0
"בא לך לבוא איתי ל- סח'נין ? " היה זה בתחילת יוני האחרון,עיתוי גרוע לכל הדעות, בהיותי בסימסטר האחרון ללימודיי, בעורפי נושף ומכביד פרוייקט הגמר שלי, כשהציעה לי חברתי ללימודים אפי,לנסוע יחדיו לצפות בסרטים אקולוגיים ב"אקולנוע" ב-סח'נין. " לסח'נין ?? " חזרתי אחריה בהפתעה,משתוממת בגלוי.
מה פתאום שאסע לכפר ערבי לצפות בסרטים, כשבאותו יום/תאריך ממש, מתקיים במקביל פסטיבל זהה בראש פינה ? השתגעתי? מה לי ולסח'נין? "אם כבר,בואי ניסע לסינמטק בראש פינה" , שמעתי את עצמי משיבה לה.
"אני בכוונה רוצה לבקר דווקא בסח'נין. לפני כמה שנים בנו שם מודל לתצוגה וחקר של בנייה ירוקה, שזכתה במקום הראשון בתחרות עולמית",
השיבה לי אפי חברתי, שהיא אמנית רב תחומית. (- יוצרת ומנחת סדנאות בתחום האמנות האקולוגית, יועצת פנג-שוואי ומתכננת פרמקלצ'ר.). "תגווני קצת,תראי מקומות שעוד לא ראית. חשבתי שאת אוהבת לטייל ",הקניטה אותי בחיבה.
" גם לינה תצטרף אלינו",הוסיפה, כמו קוראת את מחשבותיי וחששותיי לנסוע רק שתינו.
בתוכי התחולל מאבק בין שני הכוחות –
הראשון,הרגש הגדול הזה שמלווה אותי נאמנה – הפחד: שלש בחורות לבדן בלב עיר ערבית בגליל התחתון. שוחרת שלום אני,אולם פחד מקנן בי תמידית מהקיצוניים, כי תמיד ישנם כאלה שהשינאה משבשת את שיקול דעתם. וגם אם לא יתחולל לינץ' מזוויע או שפטים שיעשו בנו, מה אם יגנבו או ישחיתו את הרכב שלי ? איך נחזור הביתה? קולה של אימי מהדהד בי,אני מרגיעה את עצמי בנחישות. אילו ידעה, היתה משתגעת מדאגה ומנסה להניא אותי מלנסוע. החלטתי שלא אספר לה,וכך אמנע ממנה את חוסר המנוח.
מצד שני,הסתקרנתי. נשמע מעניין. הדפתי את הפחד והחלטתי להיאבק בו ולבחור באומץ לב – "אני באה", התרצתי, "רק אם נעזוב את סח'נין בטרם תרד החשיכה." היא עיוותה את פניה בחוסר שביעות רצון מופגן – "אבל הסרטים הכי טובים יוקרנו בערב! ", התקוממה. "מתנצלת,אבל זה התנאי שלי", התעקשתי.
------------------------------------------------------------------------------------------------
וכך קרה שבבוקר שבת מיוחדת אחת,שמנו פעמינו לסח'נין, אל
המרכז למחקר וחינוך סביבתי, השייך לאיגוד ערים לאיכות סביבה, באגן בית נטופה. המבנה המרשים והיפיפה ניצב בניגוד גמור,כאילו מתריס,מול הר אשפה מרוכז המשמש את תושבי סח'נין ואת ישובי הסביבה. (מיני "חירייה"). בהמשך הסתבר לנו שהעובדה הזו היתה מאד שימושית בתהליך הבנייה, המשלבת בין אדריכלות מודרנית למסורתית (>אלמנטים מהבניה הערבית),
דהיינו, עקרונות אקולוגיים דוגמת השתלבות בנוף,שימוש בחומר טבעי מקומי,וכן שימור אנרגיה באמצעות אגירת מים,מיחזור וחומרי בנייה.
