעמים השיר מאט כמעט לעצירה, ואז במאמץ מורגש הוא נותן לעצמו דחיפה אנרגטית קדימה עד שהוא שוקע שוב בשרפעים שלפני השינה.
אני לא זוכר שמוזיקה הביאה לי שלווה - היא מסוגלת לרומם מצב רוח אבל לא להרגיע. בעצם, שום דבר לא מרגיע אותי.
ואני אוהב שטוחות :-)
לכן אי אפשר להבין אתכן אף פעם
גם אני לנוניסטית
כל הדיבורים הללו על לנון ולנין לא יכולו שלא להסכיר לי את הסצנה מהסרט הגדול של כל הזמנים ביג לבובסקי. לצערי הורידו את הקליפ הרלוונטי מיוטיוב אז הנה לשון הדברים:
The Dude: "it's like Lenin said : "you find the person who benefits...."
Donny:"I am the Walrus"
The Dude :" you find the person who benefits"
Donny: " I am the walrus"
Dude : "and then you...
Donny : I am the Walrus
Walter : Donny shut the fuck up! VI Lennon
Vladimir Ilyich Ulyanov
אלון הזכיר לי את Im only sleeping -זה שיר שגם אני נורא אוהבת .
אני לא חושבת שמוזיקה מביאה לי שלווה ,nor אני רוצה שהיא תביא לי -אחרת משעמם -רק אולי אם אני בתור מבצעת.
הדבר היחיד שמביא לי שלווה זה אלכוהול
( אה ולא מרפיס, כי היא חקיינת עלובה של גינס - יש לה את הצבע של , את המרירות של ,אבל בלי הגוף של .היא שטוחה)
:)))
תמיד טענתי שנשים נולדו מולטיטאסק
,
אפילו השמים נמצאים גבוה יותר עבורן.
פוסט יפה
אני אפתיע אותך ואהיה כאן במיעוט, כמו תמיד
אבל דעתי היא שקריירת הסולו של לנון היא קצת אובר-רייטד וגם קריירת הסולו של מקרטני
הם גאונים, ביחד יצא משהו נדיר, אבל בקריירות הסולו שלהם, גם אם מכילות רגעים מדהימים, עדיין יש הרבה רגעים שלטעמי הם משעממים או לא משהו בכלל
יצא סרט של LOVE ???? חשבתי שזה היה מופע קרקס....
מאוד חיבבתי את LOVE. ברגע ששירים ששמעת אלף פעמים מקבלים טוויסט קטן, זה יכול להכניס בהם חיים חדשים (אם הטוויסט בכיוון הנכון, כמו שקורה במרבית love)
השמים נמוכים מאי פעם.
אצלי, צריך בסיס של פיס אוף מיינד כדי שיהיה אפשר להתקדם לדברים אחרים.
אקסית חמודה מאילת (להירגע, לא שלי, לקרוא את הפוסט של אורית על אילת),
וואו המשפט הזה כל כך נכון וצריך להחרט חזק במוח -
יהיה מספיק פיס אוף מיינד בשמיים.
ותודה על ההבנה.
taxman אכן הפתיחה וסולו הגיטרה שם נהדרים.
כן, ג'ורג' תמיד קופח שם.
וגם i`m only sleeping נהדר.
שניהם אגב כידוע מרבולבר.
וואו , החזרת אותי פתאום לגאוניות של הביטלס, מרגיש קצת מניאק שזנחתי אותם ,אלו שגדלתי איתם.
מזל לפחות שהיה לי השכל ללכת למקרטני .(אחת ההופעות הטובות שהייתי).
אבל רכשתי גם בשעתו בארה"ב, רק כשזה יצא, את ההפקה של ג'ורג מרטין אנד סאנס באלבום ביטלס love, ואפילו הייתי בסרט.
כן מוזיקה בהחלט יכולה לתרום לפיס אוף מיינד תלוי בסטייט אוף מיינד נכון לאותו זמן.
באופן כללי, אני מבינה בדיוק כמה אתה צריך פיס,בחיי שמגיע לך,
אישית לי לעצמי חייבת ליצור כל פעם בלאגאן כדי להרגיש את החיים.יהיה מספיק פיס אוף מיינד בשמיים
.
