עסקים אמהות והגבר שאיתי
פוסטים פופולאריים
-
מה זה הצפצוף הזה?
1/8/09 | 663 צפיות
-
ילדים זה צריכה
7/1/10 | 740 צפיות
-
שיניתי סטטוס עם המותג - engaged
8/5/11 | 825 צפיות
-
עכשיו מה? אני גם צריכה שיאהבו את זה
28/7/09 | 619 צפיות
-
זו לא פנטזיה זה משבר מתמשך
14/1/10 | 707 צפיות
-
החירות לתת שירות
11/4/11 | 839 צפיות
פוסטים אחרונים
- בחן את עצמך - האם אתה מכור למסכים? 3/8/11
- סימנים לזוגיות (לא) שפויה 1/7/11
- פצועות בעל כורחן 9/5/11
- שיניתי סטטוס עם המותג - engaged 8/5/11
- החירות לתת שירות 11/4/11
- אושר פצוע 13/3/11
זן ואמנות פתיחת הקופסא
תוך כדי בישול, גיליתי שהאריזות, הקופסאות והמיכלים אינם משתפים עמי פעולה. כמו הילדים בשעות אחר הצהריים אחרי יום עמוס, אני רוצה להתקדם לכיוון אא"ל (ארוחת ערב, אמבטיה ולישון) והם מתפזרים כמו אורז מהחור הקטן שנוצר תמיד כשפותחים אריזה חדשה שלאורז.
אני מבשלת במיומנות של אמא מתורגלת, כאילו מנגנת את התהליך והאריזות דופקות לי את הרצף והקצב כשאני נאבקת בפקק המסתורי של השמן, השפיץ שצריך פינצטה לאחוז בו, נקרע תמיד ומיד אחר כך מחליקות האצבעות המנסות לאחוז את הקצה הבלתי אפשרי של כיסוי הניילון בזמן שאני משקיעה מאמצים להסיר אותו מאריזת רסק העגבניות.
קופסאות השימורים השתכללו והם עתה באות עם פותחן בילט אין. הפותחן בילטאין הזה דורש מיומנויות טכניות וכח לא מבוטל בתהליך פתיחת הקופסה- אם לא קיפלת מספיק את הלשונית אין אישור לפתיחה. קיפלת את הלשונית בצורה מושלמת? אז ורק אז תוכלי למשוך אליך את הלשונית בזווית של 45% מעלות מצד אל צד (לא חזק מדי, כי אז כל התוכן יעוף מתוך הקופסה כמו מיץ שעף מכוס בידו של ילד שנתקל בשולחן) עד לפתיחה מושלמת. איזה מזל שהם מפרטים את הטכניקה על גבי האריזות!
אהה! אולי זה בגלל שאנחנו יכולות לעשות כמעט הכל לבד. חוץ מלפתוח צנצנת ריבה סרבנית, נשים יכולות לעשות הכל. יכול להיות ששוב הגברים אשמים? מדוע צריך לאבטח את המוצרים הללו כל כך? לאן הריבה יכולה לברוח? כל כך שומרים על הזיתים שהם יישארו בתוך האריזה שכשאנחנו רוצים לפתוח את האריזה כדי לטעם איזה מלפפון חמוץ, יש צורך בסכין, להביור וביטוח רפואי.
פעם, כשלא היו תארים בעיצוב מוצר, אפשר היה לסלוח לאריזה בלתי אפשרית כמו נייר עטיפה לקילו קמח. תגידו, זה לא קצת ילדותי העניין עם הנייר עם הדבק? אתם יודעים: פותחים עם קצת כח, זה נקרע בפתיחה, השאריות מתפזרות לכל עבר ואם יש נוזלים שבאים במגע עם האריזה הידידותית לסביבה זה עושה את זה מאוד לא ידידותי לסביבת המטבח שלי.
למזוג קמח או סוכר לכוס תמיד נגמר עם גבעה קטנה לצד הכוס. ממציאים גלולה עם מצלמה זעירה שבודקת את המעיים אבל לפתור את בעיית הגבעה - זה כנראה דורש יכולות על אנושיות.
ולא- אין סיכוי שאני מרוקנת כל שקית כזאת בסביבה סטרילית (במיומנותמטורפת מעל קערה בתוך הכיור) לתוך מיכלים ייעודיים. זה מתאים לנשים מושלמות שהמטבח שלהם נראה כמו באיקאה או לחמותי שתהיה בריאה. טוב, אולי אנסה לעשות את זה מחר, מיד לאחר שאני אמיין את כל הקופסאות והמיכלים (עם המכסים המתאימים) לפי סדר אלף בית.
