מדי פעם אני מקבלת מייל המספר על תובנותיה החדשות של מרתה בק. הבוקר היא סיפרה על אסטרטגיה לפתרון בעיה שאנחנו תקועים איתה (היא פגשה זאת באיזשהו ספר ששכחתי מי היו מחבריו). הרעיון הוא לעשות רשימה של פתרונות לבעיה שיכולנו לעשות אילו היה לנו כל הכסף שבעולם ואחר כך להכין רשימה נוספת שבה יש פתרונות שעולים קצת פחות. הרעיון נראה לי נחמד ורציתי לפחות לנסות אותו אבל אז נתקלתי בבעיה אחרת: לא מצאתי מהי הבעיה שאני רוצה לפתור. אבל מתוך חיפוש הבעיה שאיתה אני תקועה הגעתי לתובנה. רוב התסכול שלי אינו נובע מקיומן של בעיות בלתי פתירות אלא מכך שכלפי רוב הדברים אני אמביוולנטית: אני חרדה מללמד אבל יש בי גם צד שמחבב את המקצוע. אני רוצה חברה כזו שנפגשים איתה כל יום לכוס קפה, אבל נעים לי גם עם הלבד. ובאופן ספציפי כמעט בכל רגע שאני חושבת האם עכשיו הייתי רוצה להיפגש עם מישהי קשה לי להחליט. אני רוצה להתמכר לאיזושהי עשייה אבל אני נהנית גם מהחיים המפוזרים שלי. אני מתעצלת לנקות את הבית אבל גם אוהבת לנקות אותו בעצמי. ויותר מזה, אני רוצה בית מצוחצח אבל גם נהנית מזה שאני לא אובססיבית בעניין הניקיון. בסופו של דבר שוב הגעתי לבעיה הישנה שלי: אני לא יודעת מה אני רוצה. אבל, האם אני רוצה לדעת מה אני רוצה או שאני אמביוולנטית גם בקשר לזה? נניח שכן, שאני באמת רוצה לדעת מה אני רוצה ונניח שהיה לי אינסוף כסף, מה אפשר היה לעשות? 1. ללכת לכל הסדנאות הכי יקרות בארצות הברית שעוסקות בחיפוש עצמי. 2. למצוא את הפסיכולוג הכי יקרן ולברר איתו את העניין. 3. לשלם לקורא נפשות שיהיה איתי באופן קבוע ואוכל תמיד לשאול אותו מה אני רוצה עכשיו. ועם קצת פחות כסף: 1. למצוא סדנא אחת בארץ מהסוג הזה. 2. ללכת לפגישת יעוץ אחת עם הפסיכולוג הזה. 3. ללכת למפגש אחד עם איזו ידעונית. לא ממש יצירתי, נכון? |
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אבל מה בדיוק אני מחפשת?
אני חושבת שבקפה הזה את יכולה למצוא בגרוש את כל אלה...
וזה כל הכיף.
אבישי. אני כרגיל שמחה לביקורים שלך ולביקורות הנוקבות.
ואבאשר לעניינים שהעלת: קודם כל, יש ידעוניות נחמדות (וזה לא מוריד כלום מהערך של הזזות האזניים של הכלבה שלי). ולהגיע לתובנות? אפשר מכל מיני דברים (אולי גם מהנביחות של הכלבה שלי). עד כמה שידוע לי מחקרים לא הוכיחו שפסיכולוגים מקצועיים עדיפים על הידעונים למינהם.
שנה טובה ונעימה גם לך.
האמת ענת, אני לא מבין איך את יכולה לסבול את כל הנוכלות והשרלטניות (ידעוניות, גרפולוגיות, אסטרולוגיות, פותחות בקלפים ומה לא) שמוכרות כאן את מרכולתן הקלוקלת. את יכולה להגיע לתובנות לא פחות טובות אם תשאלי את הכלבה שלך שאלות ותפענחי את התשובות לפי הנביחות או הזזות האזניים שלה. לגבי יורם יובל - הבחור חרוץ ואינטליגנטי אבל זה מאד מוזר איך הוא הפך להיות כאן לאיזה מין אורים ותומים (טוב, הטלביזיה...).
