בימים האחרונים אנחנו עדים לתופעה בבלוגוספירה (אגב אבי, אני שונא את הביטוי הזה) שהחלה בכתבה של רועי שלומי בynet, בה הוא מאשים את איגוד האינטרנט הישראלי, מספק מספר עצות ודורש לעשות בדק בית למנהל תקין.

לפני כ10 שנים רכשתי את הדומיין הראשון שלי (שם משפחתי באנגלית) מאיגוד האינטרנט. התבאסתי מאוד שרק כמה חודשים לפני שרכשתי את הדומיין, עוד ניתן היה לרכוש דומיינים ללא מגבלת תפוגה. מ1999 דומיינים אושרו לשנתיים, ועברו אישור מחדש כל תקופה. (באותה תקופה אגב גם הוחלט להגביל את שמות המתחם ל3 תווים. עד אז, ניתן היה לרשום כל צירוף מתו בודד).
באותה נקודה קריטית (עבורי, ילד בן 16), קראתי את שלל סיכומי המפגשים שפורסמו באינטרנט - והתוודעתי לאיגוד (שמו בלעז- ISOC-IL).

עם זאת, ברור שזו החלטה מתבקשת הן מבחינת הוגנות (קנה את הנכס רק אם אתה מתכוון להשתמש בו, במיוחד בתקופה בה אנשים חשבו שיתעשרו אם יקנו דומיינים כמו microsoft.co.il, cocacola.co.il וכו') והן מבחינת תפעול שוטף ותקין של עורק התעבורה הראשי של ישראל.

מאז ומעולם הפריע לי נושא אחד באיגוד - עלויות הרישום. ב99 אף ביקשתי להעלות במסגרת ישיבה שהייתה דרך חבר הכנסת מיכאל איתן את נושא התשלום, המוגזם לדעתי (גם היום) בעבור רישום.
התגובה שהתקבלה מאיגוד האינטרנט (אאל"ט, מדורון שקמוני, אך באמת שאינני זוכר, ולא הצלחתי להמציא את ההתכתבות שלי דאז) למעשה האשימה אותי.

תגובה חצופה, שעיקרה "מה אתה בכלל מתלונן? יש מדינות בהן זה יותר יקר...". הטענה שלי כי הוזלת המחירים (או הקצאת סיומת מיוחדת ל"דומיינים מוזלים") תגרום להנגשה של הרשת עבור מי שידם אינה משגת - אבל בכל זאת רוצים כתובת קליטה, שתוזהה עם ישראל (ולא סיומת בינלאומית שניתן היה להשיג ב7$ לשנה).

לדעתי, גם היום, דבר שכזה יכול לקדם את החתימה של מדינת ישראל ברשת - ועם כל זאת, אין לנו במה להתבייש.

גם אני ישראלי, וגם אני מלא בטענות כרימון (לוי), ועם זאת - אני חושב שצריכים לפעמים לפרגן.
ישראל היא בין המדינות הראשונות לזהות את הפוטנציאל העסקי של רשת האינטרנט. כך פוסט שכתבתי לפני כשנתיים מראה, שהיינו המדינה השלישית (עוד ב1985) שקיימה רישום של שמות מתחם תחת הccTLD שלה.

צריכים להבין שהכל התחיל באקדמיה. האונ' העברית, הטכניון, אונ' תל-אביב ואחריהן האוניברסיטאות האחרות - כל אלו בפארטאץ' המאפיין אותנו כ"כ ניהלו את העסק.
בעקבות יוזמות דומות בעולם (ICANN, ISOC וכו'), גם בישראל קם ב1997 איגוד אינטרנט - ע"י אותם אנשים שליוו את התהליך עוד משנות התשעים המוקדמות.

בכל מקרה, מאז - איגוד האינטרנט פועל ללא לאות לקידום האינטרנט בישראל. גם אם לא תמיד אני מסכים עם החלטותיו (ועל כן, גם אני נרשמתי כחבר באיגוד, ובתקווה - גם אני אוכל לשנות חלק מהדברים מבפנים יום אחד) - אלו לא גחמותיו של מאן דהוא.
כנסים מקצועיים, השתתפות בועדות הכנסת השונות, מענה לפניות גולשים - אלו רק חלק מהפעילויות שמארגן האיגוד.

בתגובה לכתבה של רועי שלומי, צרף רימון לוי מכתב במייל חוזר לכל נרשמי הארגון בימים האחרונים.
חובה מוסרית (עלאק), לכל מי שקרא את כתבתו של רועי שלומי, לשמוע את הצד השני.

אני לא חושב שכל הטענות שהעלה רועי אינן נכונות. כאמור, אני עצמי העלתי בפוסט זה מספר טענות. ועם זאת - אני כן ישן טוב בלילה בידיעה שISOC-IL מחזיקים את המושכות.

נרשמתי לאיגוד לא בגלל הכתבה, אלא בזכות הכתבה. הכתבה גרמה להמונים עם אנטיגוניזם כלפי האיגוד להרשם, מה שיגרור הטיה בהחלטות הארגון בעתיד. אני נרשמתי בשביל לאזן. כבר מספר פעמים בעבר הייתי קרוב מאוד למשלוח טופס הרישום, ואתמול, 10 שנים אחרי, השלמתי את התהליך.

אני קורא לכל אזרח ישראלי עם זיקה לרשת האינטרנט, שרוצה ורואה בקידום האינטרנט ובשמירה על האינטרנט צו מצפון, שיצטרף כחבר באיגוד. בלי קשר לטררם התורן.