ב"ה
רציתי להעלות לדיון נקודה, שבעיניי לפחות, היא משמעותית מאוד בדרך החינוך היום, ודברי מופנים גם לציבור החרדי.
היום כל ילד הוא "נסיך", וכ"נסיך" מי יאמר לו מה יעשה, והכול מותר לו, ותמיד הוא צודק [גם כשברור לכול שאינו צודק], וכל העולם, כולל אביו ואמו, לא נוצר אלא בשבילו וכדי לשמשו ולשרתו, ואין רשות לאף אחד ליגע ולוּ בקצה שערו, ואוי לו למי שיעיז ליגע בו או לומר לו ולוּ מילה אחת, ולא איכפת לו מאף אחד, ומלבדו לא קיים בעולם אף נברא אחר. והחוצפה והעזות פנים זועקת בראש חוצות.
ורחמנות גדולה על המלמד או המורה שצריך לחנך כיתה שלימה של "נסיכים".
ואם הילד הוא "נסיך", כלומר "בן מלך", הרי שאביו ואמו, שגם הם גדלו כמוהו כ"נסיך" וכ"נסיכה" על כל המשתמע מכך, הם "מלך" ו"מלכה" ומי יאמר להם מה יעשו, והכול מותר להם, ותמיד הם צודקים [גם כשברור לכול שאינם צודקים], וכל העולם, כולל אביהם ואמם, לא נוצר אלא בשבילם וכדי לשמשם ולשרתם, ואין רשות לאף אחד ליגע ולוּ בקצה שערם, ולא איכפת להם מאף אחד, ומלבדם לא קיים בעולם אף נברא אחר. והחוצפה והעזות פנים זועקת בראש חוצות.
אתה שומע היום בכל צעד ושעל ש: "הדור היום הוא דור אחר", וממילא אין לבוא בטענות על החוצפה והעזות פנים של תינוקות, שהחלב עדיין נוזל מפיהם כריר, ואפילו כלפי זקנים שיכולים להיות לא רק אביהם, אלא גם סבים שלהם.
כן, "הדור היום הוא דור אחר", דור המתחנך בדרך "חדשה" כביכול [אמנם זו היא דרך ישנה נושנה שכבר ב"סדום ועמורה" התחנכו לפיה], שלא כדרך אבותינו ואמהותינו הקדושים זכותם יגן עלינו, הדורות הקודמים, שחינכו על ערכי התורה האמיתיים, ערכים של כבוד לזולת, לחי ולצומח והקפדה על מצות שבין "אדם לחברו" יחד עם מצות שבין "אדם למקום".
אומר את אשר על ליבי, ואבקש מראש סליחה ומחילה אם דברי יפגעו חלילה במאן דהו:
אם לא נכיר בכך שמצות שבין "אדם לחברו" חשובות לפחות, אם לא יותר, ממצות שבין "אדם למקום", "פני הדור" יהיו כ"פני הכלב", והחוצפה והעזות פנים רק תלך ותגבר, ה' ירחם, ויקוימו בנו, חלילה, דברי הנביא מיכה (מיכה ז, ו): בֵן מְנַבֵּל אָב בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמתָהּ.
אין מציאות של שמירת מצות שבין "אדם למקום" ללא שמירה קפדנית גם על המצות ש"בין אדם לחבירו", ומי שחושב לשמור רק על מצות ש"בין אדם למקום" בלבד, ובזה יצא ידי חובתו כיהודי, הדבר לא יעלה בידו ובסופו של דבר יישאר וחרס בידו, ללא זה וללא זה, חלילה וחס.
וכבר אמר רבי עקיבא (סיפרא פרשת קדושים פרשה ב, וילקוט שמעוני ויקרא פרק יט סימן תריג): "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (ויקרא יט, יח), זה כלל גדול בתורה".
גם אני הייתי ילד, אבל בזמננו לא היה ולא נשמע כדבר הזה! קבלנו יחס הוגן, יחס של כבוד והערכה כמו שמגיע לנו כילדים, וחונכנו לתת כבוד לזולת, לחי ולצומח. אבל היום הדברים עברו כל פרופורציה, אִבדו את הטעם הטוב!
אמנם כל בני ישראל הם בני מלך, בניו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אבל באותה המידה אנחנו גם עבדים, כמו שנאמר (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָֹ"ה אֱלֹהֵיכֶ"ם, גם בראש השנה אנחנו מבקשים: הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם, הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים, אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים, אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ אָיוֹם קָדוֹשׁ.
אבל מכאן ועד ליחס ול"חינוך" כזה, שכל יונק שדי אמו גדל על כך שהוא "נסיך" והכול מותר לו, ומי יאמר לו מה יעשה, ותמיד הוא צודק [גם כשברור לכול שאינו צודק], וכל העולם, כולל אביו ואמו, לא נוצר אלא בשבילו וכדי לשמשו ולשרתו, ואין רשות לאף אחד ליגע ולוּ בקצה שערו, ואוי לו למי שיעיז ליגע בו או לומר לו ולוּ מילה אחת, ולא איכפת לו מאף אחד, ומלבדו לא קיים בעולם אף נברא אחר, רחוקה הדרך מאוד מאוד!
וכשאתה הולך בסופר ורואה תינוק בן שנתיים, ידו האחת אוחזת בבקבוק חלב ובידו השנייה מוצץ, הולך, כמצביא בראש הגדוד, כשאחריו נסחבים אביו ואמו האוחזים בעגלת הקניות העמוסה לעייפה, והתינוק, יונק החלב, שעדיין אינו יכול לדבר, מצביע על מוצר, ואביו ואמו אצים רצים ביראה ובחרדת קודש למלא את פקודת ורצון ה"נסיך" ללא שום עוררין, ומכאן למוצר הבא וכו', אינך יודע אם לבכות או לצחוק (סיפור אמיתי שראיתי במו עיני לפני מספר שנים).
אוי מה היה לנו, עד להיכן הגענו, תינוקות יונקי חלב מַשלו בנו!!!
כן, "הדור היום הוא דור אחר".
יש לחזור לדרך אבותינו ואמהותינו הקדושים זכותם יגן עלינו, הדורות הקודמים, שחינכו על ערכי התורה האמיתיים, ערכים של כבוד לזולת, לחי ולצומח, והקפדה על מצות שבין "אדם לחברו" יחד עם מצות שבין "אדם למקום", ויפה שעה אחת קודם.
אחיי ואחיותיי היקרים בואו ונשמע לפסוק (דברים לב, ז): זְכר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּר וָדר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיאמְרוּ לָךְ, בואו ונשאל את אבותינו וזקנינו והם ילמדו אותנו בינה, יאמרו לנו ויגידו לנו איך מחנכים ומגדלים את בנינו ובנותינו ילדי ישראל, צאן הקודשים.
אין לנו דרך אחרת! |