אתה צודק בניתוח שלך (וכמובן בהגדרה הנפלאה המוגנת בזכויות יוצרים). עכשיו אני מבין יותר טוב למה אני מעדיף את הביטלס.הכל טמון בשורשים.
כן, השחיקה של שירים יכולה להיות בעייתית, (קאברים של ביטלס אני כמעט ולא מוכן לשמוע) - אבל יש שירים כמו strawberry fields ששמעתי בטח יותר מ- 100 פעמים ועדיין לא נס ליחם.
אכן התכוונתי לשיר הזה של האריסון. מסכן - לקחו לו את הסולו. לאחרונה התברר שלי שלא מעט סולואים שייחסתי להאריסון בעצם לא היו שלו (למשל הסולו גיטרה המופתי ב taxman הוא של מקרתני).
כן, אתה צודק - כנראה שלא הייתי הולך :-)
תמיד עושה לי טוב כשאת מסבירה לי.(ומתקנת).
:)) שאני אסביר לך מה קורה לך? או שכבר הבנת לבד
(אני בהחלט חושבת ש- LCD זו המצאת ראשי-תבות מתוחכמת שנועדה לעשות שטיפת-מוח סמויה לצרכן לא רק לגבי מה שבקופסה אלא גם לגבי שמה)
גם אלי זה הגיע דרך צד שלישי.
לגופו של עניין, לא חושב שהיית הולך, כי נראה לי שהנושא שהיה שם גרוע בעינייך מ"האירוע ההוא", הוצג שם "האירוע" שהיה לפני "האירוע ההוא" ,בקיץ 67 , שהבעת כבר את סלידתך ממנו (פסטיבל מונטריי 67).
אבל יתכן ויהיו שם נושאים אחרים שיעניינו, אם תרצה אוכל להעביר אותך למארגנים, המקום סימפטי.
תראה, לעניות דעתי הלא מקצועית והלא מחקרית, הנושא של ביטלס-סטונס, או סטונס כן/לא נובע ממספר משתנים.
הסטונס שואבים את יסודותיהם מהבלוז והריתם אנ בלוז, וכמובן גם מהרוקנרול, וכך החלו בתחילת דרכם( אגב, אני חולה על השירים של תחילת הדרך של הסטונס, רובם מוכרים פחות) ,בהמשך זה התפתח לסוג של רוק ייחודי להם ,אבל שנבנה בכל זאת עדיין על היסודות הנ"ל.
הביטלס שהחלו גם מהשפעות אמריקאיות( קצת פחות בלוז ישיר, אבל רוקנרול וריתם) שברו די מהר כיוון וכמובן פרצו דרך ופיתחו משהו שונה וייחודי מכל מה שהיכרנו עד אז.
אז קודם כל, מי שלא אוהב את המוסיקה שביסודותיה יושבים חזק האלמנטים שהזכרתי, לא יאהב לדעתי אולי כל כך את הסטונס.
אצל הסטונס פחות הרמוניות יפות (ובזה אין מתחרים לרביעייה מליברפול) במקום זה יותר ראף בשירה, וגם יותר גיטרות של רוק, דבר שאני אישית גם אוהב.
תמיד אמרתי (רושם זכויות על האמרה הזו...) שהסטונס היא הלהקה הבריטית הכי אמריקאית בעולם.
דבר נוסף, הסטונס סימלו (לפחות בזמנו , ואני הייתי נער בזמן ההוא ) את הצד הראף , הבד בויס, ומי שבנערותו חיפש את הכיוונים האלו, מצא בהם. היה בהם קצת יותר אלמנט שסימל מרד .(אולי הפאנקיסטים הראשונים בעצם...?, שים לב שהראמונס קצת דומים להם)
נוסף- הקול של מיק ג'אגר, בעיני מאד ייחודי, וכידוע ,קול מדבר אליך או לא, זה אחד הדברים האינדיבידואליים שלא ניתן לתת להם הסבר רציו.