כשהגענו גילינו לתדהמתנו שאנחנו הראשונות. ככל הנראה,לא היתה היענות מצד תושביה הערבים של העיר, ומצד היהודים ? נו טוב,אני מניחה שהם העדיפו לנסוע לראש פינה. "אולי ניסע לראש פינה,שלא נישאר קירחות משני הצדדים?", האצתי בחברותיי, כשהבנתי כי המקום שומם. בעודנו ניצבות מאוכזבות בפתח המקום,חוככות בדעתנו מה להחליט, ממדרגות האבן ירדה לקראתנו במאור פנים - הנאדי (Hhanadi) , הבחורה הכי נחמדה,כריזמטית ונוטפת קסם אישי שפגשתי מזה זמן רב. הנאדי היא עובדת סוציאלית בהכשרתה, צעירה (פחות משלושים), המשמשת בתפקיד רכזת הפרויקטים הסביבתיים במרכז. בעברית צחה וקולחת, ובטון דיבור נעים ואדיב, הזמינה אותנו לשבת בחלל החצר המרהיבה ושטופת השמש, ומיד הציעה לנו קפה (שחור) ריחני ומשובח, לצידן של עוגיות שנאפו בעבודת יד. השיחה הספונטאנית והאגבית ("סמול טוק") בין ארבעתנו הפכה בהדרגה למרתקת , ותוך כדי שאילת שאלות מצידנו,התגלגלה להרצאה היסטורית מאלפת ומפורטת על תהליך ושלבי הקמת המקום, מפיה של הנאדי,להלן המהפנטת, מסבירה ברהיטות ובסבלנות אין קץ, ותוך ירידה לפרטי פרטים. אני חוזרת ומדגישה – אני לא זוכרת שהתרשמתי ככה מבן אדם, כפי שהתפעלתי מאותה הנאדי. במשך יום שלם (!),שעות על גבי שעות שחולפות להן כהרף עין, היא ערכה לנו סיור פרטי,צמוד ומסור במרכז הסביבתי ששטחו כ- 100 דונמים, ובו הבניין הציבורי ה'ירוק', בשטח של כ- 3,000 מ"ר, הן בחלל הפנימי והן בשטח החיצוני, שאף הוא כמובן,מאופיין באדריכלות נוף אקולוגית .
כשעתיים לאחר שהגענו,הצטרף אלינו זוג ישראלים חביב שגר באחד מהישובים הסמוכים. בין השאר,בין הרצאה להרצאה, ערכנו הפסקות יזומות וצפינו בהקרנות של סרטים אקולוגיים,שהופיעו בתוכניית הפסטיבל ושלגביהם התעניינו.
הנאדי, בשמחה רבה וללא היסוס נעתרה לבקשתנו, כי יוקרנו עבורנו במיוחד - הקרנות פרטיות רק לנו. (היינו לבד באולם,חמישה אנשים - ארבע נשים צעירות וגבר אחד J)
ממש פסטיבל "אקולנוע" פרטי (ואני בספק אם זה היה קורה לנו בראש פינה ;-))
היה יום חוייתי,מעשיר,מלמד, ובעיקר מענג .
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בדרך הביתה עצרנו לחתום את החוויה בכפר זרזיר, במסעדת "השלום" – יש להם חומוס מהביל מעולה, בתוספת גרגירים רכים-רכים הנימוחים בפה.
כדאי
(נוסעים ישר על הכביש הראשי של זרזיר, עד שמבחינים במסעדה, משמאל).
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לתיאום ביקורים/סיורים/הדרכות במקום , (גם לקבוצות קטנות/גדולות) >>ויש לכם המלצה חמה-חמה ממני J (מיסרו להנאדי שלא אשכח אותה ואת הכנסת האורחים המלבבת שלה לעולם. פלוס חיבוק גדול
ניתן לפנות ל-
הנאדי הגריס רכזת פרויקטים סביבתיים
נייד- 052-4577575 טלפון- 04-6745247 פקס -04-6745198
+ שימו לב שהנאדי כותבים באנגלית עם דבל H (פעמיים האות H באנגלית). ++היא קוראת,כותבת ומדברת עברית,אנגלית וערבית כמובן. +++ יש להם אתר אינטרנט די מעפן, שלא משווק/מזמין או משרת נכון ולא עושה חשק להגיע לביקור,לכן אני לא ממליצה להיכנס אליו עד אשר יעודכן. (אולי הוא בהרצה,איני יודעת.)
ובכל זאת,למתעקשים/מוכרחים , הנה כתובת האתר – www.taeq.org
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לטובת מי שמתעניין,אני מצרפת להלן שני ציטוטים של טקסטים שנכתבו אודות הפרויקט:
1. מתוך האתר של "המרכז לקיימות מקומית" -
לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, בכל שנה נוספים בישראל כשבעה מיליוני מ"ר של מבנים.
לתכנון מבנים ושימוש בחומרי בנייה, השפעות סביבתיות רבות, בייחוד על צריכת משאבים כמו אנרגיה לחימום ולקירור וצריכת מים.
