בוקר הראשון בספטמבר והילדים האתיופים בפתח תקווה הולכים גם הם לבתי ספר.

בסיפור הזה יש הרבה מאד העמדת פנים, הרבה מאד צביעות, צביעות וגזענות.

כך למשל נושא קליטת הילדים האתיופים (וכן ,אני מתכוונת להשתמש בשם בו קוראים להם כולם ולא להצטעצע כאן ב'יוצאי אתיופיה' ) בבתי הספר החילוניים בעיר, אתמול כשהועלתה ההצעה , טרח הרב הראשי להתפתל ולהסביר מדוע אי אפשר למרות ההצעה לתגבר את הילדים בלימודי יהדות, לקלוט אותם במסגרת חילונית, כאילו שאינם חיים ביום יום בחברה וסביבה חילונית.

אחר כך קם ועד ההורים בפתח תקווה ותרם גם הוא את חלקו, 'לא הסכים לפשרה'...... , בכל מקרה סוף סוף נמצאה התשובה וגם הילדים האתיופים יזכו ללכת הבוקר לבתי ספר. זה לא סיפור חדש.

ב2007 אותו סיפור

גם ב2008 - פתח תקווה קולטת עליה

וגם השנה.משרד העליה והקליטה כבר מזמן טרח לטפטף לתקשורת שקליטת עולה אתיופי עולה פי ארבעה מקליטת עולה מברית המועצות, אבל אני לא מתכוונת לתת לתירוצי כסף או ספקות ביהדותם של העולים לטשטש את הדבר האמיתי, חלק מסויים מעולי ברית המועצות לשעבר אינם יהודים, רק שמשום מה חוק השבות  שתוקן במיוחד ב1970 כולל אותם, כלומר כל מי שאחד מארבעת סביו וסבתותיו היה יהודי, למרות שביהדות רק אם הסבתא מצד האם יהודיה- אתה יהודי, אך מהם לא דרשו לעבוד מסכת יסורים כמו מעולי אתיופיה.

 זה לא סוד. לרובינו אין חבר אתיופי קולגה אתיופי, או מכר אתיופי. לומר שלום או להתראות באמהרית או טיגרינית? תודה? לרובנו אין מושג.

האישו הוא הצבע, ורק הצבע. וכל עוד זה רחוק מאיתנו(פתח תקווה) אנחנו יכולים למלמל מתחת לשפם בארוחת הערב כמה זה לא בסדר. שם זה יתחיל וייגמר.

אבל שימו לב מה אפשר לעשות אם שמים לרגע בצד את נושא הצבע השחור היפהפה של הילדים האתיופים.

 אני רוצה להסיט את אור הזרקורים לבית הספר רש"י, בית ספר קטן שבו 92 אחוז מהתלמידים מגיעים מקרב העדה האתיופית.

בבית הספר רש"י יש מנהלת אחרת, קוראים לה לילי ולבית הספר שלה היא מקפידה לקרוא  'בית חינוך רש"י' . לילי הגיעה לבית הספר לפני מספר שנים והנכונות שלה לנסות כל אפיק אפשרי כדי להוציא מהילדים שלה את המיטב משתלמת.

בית החינוך רש"י רשם שינויים מפליגים בשנתיים האחרונות, בוגריו מבוקשים בחטיבות הביניים בעיר, אחוזי הרישום של ילדים שלא מקרב העדה האתיופית נמצא כל הזמן במגמת עלייה וההישגים הלימודיים מצויינים.

בין שאר הפרוייקטים, מתקיים בבית הספר הפרוייקט היוקרתי של עמותת 'שיעור אחר' .

עמותת "שיעור אחר" פועלת לקידום שוויון הזדמנויות בחינוך ולעידוד מעורבות משמעותית של הציבור במערכת החינוך.

העמותה מפעילה ומלווה מאות מתנדבים ממגוון מקצועות ותחומי עיסוק המלמדים קורסי העשרה בתחום עיסוקם בבתי ספר המשרתים אוכלוסיות מחוסרות הזדמנויות ברחבי הארץ.

בין המתנדבים המשתפים את התלמידים בניסיונם המעשי ניתן למצוא עורכי דין, רופאים, רואי חשבון וכלכלנים, עובדי הי טק, אנשי תקשורת, מהנדסים ובעלי תפקידים אחרים בעולם התעשיה ובינם לא מעט שמות מוכרים בעולם המשפט והתעשייה שתורמים מזמנם על מנת לפתח כישורי חיים בקרב התלמידים בבתי הספר.

בית הספר רש"י הוא בית הספר הראשון בנתניה שנבחר להיות חלק מהפרויקט.

בשנה שחלפה נטלו חלק בפרוייקט העובדים והיועצים בחברת 'פיוניר', חברה בינלאומית לשיווק השקעות,ובמהלכה העבירו שיעורים בנושאי כלכלה לילדי בית החינוך.

ההישגים בבית החינוך רש"י מראים בבירור שילדים אתיופים אינם נופלים ביכולות ובכישורים מכל ילד יליד הארץ או עולה חדש מארץ מערבית.בסך הכל צריך לתת לילדים סיכוי. הם כבר יעשו את השאר.

אולי כדאי להפנות את תשומת ליבם של מנהלי בתי הספר בפתח תקווה המצדדים בבחינות כניסה לבית הספר בנתניה, בית ספר מנצח?

ולסיום, אני תוהה אם מישהו ממנהלי בתי הספר  בשנים האחרונות טרח לחשוב לרגע איך מרגיש ילד שיודע שהוא אינו רצוי בבית הספר? איך מרגיש ילד שיודע שהוא הולך לבית הספר כפשרה, כסוג ב', ברגע האחרון ואחרי הפגנות אלימות?

(אמסג'נלו- תודה)