דבר נוסף (אולי) יש שירים של הביטלס ששחקו אותם עד דק בהשמעות ועשו להם קאברים , חלקם סכריניים עד להחריד, מספר מהם אני לא מסוגל לשמוע היום בכלל.
אולי יש עוד גורמים שלא ציינתי.
ובנושא לנון מקרוטני, גם כאן, הקול של לנון נוגע בי יותר וכאמור אין לזה הסבר.
כוונתי בנושא הייתה לא רק לקריירת הסולו של כל אחד מהם, אלא גם , ובעיקר, בשיתוף.
גם כשהם שרים יחד אני שומע את הגוון של ג'ון בתוך השילוב וזה עושה לי את התבשיל הטעים.
אני מניח שהשיר שכתבת שהוא הכי טוב באלבום, של האריסון , הוא "יבבת הגיטרה", התעצבנתי בזמנו לגלות שגם שם לא נתנו לו "ליבב" אלא לקלפטון.
לעולם לא נדע, מה היה מגיע מהם אילו המשיכו יחד.
שוב לא מזמינים אותי???
שמע, יש דברים שאני לא מצליח להבין. זאתאומרת, אני יודע שאני אשמע תלוש (ובמיעוט), אבל הסטונס והביטלס... אני כל כך לא מצליח להבין את הגדולה של הסטונס, שזה באמת נראה לי "לא כוחות". בערך כמו אלוויס מול קליף.
אני התכוונתי ללנון מול מקרתני, כמובן. מה לי וללנין (אם כי בתחרות עיצוב זקנקנים הוא לוקח)? וגם כאן אני במיעוט מזהיר בצד של מקרתני. בתגובה לתגובה אחרת שלך - הופתעתי לגלות כמה השירים שלהם נשארו משותפים ברובם גם בסוף הקריירה של הביטלס. הייתי בטוח שבסוף כל אחד כתב לבד והאחרים רק ניגנו בסשנים. הירידה של שניהם בקריירות הסולו מובנת יותר לאור עובדה זו.
אני חושב שיוקו הייתה ללא ספק אחד מהגורמים לפירוק, אבל ללנון לא היה כח ללהקה עוד הרבה קודם, ומקרתני הקוץ עלה לכולם על העצבים (הוא הכריח את החברים לעשות 42 טייקים לשיר הזניח maxwell's silver hammer, שלא לדבר על המרורים שהאכיל את ג'ורג').
אני לא מת על גינס וגם לא על מרפיס. הגזרה שלי היא ה ales הקלים יותר, והבלגיות.
זה הכל ביחד :)
שהתקופה הכי טובה של כל אחד מהם הייתה כשהיו ביחד כהרכב.
ללא ספק, ולכן אני כועס כל כך על היפנית, נכון שיתכן שגם בלעדיה היו מגיעות המריבות, אבל נוכחותה בסביבה הוסיפה ללא ספק הרבה חומר בעירה.
אחלה שיר של הבוסטון, נראה שהוא מדבר על פיס בכפל משמעות.
ועל המיידן, מא אומר,כבד תרתי משמע.
אתמול בדיוק שמעתי ברדיו שיר שלהם מאלבום הקונספט שלהם-
Seventh Son of a Seventh Sonוחשבתי ככה לעצמי איזה קול אדיר יש לדיקינסון הזה וגם שני הגיטריסטים שם נהדרים.
אדריאן סמית (שנדמה לי פרש מההררב לאחר האלבום הזה) ודייב מוריי.
אוקי ,זה מחזק את דברי ob ומסביר.
גם לאזני גונבה השמועה שגרסת הפלת האשמה על ממשלת ישראל הייתה רק קאבר.
כנראה שאתה גם לא היינקיסט (פסטיבל היינקן שחלק מחברינו כאן, שם).
הייתי רוצה, לפחות שני הרכבים (לא דווקא המפורסם שמשם), אבל האילוצים לא הרשו.
בוא נראה, ספירת מלאי השוואתית.
ביטלס מול סטונס- תיקו.(אם כי את הסטונס אני ממשיך ברצף והביטלס באירועים מיוחדים ואני כועס על עצמי על כך).
