הכל יהיה בסדר
(?)
פוסטים פופולאריים
-
כל הכבוד
6/7/08 | 722 צפיות
-
מכירת חיסול.
6/1/13 | 658 צפיות
-
לכתוב או לא
10/1/11 | 998 צפיות
-
געגוע
17/10/14 | 890 צפיות
-
שיר ללא תחתית
28/5/12 | 810 צפיות
-
לא עוד כוכבים.
29/6/12 | 845 צפיות
0
איזה מאוהבת בראש שלכם?!
מה אתה נושא בקרבך? כמה אהבה? כמה כמיהה, שאיפות? אולי קצת אכזבה, קצת שפלות רוח, מבט מזוגג? כמה צחוק, אמונה, תבונה וסבלנות? בטח גם היסטוריה ארוכה, תמונות וריחות, תחושות וחלומות. תחושת בטחון, רצון להיות שוב ילד לפעמים, צמיחה, תקיעות, שעמום והרפתקנות. עדיין נהנה לשחק? לצחוק? לשמח לבב אחר? לאהוב? על כמה מכל זה תוותר בשביל אהבה? וכמה דווקא יעצים בזכותה? שניים שהופכים אחד, לא לא, אחד שיש בו שניים שכל אחד הוא הוא עצמו. לא? שלושה?טוב בואו נפריד כאן בין מאוהבות לזוגיות כן?. רק לרגע, לא להבהל, אחר כך נחבר, טוב? יופי. ככה אפשר לעשות סדר. להיות מאוהב משמעו הרס מוחלט של כל סדרי העדיפויות שנבנו להם עם השנים בקפידה. משמעו, שיחה קולחת עם אמא על זה שלא נגיע לארוחת ששי הקרובה כי אנחנו מנסים לשקם את החיים החברתיים שלנו שהיא תמיד מתלוננת עליהם, ואמא שמנסרת את המצפון ללא רחם על כך שהעוף בדבש וטימין ישאר יתום ללא אצבעות מלקקות. אז אנחנו הולכים באותה תחושה שהרגשנו כשהכריחו אותנו ללכת לדודה מרים בחג למרות שאין לה טלוויזיה ולבית שלה יש ריח של טרפנטין. משמעו הנבת תירוצים משובחים במיוחד על ההתנהגות המוזרה והמטופשת בה אנו מתנהלים בכל שעות היום. כי מי צריך שידעו שכל העסק הזה ממיס אותנו מבפנים וכבר לא בטוח מה ימצאו שם בנתיחת הגופה שלאחר המעשה. הכל בסדר. אני מאוהבת. בא לי לארוב לו לכל מקום שהוא הולך, בא לי להתקשר אליו עכשיו למרות שהוא אמר לי שהוא נוסע עם חברים לצפון, בא לי לסוע אליו ולחבק אותו, בא לי לשמוע שירים נוגים ולפנטז איך אנחנו ביחד כל הזמן (אלוהים!), בא לי שהוא יתקשר, שישלח איזה אסמס מתוק, שיגיד לי מלים מבטיחות, בא לי ללכת אתו לחתונה של בת דודה שלי כדי שסוף סוף יראו קצת נוף שישקיט את לבם הרועש, אבל לא!!!!!!!!!!!!!!!. אנחנו בסדר. אנחנו שפויים והגיוניים ואין מצב שמישהו ידע על כל המאווים הטינאייג'ריים והחסרי כל אחיזה במציאות שלנו. יש עלינו פאסון, למדנו 7 שנים באוניברסיטה, בכל שיחה אינטלגנטית אנחנו מצליחים לככב, תמיד יש לנו מה להגיד על אחרים, עובדים, יצירתיים, שוטפים ידיים אחרי השירותים גם כשאף אחד לא נמצא בסביבה, מחזירים כשנותנים לנו יותר מדי עודף, משתתפים בערבי שירה ביזארית במיוחד וקוראים לזה אמנות, ממחזרים. זה הרי לא יכול להיות שכל מה שבנינו כל השנים האלה, כל מה שחושבים עלינו, כל מה שאנחנו יודעים על עצמנו ירמס תחת ערימת המתיקות והילדיות הזאת. לא?"אז מה אתו, התקשר"? "לא, לא התקשר. חפיף, לא רציני זה" (אבל למה?! למה לא התקשר??!! אני מאוהבת! איך מתקיים לו בכזו נחת החוסר הדדיות הזה?! ). "שטויות, כבר אין לי ציפיות מגברים" (אבל כבר דמיינתי את החתונה שלנו, ואיך יראה הילד שלנו, ואיך אמא שלי מגיבה כשהיא רואה אותו, ואיך אנחנו מכינים ארוחת ערב ביחד, כמו בסרטים כשאני שותה כוס יין והוא מתבל בסקסיות את התבשילים שאמא שלו לימדה אותו להכין. איך אני אמורה עכשיו לפטר את הבמאי ולמצוא תקציב לתסריט חדש?). "יהיה בסדר". (קיבינימאט עם הבסדר הזה כבר. איך יהיה בסדר? מה נראה לכם, זה בור ללא תחתית? כמה יצר התאהבות יכול להתקיים בבן אדם אחד קטן??!).אבל אחרי שממתנים את כל עניין ההתאהבות ומתחילה לה זוגיות, אז הכל הרבה יותר שפוי. לא?
|
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אם כך לא נותר לי אלא לומר
תודה :)
קימתי...אני????????????????????
חס וחלילה.
הצחיקה אותי חוסר הרגישות שלך.
אין שום דבר נואש בשיתוף או בכמיהה או בתסריטים על מציאות טובה יותר שאתה בורא לך.
יש בזה אלמנט של חלימה ושל אמביציה ושל ראייה מורחבת.
זה נפלא בעיני.
אני עושה את זה כל הזמן.
אני חושבת שאתה גאוותן.
תבדוק אם יש לך על מה.
שמרת.
חגה שלי
אל תפטרי את הבמאי. השחקן היה פשוט לא מספיק טוב.
אחלה פוסט, באמת.
הופתעתי לקרוא את השורות האלה דווקא ממך, זאת שמלכתחילה FREE SPIRIT, יותר מכולנו.
אני שמחה לראות מה עובר לך בראש ושסוף סוף, גם לך בא להיות בשניים.
קחי כוכב על האומץ ועל הכנות. זה בדיוק מה שעובר ל כ ו ל ם בראש.
LOVE
שמרת
הכל זה כלום.רק אנחנו נותנים משמעות לדברים.
נ.ב.אין לך מושג איזה כיף זה להנות רק מזכויות
בלי חובות.ברצותי אני מרחיקה.ברצותי אני מקרבת.
מי אמר שצריך לחיות בזוגות?איזה צורך זה בא לספק.
רכושנות?תתפלאי לדעת שזוגות לא נשואים שורדים
יותר.כי מתוך החופש דווקא מחפשים את הגבולות.
הגבולות מגדירים מהו חופש.
תהילה.