משיכת קולמוס
0
האם האדם ניתן לאילוף?
--------------------------------------------- זה מה שראיתי היום ומצאתי עצמי תוהה
הכיצד? |
תגובות אחרונות
-
הנץ דואה
בתגובה על רִיק ואימה
-
גלי?פטר
בתגובה על - - - - -
-
פלג קטנה
בתגובה על צ'יקיטיטה - לאחותי הקטנה
-
טומי טומי
בתגובה על The lonely shepherd
-
שיחה עם עצמי
בתגובה על אם החתן
-
יוסיפור
בתגובה על קראו לזה חלה
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ענת, במקרה שאני מדברת עליו
אני מתחילה לחשוד שמדובר בתרופות.
תודה על הבקור והמחמאות
יופי שחזרת בכוחות מחודשים (כך נראה
)
כף לדבר איתך.
יש להניח שכך יקרה,, בסופו של דבר,,
בני אדם חיים בחבורה,, תוך רצון להשתייכות,
אז בהחלט יתכן שכעבור פרק זמן מסוים אותו אדם יסתגל,
יסגל לעצמו את אופי האנשים שם,
לעיתים בני אדם משלמים "מחיר" כדי לשמור על יחודיותם,,
ויש כאלה שמודעים ומוכנים,,
אך הרב הולך אחרי העדר
*
תתחדשי על הרקע היפהפה~ אהבתי
ותתחדשי על התמונה היפה שלך
♥
את ראיתותי עוברת פוסט?
וחוצמזה את לא תגידי לי נגיד ואני אעבור כשיבוא לי.
נו, מה את עוברת פוסטים כל-כך מהר?
לאאאאאאאאאאאאאאא
זהו, ידעתי שזו לא הסתגלות ולא הישרדות ולא אימאשלהםםםםםםםםם
אנ'לודעת מה אני הולכת לעשות עכשו
מה זה "יכול להיות"? את רצינית? מה, את לא יודעת שכולם שם מקבלים כדורים "להרגעה"? תסתכלי בארוחות שלהם, הם מפוררים את הכדורים ומטמינים ביוגורט, בג'לי. הכל כדי שלא יפריעו לשקט ולשלווה של המקום.
תגידי, יכול להיות שמסממים אותם?זה הכל בגללך .....(בלחן של "זה הכל בשבילך...
טוב, עפה. את יודעת שמרוב הדחקה אני לא מצליחה לשחזר את מנגינת השיר?
ולא, לא בא לי להזכר.
מה נכנסת לאובססיה של העלאת השיר?
תראי מה קורה כשאת לא נועלת פוסטים. ממש מסוכן.
עזבי כוכבים
התחושה, הקירוב, השיתוף, ההיזון החוזר....
יאללה עופי
אני עוד מחכה שמישהו ימצא ת'שיר.
תודה, אבל לא תודה, לא יכולה יותר. היה לי מספיק להיום.
מחר כוכב, כי מתי בדיוק הרגשתי לאחרונה כל-כך קרוב?
מצאתי ב-MOOMA
דקה בשביל שתרעיד את כל הסיפים
(נמצא ברשימת השירים, גלגלי קצת)
http://mooma.mako.co.il/Discs.asp?ArtistID=29&AlbumID=5757
מחקתי ת'תגובה שלי.
שיט, די אל תדובבי אותי.
קראתי. אכן סובבת את הסכין. המראות הן אותן מראות, הקולות, הריחות, התנועות, חוסר האונים, הכיווץ מבפנים.
אמא שלי, קוראים לה רחל. אבא שלי תמיד היה שר לה את "רחל רחל".
איזה לילה זה.
מזל שמתישהו נהייה מותשות ונרדם.
קחי, תקראי
אם כבר, אז שנסובב את הסכין עד הסוף.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=977742
עכשו הרגתותי
את לא יודעת כמה קרוב קלעת
ועכשו אני נחנקת
הישרדות, אני ציינתי. אבא שלי במוסד סגור, אם כי פרטי ומרהיב, אבל סיבות בריאותיות. בהתחלה הוא היה נראה כל-כך שונה ו"לא שייך" למקום, היום - לא תמצאי הבדל בינו לבין האחרים. טוב, עכשיו כבר יצא לי פרץ של דמעות, רק אצלך זה יכול לקרות לי.
לא.
כיוונתי למשהו הרבה יותר גרוע ממה שכנראה את מסוגלת לדמיין
ומעניין שחשבתי על אותה דוגמא,
כלומר מתחום הזוגיות,
אבל, בדיוק בכיוון ההפוך ממך.
דוגמא של זוגיות שסוגרת עלינו-
במקרה זה אנחנו מחפשים להשאר מי שאנחנו
או לפחות לא מוכנים לטשטש לגמרי את זהותנו העצמית.
בכלל, בד"כ, כשהאישות שלנו מאויימת,
אנחנו מוצאים עצמנו מתמרדים,
מנסים לשמור עליה,
אבל את זה מסתבר, אנחנו יכולים לעשות כשנראה שיש אלטרנטיבות.
כשאין, כשהמוסד סגור,
או אז, אנחנו כנראה נכנעים.
מישהו אמר פה הישרדות.
אפשר שזה מה שזה.
--------------------------------
אהבתי את הדרך בה הגעתי לתובנה הזו,
בין אם נכונה, בין אם לאו,
באמצעות התגובות שלכם, תוך כדי הדיסקוס.
תודה.
(ופססססט, תודה על המחמאה:)
בטח ובטח. אנחנו הרי קצת זיקיות במובן הזה. תראי לדוגמא איך זוגות הרבה פעמים עם הזמן הופכים להיות יותר ויותר דומים זה לזה.
אנחנו מוקפים מראות סביבנו כל הזמן.
(תתחדשי על תמונת הפרופיל- נהדרת :))
יופי של משוב אני מקבלת כאן.
תודה לכם על התגובות.
מכל מלמדי השכלתי ואני מתחילה להבין קצת
ולצאת מההלם שהייתי מצויה בו מאז ראיתי מה שראיתי.
אנחנו יצורים קונפורמיים, סתגלתניים והשרדותיים, זה מסביר משהו. מצד שני אנחנו ם הרבה יותר מורכבים: יש לנו קווי אישיות שמעולם ה"שיגעון" (יהיה מהותו של המוסד אשר יהיה), אשר מובלעים בדרך-כלל, ואולי כש"מותר" לנו אז אנחנו נותנים לחלקים האלה דרור. מאוד במקום השאלה הזו. עוד אשוב לכאן כמובן.
סוגייה מעוררת מחשבה ולדעתי, אנחנו אכן נתנהג בסביבה חדשה, כפי שמתנהגים בה אחרים עד רמה מסויימת. חזרה למקום מוכר, או מעבר לסביבה חדשה אחרת, "יגמול אותנו מצורת ההתנהגות הנרכשת.
ועכשיו להתייעץ עם פסיכולוג :)
אתה חושב שזו הסיבה שאותו אדם "החליט" להסתגל?
האם בכלל ההסתגלות נובעת מ"החלטה"? מאיזה שהוא רציונאל?
או שמא מדובר באילוף?
לפחות שם משגיחים עלייהם.פה בחוץ המצב הרבה פחות טוב.