לנין מול מקרתי (אם אכן התכוונת אליהם ולא עיוותת במתכוון את שמות הצמד)- לא עוסק כעת בנושאים הללו.
אלוויס מול קליף- מסכים, אם כי היה לי הבזק נעורים, שחלף לי , בו חשבתי אחרת .
גלאס מול רייך- יתרון לגלאס .
גרוצ'ו מול צ'פלין- מסכים.
ירדנה מול עופרה- נידר, נידר.
תיסלם מול בנזין- מסכים.
i'm only sleeping יופי של שיר ויש בדבריך מהצד של הטקסט.
ולגבי יוקו וודסטוק, הגרסה ששמעתי היא כמופיע בתגובתי הראשונה לעיל.
אגב, הבירה שסיפרת ששתית במרפי (אחרי סרטי הילדים) היא "מרפי"? המקבילה הכהה לגינס.
שתיתי אתמול, נראה לי שמעדיף את הגינס.
got your point אם כי אני חושב שאצלי זה משהו בסיסי יותר, עוד לפני המילים ,מגע הקול ,האישיות וכדו'.
ממה שידוע לי, הסיבה שהביטלס לא באו לארץ הייתה מלחמת אמרגנים מקומיים. זה שהפסיד, הפעיל את הקשרים שלו במשרד החינוך כדי לא לתת ליריבו את הנצחון. נו, היום זה לא היה קורה.
הצחקת אותי עם פרס-יוקו :-)
השיר נכתב לפני הקלטת האלבום הלבן ולפני האיחוד של ג'ון ויוקו, בתקופה שהביטלס נרגעו בהודו.
טוב, אני הרבה יותר ביטליסט מאשר סטוניסט (וגם יותר מקרתיסט מאשר לניניסט, אלויסיסט מאשר קליפטיס, גלאסיסט מאשר רייכטיסט,מרקסיסט מאשר צ'פליניסט, ירדניסט מאשר עופריסט, ותיסלמיסת מאשר בנזיניסט - נשמע כמו מחלות).
זה אחד מהשירים הבודדים שאני אוהב מתוך ה"אלבום הלבן" של הביטלס. באמת, כאשר השיר הכי טוב באלבום הוא של הריסון, מה כבר אפשר להגיד על שאר האלבום.
השילוב בין הלחן, המלים וההגשה מבטא כל כך טוב את רוח העייפות (בוז למקרתני במקרה הזה), עייפות שהיא מעבר לעייפות פיזית.מוזיקלית, האח של השיר הזה (i'm only sleeping) טוב יותר, ולמעשה לא כל כך שונה טקסטואלית אם מסתכלים עליו מקרוב.
ולמרות האנטי-יוקואיות, למיטב ידיעתי דווקא באי הופעתם באירוע ההוא (
) היא לא אשמה.
בנאדם שכותב ומלחין שיר שכזה (בכלל דיסק מעולה )
זה ההסבר שלי על לנון וכל מילה מיותרת ...
"Imagine there's no heaven,
it's easy if you try,
no hell below us,
above us only sky.
Imagine all the people,
living for today yu-huh.
Imagine there's no countries,
it isn't hard to do,
nothing to kill or die for,
and no religion too.
Imagine all the people,
living life in peace yu-huh.
You may say I'm a dreamer
but I'm not the only one
I hope some day you'll join us,
and the world will be as one.
Imagine no possesions,
I wonder if you can,
no need for greed or hunger,
a brotherhood of man.
Imagine all the people,
sharing all the world yu-huh.
You may say I'm a dreamer"
http://www.youtube.com/watch?v=okd3hLlvvLw
כיף לשמוע.
באשר לךמוסיקה, נראה לי שזה יחסי גומלין הדדיים.
כלומר, אם בא לך משהו שתואם, זה יעשה טוב.
אם לא, המוסיקה הספציפית באותו הרגע, תיראה לך לא טוב.
מה קורה לי לאחרונה? בפוסט של אורית על אילת ראיתי lsd במקום lcd,
כאן, איך ששמעתי שאת הולכת לגלות לי את הסוד לאושר הזה ,המוח שלי קלט בהמשך את המילה מיקטרת .
