מי מכיר את גן סופיה?
תהיות ושאלות על פילוסופיה ועסקים. האם אנחנו מנהלים או מנוהלים? האם אנחנו מנוהלים רק במה שאנחנו בוחרים? האם אנחנו מנהלים רק את מה שאנחנו בוחרים? פייסבוק, דה מרקר קפה, טוויטר וכו', משרתים אותנו או הופכים אותנו לעבדים לעוד מוצר??? האם עצם חזרתי לכאן אחרי שנתיים מעידה על צורך אמיתי או עוד אשליה? ואתם, מה אתם אומרים? חושבים בעיניין?
פוסטים פופולאריים
-
למה חזרתי?
18/8/09 | 477 צפיות
-
מתוק ומר 2
22/11/09 | 767 צפיות
-
אורפנד-לנד
24/12/09 | 884 צפיות
-
התבודדות 2
25/8/09 | 659 צפיות
-
ספונטניות
3/2/11 | 910 צפיות
-
א גרוייסע מציאה
25/3/10 | 1038 צפיות
פוסטים אחרונים
- הבגד עושה את האדם 12/2/11
- ספונטניות 3/2/11
- א גרוייסע מציאה 25/3/10
- אורפנד-לנד 24/12/09
- יום שישי 10/12/09
- מתוק ומר 2 22/11/09
אלול
תגובות אחרונות
-
רויטל ברזילי
בתגובה על הבגד עושה את האדם
-
Lisi-strata
בתגובה על הסוד העתיק
-
wishingwell
בתגובה על ספונטניות
-
מעט מהאור
בתגובה על
-
אצילית1
בתגובה על א גרוייסע מציאה
-
אצילית1
בתגובה על
תגובות (39)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה יקרה
את גיבורה אמיתית! הקילוף בשתיקה...
במשך השנים למדתי שכשאנחנו שותקים אל מול הבזיון... המבזה משמיע קולו. תשומת הלב אליו ואל בזיונו...ואם הצלחנו לא לקחת בזה חלק, לא להיענות לפינגפונג הלא מוצלח הזה... זה עובר יותר בקלות, עם תחושת נקיון פנימי גדול היותר... ומקבלים עזרה מלמעלה. זה אחד המבחנים הקטנים-גדולים לאמונה פנימית, ובדיעבד מרגישים איזו השגחה פרטית היתה כאן...גאה בך.
זה בדיוק התהליך, וזה כל פעם מדהים אותי מחדש, כי תמיד אני "טועה" בהתחלה ואח"כ מפנה מעצמי ומהרגשות שלי מקום להשם. אני חושבת שאחד הדברים הגדולים באלול השנה, בשבילי, הוא במקום לדרוש מאנשים את "הצדק" פשוט לפנות אל השם, להגיד לו מה זה עושה לי ולבקש ממנו לטפל בדברים. אני חייבת לציין, שתמיד אבל תמיד זה מצליח.
"לא ניתן לדרג פעמיים את אותו תוכן "
חבל !
אבל ריגשון אפשר !
חזרתי יקירתי.
כתוב " ישמע ביזיונו וידום "
" מקלפים בשתיקה "
זאת הדומיה !
מהקילוף באה הקבלה, השתיקה, הדומיה.
"הוא אמר" - לך דומיה תהילה.
אז הבנתי שכן נדמת ולבסוף מתוך עבודה פנימית
זכית לצדק ולכל מה שדרשת.
עוד כוכב אוהב ממני.
קרן אור קטנה.
ממש כך, תודה
יפה מה שצפון בו בשירך.
כאמור:
תכלה שנה וקללותיה
אם נלמד מהן על היקום ובמיוחד על עצמינו.
(כפי שעשה כאן הרב ויצמן).
(לא יזיק אם לא נחכה לאלול ונעשה זאת תמיד).
גם לך ברכות ושמחה
כמה קשה לשתוק....תודהאלול באופן מאד טבעי
מציין התעוררות,
התעוררות של בני אדם
חושבים, חרדים, תוהים...
כל אחד והרהוריו וידיעותיו..
כתבת יפה ועמוק!
ברכות לשנה חדשה!
שנת בריאות ואושר!
אילנה.
באלול חברה שלי באלול
כתבת מקסים חזק ומרגש
אהבתי את שכתבת....
באלול חברה שלי...
וגם אני אשתוק
מקסים, לקחתי...באלול מקלפים בשתיקה
ובתשרי עוטים גלימה חדשה
ובארשת חיוך ומבט למחר
יוצאים לדרך חדשה.
תכלה שנה וקללותיה
תחל שנה ובירכותיה.
קצר יפה
ומעומק
תודה לך*
הלוואי שנזכה..הרבה תודה
מקסים, תודה
תודה רבה
תודה תודה , שנזכה כולנו
תודה רבהתודה נשמה
תודה גם לךמחכה...
חודש מעניין מאד בחרת להיוולד...יום הולדת שמחתודה, אור גידעון, תודה
****** מקסים*******
אכן כן במשך כל ימי השנה כל אחד ואחד מאיתנו (וגם אני בתוכם) חושבים או מרגישים לא אחת כי:
אנו מנהלים את העולם.
אנחנו נראה לו מי אנחנו
אנחנו נלמד לקח
אנחנו לא נשתוק
אנחנו מרכז העולם
אנחנו בדרך כלל חפצים ורואים את הגיבנת של הזולת אבל אנחנו לא רואים או מסוגלים לראות את הגיבנת שלנו (ולכל אחד ואחד קיימת גיבנת אחת כזאת לפחות....!)
חודש אלול הוא הזמן שבוא אנו צריכים לתפוס את עצמנו לידיים,
להחזיק את המושכות
לעשות חשבון נפש
ובדרך כלל הרי לא יתוור לנו אלא:
לישתוק
השתיקה תבוא מבושה, מהאמת הצורה שמתבררת לנו.
אם נרצה כולנו להכתב ולהחתם לחיים טובים ולשלום בספרם של צדיקים
הרי על כל אחד ואחד מאיתנו לקבל על עצמו שמהו קטנטן שיעמוד בו בעקשנות
ואז נזכה כולנו לשנה טובה ומאושרת שנה עם הרבה בריאות רוב נחת אמיתי
הצלחה בכל מעשה ידנו אמן ואמן
עדה יקרה,
הלהט שבחוץ מול הלהט שבפנים,
המתינות והקבלה האיטית מול הרצון לכאן ועכשיו.
לספור עד 1000, לסלוח, לקבל ולהבין.
תמי.
בדיוק כך
***
*******
מדויק להפליא.
יפה, תודה
:)
קראתי את שירך המדהים
וקודם כל כיכבתי.
וכשאוציא את קטנטני מהמקלחת
אכתוב לך יקירתי את אשר הבנתי.
קרן אור.
אם הבנתי ואם לא,
מצא חן בעיני.
באלול נולדתי.
ובאלול כשנולדתי, לא שתקתי.
בסד
איזה יופי
*
אין כמוך...
בע"ה
ממש כך ..."מקלפים בשתיקה".
באלול גם הדגים בים רועדים.
עשית לי צמרמורת ממש.
אחזור יקרה.
תודה לך נשמה על הגדלת האור.
ברוכה תהיי.
כמה חד ובהיר את מתארת את הקושי הרוחני לעמוד בשמיעת ביזיון ולידום בסופו של דבר, בשר ודם אנחנו]. הלוואי שכולנו נדע לעמוד בניסיון הזה ושנזכה לחסד בדין! *