פרשת כי תבוא פותחת ב"והיה כי תבוא אל הארץ" (דברים כ"ו, א'). מבחינה דקדוקית היה צריך לומר "כשתבוא" אל הארץ. ייתכן שלא מדובר רק בקיום מצוות הביכורים התלויה בהגעה לארץ, עליה מתייחס משה בפתיחת הפרשה, אלא פנים נוספים לעניין.

מדוע אם כן נאמר "כי תבוא"? את הביטוי "כי תבוא" ניתן להבין בשתי צורות: האחת כציווי, הוראה והנחיה כללית והשניה כהבטחה. כלומר,  אל תתעסק יותר מדי עם תכנון העתיד בארץ, מה יהיה כשתבוא אליה וכו' אלא הקדש את זמנך ומרצך לחשוב איך יהיה, כי בוודאות תבוא אליה.

יתכן שהציווי 'כי תבוא' בלשון יחיד רומז גם לעובדה שכמו שכל אחד צריך להביא את הביכורים, כך כל יהודי צריך להגיע לארץ. הארץ אליה צריך לשאוף להגיע, אינה רק במובן הגיאוגרפי אלא גם אותו מחוז רוחני אליו עליך להגיע. כשתזכה להגיע לאותו מקום תזכור שכל הטוב אינו רק שלך אלא גם שעליך להתחלק הן בפירות והן בשמחה על הטוב והשובע עם מי שידו לא משגת, עם מי שגורלו תלוי בך, אלה שאין להם נחלה משלהם. "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך" ו"כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך...ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו": דברים כו/יא-יב).

להתחלק עם החלשים איננו עניין משני אלא חלק מהותי מסדר מצוות הביכורים כפי שמובא בפרשה. יד ביד צועדים נושאים של "בין אדם למקום" ואלה "שבין אדם לחברו". בהמשך הפרשה עולה רעיון זה ביתר הדגשה; משה מתחיל למנות את הקללות ועל כל קללה עונה העם  באמירת "אמן" ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה...  ארור מקלה אביו ואמו...  ארור מסיג גבול רעהו ...  ארור משגה עור בדרך... ארור מטה משפט גר יתום אלמנה... ארור שכב עם אשת אביו כי גלה כנף אביו... ארור שכב עם כל בהמה... ארור שכב עם אחתו ... ארור שכב עם חתנתו ... ארור מכה רעהו בסתר...ארור לקח שחד להכות נפש דם נקי... ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" (דברים פרק כז/טו-כו).

התורה אינה מדרגת בין "הארורים". קבלת שוחד, גניבה, גילוי עריות, אלימות במשפחה (מכה בסתר), משגה עיוור, כולם עבירות באותה מידה ובאותו מישור. בא ללמדנו שקטגוריזציה זו בין מצוות של בין אדם לחברו, לבן אדם למקום, היא שימושית אולי לצורך דידקטי אך איננה קשורה למציאות האדם ומטעה לגבי מהות העניין. האדם בהתנהגות החברתית והמשפחתית מקדש שם שמים בדיוק כפי שהוא עושה זאת ע"י הבאת הביכורים למשכן, הימנעות מעשיית פסל או מסכה או תפילה בבית הכנסת.

לא תתכן עבודת ה' רק בהיכל, אלא צריך עבודתו בארץ. פגיעה בערך אחד, פירושה פגיעה כללית. אין אפשרות לקטלוג במגירות. החברה האנושית אליה אנו מחויבים היא מרקם אחד ויחידי. מצוות ה' הם לא למען עבודתו (שהרי הוא בשלמותו לא צריך את עבודתנו) מצוות ה' מסייעות לנו למצוא את הסולם להתעלות על עצמנו, לצור את המקום, את הנחלה האנושית המבוססת על צדק והמפשט. על החמלה והחסד.

על כל ארור ענה העם אמן, מכאן אחריותו של הציבור ביצירת התנאים לכך שיוכל האדם להלך בדרך הרצויה. אם בחינוך, אם בהחלטות המדיניות, אם במערכת המשפט. ארור האיש, אבל אחראית החברה  כולה.  

שבת שלום!