ומה עושה סבתא שלי בת ה- 85 כשהיא רוצה לפתוח את בקבוק השמן? אני פוחדת לשאול אותה - אולי היא מצליחה בקלות? אולי יש לה איזה פטנט? פדיחה.
|
תגובות אחרונות
-
oso bayo
בתגובה על באחד בספטמבר אוכל לממש את הפנטזיות שלך, יקירי
-
עמותת כמוך
בתגובה על סימנים לזוגיות (לא) שפויה
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על שיניתי סטטוס עם המותג - engaged
-
ואחרי ככלות הכל
בתגובה על פצועות בעל כורחן
-
הפוך חלש
בתגובה על החירות לתת שירות
-
שירה-1973
בתגובה על אושר פצוע
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה שאת אופה עוגה זה כבר עושה אותך לאישה מושלמת.
תודה (:הצלחת לגרום לי לחייך ביום ללא חיוך(עד עכשיו)..
פוסט מקסים..
החיים האמיתיים בין הקופסא לסמרטוט....
מכירה את הטכניקה, משתמשת בה במידה ומכניסה את הקמח קודם כמו באפיית עוגיות. אבל מה קורה אם אני אופה עוגה? קודם החמאה והסוכר וכו' אח"כ הקמח... לא מסתדרצודקת.
עם זאת מצאתי שיטה לענייני הקמח (ואלוהים שיעזור למה אני לא זוכרת תמיד ולמה אני לא עושה את זה גם עם אורז): את הקמח בדרך כלל אניצריכה בקערה, זו שבה אני בוחשת את החומרים. אז אני מניחה את הכוס באמצע הקערה ושופכת את הקמח לכוס, ככה נשפך גם נשפך, רק בתוך הקערה. ולא, אני ממש לא מהמושלמות האלה, להיפך, השבוע הגיע הנה טכנאי המחשבים ולא רק שניקה לי את המקלדת אלא אף הציע לי איך לשמור על ניקיון הכיריים, והרמז ברור.
אכן, אכן... מחזות קשים שטרם נראו כמותם, וסוגיות הרות גורל המעיקות על כל משפחה מצויה.
השאלה הנשאלת היא, עד מתי? עד מתי???!!!! נאכל *** (מרורים) מכל האריזות הללו, ומתי ישוחרר הגבר מתפקידו ההיסטורי וכפוי הטובה לפתוח צנצנות?
טו אוב
תודה.
עובדת על זה. לקטר זה חזק ממני (:
ענק:)
עוד כאלה בבקשה...
בקורס לעיצוב מוצר נתנו לשלושה סטודנטים תרגיל. לעצב את מטוס העתיד. הלכו הסטודנטים חשבו- תיכננו- עיצבו -שינו- שיפצרו- העתיקו- דיסקסו ובנו.
ליום המיועד הביאו מוקאפ מרהיב למרצה.
המרצה ראה התלהב אבל בסוף שאל שאלה אחת. תגידו..הכל אני מבין אבל למה בחיבור בין הכנפיים לגוף יש כאלה חורים לכל האורך?
ענה לו אחד הסטודנטים: תשמע - ניר טואלט ישראלי אתה מכיר?
כן ענה המרצה - אבל מה הקשר?
אז זהו זה. אתה פעם הצלחת לחתוך ניר טואלט בקו של החורים? נכון שלא? אז הסקנו שגם הכנפיים לא יקרעו באזור של החורים.
את הבנת את זה TheMom
אתה מבטיח שזה יפתח את השרינק הקשיח של הצעצע של הילד בקלות? (:
תודה על ההבנה (:זה כנראה הסנונית הראשונה בסדרה של פוסטים בנושא: על מה לעזאזל הם חשבו?
ומה עם המלח (הולך/רץ ????) אריזות מגבונים שתמיד מצליחים להרטיב לי את כל הבגדים בתוך התיק, וכמה זמן לוקח להוציא צעצוע מהקופסא שלו? לצעצועים כנראה נטיה גנטית כמו של הבחור מנמלטים ולכן צריך לאבטח אותם עם כלבי שמירה ורובי צייד, המשך יבוא.
כמעצב מוצר - אני ממש מבין אותך
תודה
תודה על פוסט מקסים. כל כך נכון!!! שלא לדבר על אריזות החיתולים, שהן בלתי פתיחות בעליל.
ודרך אגב, בדומה לשמן, גם אריזת המיונז. הסטריפ הדק (לשונית?) שפותח את המכסה נקרע כל הזמן אחרי שמינית מהדרך., מה שמחייב חילוץ עם סכין שנגמר בד"כ בתעופה של מיונז על הבגדים. מישהו נרדם בשמירה.....
תודה :)
יישרת לי את הנימים שהתעקמו
בס"ד
הצלחת לחייך אותי בשעת לילה.. בוקר זו..
ומיד נזכרתי שהערב ניסיתי לפתוח קופסת טונה עם ה"פטנט" החדש...
הניצרה לא נישלפה כראוי.... ואני כבר מחפשת את הפותחן..
חושבת שהפוסט הזה ענק :)))
תמי