נע בציר הזמן,

מחפש ראייה חדשה.

לא מביט לאחור,

מחליף דעות בשנייה,

סוטה הצידה, פתאום,

חוזר לעת עתה למרכז.

אני על החוד של הציר

אופקי, אנכי – לא אכפת.

הופכי, אנוכי – זה הכרח

לזכות, לחובה יחשב.

לשני חלקים מחולק

פיצול אישיות של ממש.

הבחירה לעולם בידיי

חצי חייב, חצי זכאי.

© כל הזכויות שמורות למיכאל ויינטראוב, 2009