כלומר, בהבזק המוח ראיתי את ההמלצה- "קח מיקטרת בראש חוצות, הן הכי טובות".
לנון ומקרתני, מקרתני ולנון, שני גאונים.
בכל מקרה, שים לב שהתקופה הכי טובה של כל אחד מהם הייתה כשהיו ביחד כהרכב.
לגבי "פיס אוף מיינד", הזכרת לי עוד כמה,
הרועש:
http://www.youtube.com/watch?v=-cTYhY3NUWE
והכבד :
http://www.youtube.com/watch?v=zIvN1JtCh3g&feature=PlayList&p=968050F642483B37&playnext=1&playnext_from=PL&index=12
קרוב ללב מרביתינו, אני מניח.
באשר לסינטיה, מודה שלא יודע, סומך על דבריך,
אם כי השיר הינו חלק מהאלבום הלבן, שם כבר הייתה היפנית בתוך הוורידים של כולם .
אלא אם השיר נכתב לפני, מה שקורה לפעמים.
אני רק יודע שבמשך בערך כשנה כשהוא נפרד מהאחרונה ,בערך ב-73,(מעניין לעשות פעם סקר עולמי ,על אחוז אוהבי/שונאי אמא של שון- לא משהו אישי כמובן- היה פעם מערכון בניקוי ראש כשרבין לא יכל להוציא מפיו את המילה שמעון) הוא היה במצב לא אידיאלי והסתובב יחד עם נילסן בבארים של אל איי.
בתקופה הזו היה גם הסיפור שלו עם מיי פנג (חיצונית כבר עדיפה יוקו , הנה אמרתי יוקו).
אגב, ממה ששמעתי, יכולת אז להיכנס לאחד מהבארים הללו ולשבת בקרבת לנון.
בתקופה הזאת הוא גם כתב את האלבום
Walls and Bridges.
גם לי היו תקופות שמה שהעניק לי את השקט הזה הייתה דווקא מוסיקה רועשת, בווליום, סטייל זפלין ,סאבאת ואף רועשים מהם, היו גם תקופות שפסיכדליה עשתה את העבודה.
אחר כך באו גם כיוונים אחרים .
היום זה מעורבב, בהתאם לסטייט אוף מיינד הרגעי.
באשר להרצאה, המקום נחמד ומשדר אווירה טובה.
גם הבחור שהרצה בסדר גמור (בהפסקה החלפנו כמה ניואנסים של מידע).
האמת, כנראה שאתה צודק בנוגע לביטלס.
מזמן לא שמתי, הגיע השעה, גם לטובת החינוך המוסיקלי של הקטנה (אצל ילדי הגדולים , זה היה החומר הראשון שהשמעתי להם, לאחר שירי הילדים למיניהם ).
תגובה נהדרת, מזדהה עם כל מילה.
למשל-
אז בראש מתנגן לו איזה שיר שנדבק אליי באותו יום .
המוזיקה כן יכולה , להרגיע טיפה , לגרום לאושר לא מוסבר שרק מי שחי ונושם מוזיקה יכול להבין .
מעניין לשמוע פעם את ההסבר שלך על לנון .
על העתיקה הגבתי שם, על מוצרט אמרו פעם שזה מחדד את המוח והמחשבה (סטייל מסייע ללימודים והתפתחות ילדים) ונישואי פיגרו תמיד הולך.
אבל נראה לי שעל מנת להירגע מהמוסיקה אתה צריך לבוא עם מעט תנאים מוקדמים, לא?
דווקא בתמונה עם המנגל האישי את נראית באחד מהרגעים האלו, או שהיו מעורבים שם עזרים.
תודה.
כוונתי הייתה יותר לביטלס ופסטיבל וודסטוק.
הסיפור מספר שהם היו מועמדים רציניים להופיע שם(טוענים כי השמועה על כך היא בין הגורמים להגעתם של כ-500,000 במקום 50,000 מתוכננים) אך פול מקרטני לא הסכים לבסוף כי חשש שג'ון יעלה לבמה את יוקו, כפי שנהג לערב אותה בתקליטיהם האחרונים.
for a little peace of mind
לנוניסטית.. (:
וכן - לחלוטין.. מוזיקה משפיעה על מצב הרוח.
