אינני מתלונן היום על העבר, שכן הוא עבר, אם כי עדיין לא נגמר,אני עדיין חייב כספים שלא הוחזרו לי עדיין, אני עוד מחכה להזמנה לדיון, או משהו כזה בבית המשפט. אבל לא איכפת לי כלל וכלל.  במספר דברים זכיתי במהלך ועקב החודשים הקשים היסורים ההשפלות המחשבות האובדניות(..שששש... שהפסיכיאטר לא ישמע, למרות שזה מותר לפי החוק) וכל הג'יפה הזאת שאכלתי.

כתבתי רומן בן כ-150 עמודים,העומד להתפרסם.

אספתי וקיבצתי בספר כחמישים משירי, שחלקם נמצאים בבלוג זה.

למדתי בדיוק מי הם חברי, ויותר חשוב - מי לא!

הרחבתי את השכלתי המשפטית בדיני פלילים.

כתבתי כמה וכמה תיקים משפטיים להגנתי, עשויים, מסודרים,וברורים.

למדתי להנות מדברים פשוטים: לחם עם מרגרינה ועגבניה,לחם עם מרגרינה, לחם...

והדבר החשוב ביותר לדעתי, הוא הרבה יותר עמוק ומשמעותי לחיי עד כי הוא ראוי לפוסט נפרד.