גם לתהליך הבנייה פוטנציאל להשפעות סביבתיות – זיהום אוויר,ייצור פסולת,בזבוז אנרגיה על הובלת חומרים ועוד.
בנייה 'ירוקה' היא בנייה חכמה שמקנה לדיירים איכות חיים וסביבה בריאה יותר, תוך צמצום הפגיעה הסביבתית, שנגרמת בזמן הבנייה ולאחריה במהלך השימוש במבנה. כחלק אינטגרלי ושגרתי בשיקולי התכנון והביצוע של פרויקט הבנייה. העיקרון המנחה הוא חשיבה לטווח ארוך, חשיבה בת-קיימא, תכנון מוקדם של ההיבטים הסביבתיים בפרויקט שיביאו למוצר סופי איכותי יותר, נוח יותר לשימוש, מתחשב במשאבי הטבע ובסובב ,וחסכני בעלויות הישירות לתפעול המבנה. בתכנון האדריכלי של 'הבניין הירוק' מוטמעות שיטות בנייה מסורתיות לצד מודלים מתקדמים לשימור אנרגיה ומים. פרקטיקות 'ירוקות', כמו התחשבות בזוויות השמש וכיווני הרוח, היוו מקדמת דנא שיקול מרכזי בתכנון ובנייה מסורתית. זניחת שיקולים אלה על-ידי האדריכלות המודרנית הולידה בעיות שחייבו פתרונות טכנולוגיים מזהמים ובזבזניים, כמו שימוש מוגזם במיזוג אוויר. 2. מתוך מגזין האינטרנט של "מגמה ירוקה" - (לאחר שערכתי/סיכמתי את הטקסט המקורי) הרצפה עשויה אבנים שנוכשו משטחים חקלאיים וחומרי אבן ממוחזרים אחרים. לבני טיט ובוץ עשויות חומרים טבעיים מקומיים כגון: אדמה חרסיתית או תערובת בוץ וקש, הן חומרי הבניה העיקריים של הקירות העבים, שמספקים בידוד בכל עונות השנה. הקומה התחתונה של המרכז שטופת אור וקרירה. דלת מובילה ממנה אל חצר פנימית גדולה, דרכה חודר אויר קר אל החדרים.
את החצר מקיפים ארבעה פרוזדורים, קירותיהם החיצוניים עשויים קשתות אבן בצבעי חול ואדמה נעימים לעין שגם להן תפקיד בחיסכון אנרגיה.
שכן, המבנה הקשתי גורם ליציאה וכניסה מהירה של אוויר ומאיץ את תהליך עליית האוויר החם כלפי מעלה. בקיר הפנימי של הפרוזדור המערבי ישנם שני פתחים גדולים הנראים כפתחי אח. הפתחים מובילים אל ארובות תכולות וגבוהות שמהוות מזגן טבעי, היות והן מובילות אוויר צונן אל פנים המבנה. ניתן לשפר את ביצועי המזגן הטבעי , ע"י פתיחת ברז ממנו ניתזים זרזיפי מים בחלל הפנימי של הארובה.
התאדות המים מקררת את האוויר מבלי שהושקע ולו וואט אחד של חשמל. מאחורי כל אלמנט, מלבד ערך דקורטיבי אסתטי, עומד גם רעיון סביבתי.
את גג הספריה הבנוי ככיפה, מעטרים כדורי זכוכית צבעוניים המשתלבים בתוך פתחים מיוחדים ושופכים אור רך על החדר.
מלבד יופי, הזכוכית מרכזת את קרני האור שמסתנן פנימה ומשפיעה על מידת החדירה של קרינת חום אל חלל הבניין.
כך גם המזרקה הממוקמת בחצר הפנימית שמעטרת את המבנה וגורמת לצינון האוויר על ידי התזת רסס מים. החיסרון - אחת הבעיות בבנייה זו היא החימום בימי החורף הקרים. שכן, מרבית האלמנטים תורמים לקירור המבנה. אך בארגון עוד חוקרים ומנסים למצוא פתרונות יעילים לחימום.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
נו, אז אחרי הכל,
כעת כשסח'נין אינה מפורסמת רק בזכות קבוצת הכדורגל הנודעת שלה,
הנה לכם סיבה טובה , נוספת, - מדוע כדאי לבקר בסח'נין.
צאו לדרך. אנחנו חזרנו בשלום.
נשיקות להנאדי המהפנטת. |