שלום :)
אפשר לגלות לך סוד? מלנוניסטית ללנוניסט?
התקופות שבהן אני שואפת לאיזה פיס אוף מיינד ומקטרת על כך בראש חוצות, הן הכי טובות.
כשיש שקט, ישר אני נהיית חסרת שקט.
יופי של פוסט ועוד על נושא קרוב לליבי .
חידשת לי עם הביצוע של מקרטני אז אני בכלל בעננים ...
מזדהה עם התוכן והחיבור לשיר .
לקליפ לדעתי אין קשר לשיר , ולמיטב זכרוני השיר נכתב בתקופת פרידתו של לנון מאשתו הראשונה סינתיה
טבעי לאדם שכל כך מחובר למוזיקה, שיחפש להגיע לכל סוג של מצב רוח או מצב מנטלי גם בעזרת המוזיקה. להגיע עד השקט הנפשי הכי שקט שאין שקט ממנו זו שאיפה מוגזמת אולי, אבל לעבור ממצב פחות שקט ליותר שקט, בטח, אפשר. מה שלי עשה את זה שנים רבות (היום כבר לא, משום מה) היה לד זפלין...כשהיה בי חוסר שקט, לד זפלין בווליום חיצוני עשה לי הרבה יותר שקט פנימי.
מצא מאוד חן בעיני לנוניסטי-מקקרטיסטי!! (לניניסטי-מרקסיסטי).אני הייתי מאוהבת בפול נואשות בשנות ההתבגרות שלי, ולנון לא הצליח לרגש אותי. גם זה היום כבר שונה...
וחוץ מזה, שמחתי מאוד לראות אותך בהרצאת המוזיקה של החוג אתמול ! לא יודעת אם תרמה לך שקט נפשי....(לי לא, להפך, עוררה געגועים לתקופה שבכלל לא הייתי בה...), ובכל אופן מקוה שנהנית.
הפוסט שלך, נכון ככל שיהיה, הוא גם אוקסימורון. כי אם אתה רוצה peace of mind
שחם דיסק כלשהו, רצוי של הביטלס...
יו כמה מסכימה עם מה שכתבת!!!
כי :
א. גם אני מחפשת את השקט הנפשי
ב. גם אני אוהבת יותר את לנון מאשר את מקרתי , ויש לי הסבר לזה שיריו יותר נוגעים בי !!
מוזיקה תמיד איתי , גם אם לא באמצעות מכשיר , אז בראש מתנגן לו איזה שיר שנדבק אליי באותו יום .
מוזיקה לא יכולה להפסיק את המחשבות , כי לצערי הם משתלטים עליי כל פעם מחדש , אבל המוזיקה כן יכולה , להרגיע טיפה , לגרום לאושר לא מוסבר שרק מי שחי ונושם מוזיקה יכול להבין .
כרגיל נהנית לקרוא את הפוסטים שלך , תמשיך תמשיך
לא המוסיקה עיצבנה אותי,
הרעש מסביב עצבן.
לא נותנים להקשיב בשקט.
גם ברוקולי עושה טוב לנפש.
להרגע זה רק מוסיקה. ואם כבר אז עתיקה אבל אין כאן כללים-מה שמרגיע אחד מעצבן את השני...
גם מוצארט עושה טוב לנפש
תגיד לי, איך אפשר להגיע לקצת שקט נפשי עם כל הרעש הזה מסביב??
כרוניקה של הפסד ידוע מראש.
כבר 20 שנה שלא טעמתי שקט אמיתי..
את האושר הקטן הזה, נשאר רק לחפש בכימיקלים.
שני הביצועים נהדרים|(-:
ויש מצב בו אפשר לשמוע את השיר ולהזדהות ..עם המילים
דרך אגב..
גם ממשלת ישראל אשמה בכך שהם לא הגיעו לכאןכך סיפר לי מורה המוזיקה שהיה לי בחטיבת הביניים..