המבנים שממוקמים בסדר מתוכנן מראש, בצורה אורגאנית מחושבת, מזכירים לי בעיקר את האספירציות האוטופיות והפילוסופיות שהיו לאדריכל מהמאה הקודמת, באקמינסטר פולר (Buckminster Fuller ) , אדריכל, מהנדס ואיש חזון אמריקאי שרצה לכסות ערים ולבנות בתים בעזרת הכיפות הגיאודזיות שהוא פיתח. הדמיון הוא ברצון להקים משהו שונה שעונה לצרכים חברתיים וכלכליים, בשני המקרים הרצון הטוב לא התממש או שרד.
חברת "דיור לעולה", בנתה שכונה שמתאימה לזמנה ושנמצאת במרחק של כמאתיים מטרים מהים, (לפי תמ"א 13 לא ניתן היום לבנות בטווח של פחות משלוש מאות מטרים מקו הים), ומרבית בתיה נרכשו תמורת כמה אלפי דולרים בודדים על ידי האליטה הירושלמית, רופאים, פרופסורים ועורכי דין שחשקו בקרבה לים.
הבתים נבנו למטרות נופש, שטחה של כל דירה לא עלה על 40 מ"ר בנוי על קרקע של 300-400 מ"ר. שטח השכונה כולה מגיע ל-33 דונמים. חומר החיפוי המוביל בבניית המבנים הללו היה אזבסט. |