לקח לי קצת זמן להתאושש ולבוא לספר חוויות

וזאת משום ששיגרת החיים בפסטיבל הג'אז היא קשוחה ביותר.

קמים ב-11 בבוקר עם שעון מעורר כדי לא לפספס את שלהי ארוחת הבוקר המשובחת.

בחדר האוכל, בין מכונת הקפה לקערת הפירות פוגשים מתופף ניו יורקי, סקסופוניסט ישראלי ואבישי כהן,

צלמים, יח"צנים ושאר ידוענים.

 אי אפשר לפספס את גוטפריד, שיחד עם כולנו, באי הפסטיבל הקבועים,

הזדקן בשנה אחת ולקח את כולנו איתו לחיים של "לפני אבישי כהן ו"אחרי אבישי כהן".

כולם טרוטי עיניים ומחוייכים מחוויות הג'אם סשן הליילי האחרון,

12:00

מסתיימת הארוחה, החרוצים הולכים לנוח ליד הבריכה, לשמוע ג'אז מעליות רגוע, ואחר כך לטבול במים ואולי גם לשחות קצת,

החרוצים פחות חוזרים לחדר להגיף את הוילון ולהמשיך לישון, שכן לילה ארוך עוד לפנינו.

מקלחת קצרה, צפיה אל הנוף המדברי, ברכה קצרה על זה שהחיים דבש,

וזחילה אל המיטה לעוד מנוחה קצרה.

עד השעה 19:00

אפשר לנצל את הזמן בטיולי שטח, אני מעדיפה ללכת לחוף שמול המלון,

שם מנגנים על במה צעירה חברים שיהיו ללא ספק הכשרונות הבאים של מדינתנו הקטנטונת.

הזדמנות להנות משקיעה, ים, ואווירה שיש רק באילת.

עכשיו חוזרים למלון בחציית כביש פשוטה, קצת איפור בשביל להרגיש נחמד, וקדימה, מונית אל מתחם הפסטיבל,

שם מעבירים את 4-5 השעות הקרובות.

מתחם הפסטיבל בנמל אילת הוא גן עדן לחובבי ג'אז. מלבד זה שכ-ו-ל-ם נמצאים שם,

ועוד לא אמרתי כלום על המשקאות שנזלו שם מכל הכוונים, המוזיקה הקסומה בוקעת מכל עבר.

שלושה אולמות שהצלילים הבוקעים מהם יכולים בהחלט לאפשר גם לתפרנים שבייניינו  שלא רכשו את ה"פס זהב"

להנות מההופעות גם מבחוץ, ותוך כדי לנשנש סושי , אבטיח קר, או פסטה ברוטב פטריות. יש גם פיצה למי שרוצה ועוד כל מני.

יינות, בירות, והמון שתיה קרה.

ואז ניגשים אלי שלושה חבר'ה צעירים, שנתקעו עם כרטיס נוסף לדני סנדרסון וההרכב של 10 הנגנים והזמרות שלו.

אפילו לא רצו כסף בתמורה, פשוט הציעו לי את הכרטיס להופעה.

נו מה? אני אסרב? היה לי זמן עד ההופעה של רביעית ג'ימי גרין, נכנסתי לאולם ארנה הענקי, 4000 מקומות שהיה מלא כמעט לגמרי

ונהנתי מכל רגע.

הכי נהנתי לראות שם מאות צעירים שיכולים להיות כמעט נכדים שלו, מכירים את כל השירים בעל פה, רוקדים ושרים.

בסוף ההופעה ניגש אלי כתב של גלי צהל לראיין אותי.

ההופעה של ג'ימי גרין, שבאה אחריה, היתה שוס רציני, אבל גם היא לא יכלה להתקרב למה שהתרחש על בימת הג'אם סשן שעתיים מאוחר יותר.

01:00 ההופעות מסתיימות לאיטן, הקהל המורעל והאמנים ממשיכים דרומה למלון ישרוטל ים סוף, לג'אם סשן. פה יש הרבה הפתעות.

          ארז ברנוי מנחה ג'אמים מנוסה, פותח בברכת "בוקר טוב" ומשרה אוירה מגניבה לאורך כל הלילה. מציג את האמנים ומרבה בפירגונים לצעירים.

אבישי כהן לא ויתר לכל התותחים של הפסטיבל והם פשוט עלו זה אחר זה, וגם אבישי עצמו תרם קצת מהאנרגיות המדהימות שלו

וגרם לי לרגע לחשוב שחבל על כל דקה שהוא בעיניינים של מאחורי הקלעים, כשהוא למעשה יכול לנצל את הרגעים האלה להופעות,

הוא עושה לקונטרבס מה שדיויד ברוזה עושה לגיטרה. מנגן, רוקד, מתלהב, נוקש, אם רק אפשר הוא היה אונס אותו על הבמה.

הפסנתרנים שאני ראיתי בפסטיבל הזה הפתיעו אותי ונתנו הרבה חומר להאזנה...וזה בערך מה שעשיתי בשבוע מאז שחזרתי..

שמחתי לראות על בימת הג'אם את המתופף דניאל (דדה) דור יחד עם עומרי אברמוב, אברי בורוכוב (פייבוריטים שלי) וניתאי הרשקוביץ,

עולים על הבמה, ומפזרים צלילים צעירים לכל עבר, כאילו הם פשוט נולדו כדי לעשות את זה.

עומרי אברמוב, שעלה בשני לילות על במת הג'אם, פשוט לקח את העיר אילת בהליכה. הוא גם הופיע עם אחיו, מעיין, בהופעה של תזמורת הביג בנד הצעירה. הבחור הזה עולה כמו מטאור השמיימה, ואני בטוחה שהוא עוד יעשה קריירה עולמית מצליחה.

 אמא שלו יושבת בקהל ומתמוגגת...

וגם אני ,שמכירה אותו מנגינה בחמישיית יניב כרם.  מתעדת במצלמת וידאו.

לקראת השעה 4 בבוקר, העייפות מתחילה להכריע אותי ואני עולה לחדר לישון. משאירה את ה"רדיו" כלומר החלון, קצת פתוח כדי שצלילי הג'אם יכנסו לחדר בדיוק במידה הנכונה,

ובלי להסיר את האיפור פשוט נרדמת עד הבוקר.

וחוזר חלילה. אוכל, בריכה, ים, הופעות, ג'אם,

החיים יפים, ואיך אומרים באילת? עוד 360 יום עד הפעם הבאה.

נכון, קירקרנו, קיטרנו, שינו לנו סידרי עולם, אבל הפסטיבל השנה היה מוצלח ביותר.

כל הכבוד לאבישי כהן.