וחוץ מזה שנה טובה.
פנינלה, תודה על המחמאות.
האמת היא שאני שונאת להיות במצב שבו אני לא מסוגלת להחליט משהו במידה וצריך להחליט אבל יש לפעמים דברים שלא מחייבים החלטה מוחצת ואז אולי צריך להשלים עם זה שאפשר לא להחליט (לדוגמה, אפשר להמשיך ללמד בלי להחליט אם אוהבים ללמד או לא).
זה נורא נכון שזו אופציה לדרך חיים
אך משום מה,אלו שפגשתי [אני פוגשת אלפי אנשים בשנה בעבודתי ,באופן האינטימי יותר]
זה תרוץ טוב שלהם,לא להחליט
להיות כל הזמן בעמדה אופורטוניסטית,שאפשר לסגת ממנה כל הזמן.
וענת כותבת באמת נהדר ומעלה נושאים חשובים
נראה לי שאם יש משהו שעשוי למנוע בעדנו זה אמביוולנטיות. דברים שלגביהם הייתי בטוחה לרוב הצלחתי לעשות (בפחות או יותר הצלחה).
תודה.
קורא נפשות זה מאוד יצירתי ומקורי, לפחות בעיניי...
ועל אמביוולנטיות אני יכולה לכתוב טרילוגיה ועדיין תקצר היריעה, משערת שכולנו ברמה זו או אחרת נגועים בה,
השאלה באילו מינונים ועד כמה היא מונעת בעדנו, נדמה לי לפחות
כנראה נשמות תאומות.
נראה שאת מכירה אותי מצויין
או שאנחנו נשמות תאומות.
מי שיודע מה התפקיד של העוזרת כבר חצי תאוותו בידו. אני מרגישה לא נוח לקחת עוזרת מכמה סיבות:-
1. יש לי המון זמן ונראה לי לא מוסרי לא לעשות איתו משהו.
2. אני לא עושה שום פעילות גופנית, אז לפחות את זה.
3. אני לא אוהבת את המחשבה שמישהו עובד בשבילי.
4. בתקופות מסויימות כשהיתה לנו עוזרת (עוד כשאני ובעלי גרנו ביחד) או עוזר הם חיפפו בצורה מוגזמת (ואני ממש לא קפדנית).
5. קשה לי לתת הוראות למישהו.
והנה עכשיו שטפתי כבר שליש בית וזה היה ממש קלי קלות, הבעיה היא בעיקר להחליט לעשות את זה.
ואני קוראת לזה:
הפרדוכס הקיומי, או:הדיכוטמיה האלוהית.
ד-ארט יקרה!
לי ניראה שלכולנו יש את זה באיזה שהוא מקום.
אך לא כולנו מספיק אמיצים
כדי לכתוב על זה.
הזדהתי עם מה כתבת.
חוץ מנקיון הבית.
רק מסדרת לא מנקה בשום אופן.
זה תפקיד של העוזרת.
תודה ושבת שלום.
שרלה, תודה. אני חושבת שזה כנראה נכון - אפשר להפוך את האמביוולנטיות עצמה למשהו שהוא חלק מהחיים או אפילו דרך חיים אבל גם לגבי זה אני אמביוולנטית ואולי טוב שכך.
התלבטותוחשיבה פילוסופית
זו גם דרך חיים
ואת - כותבת ועושה את זה
נהדר.
ואני אוהבת את זה שלא לוקחים אותי יותר מדי ברצינות ומוכנה ברצון לחלוק את הצרות שלי לכל המרבה בהנאה מהן. אהבתי את התגובה הזו. תודה.
אני אף פעם לא יודעת כמה לקחת אותך ברצינות . מה שכן , את מצליחה כמעט ללא פספוס לגלגל אותי מצחוק.
לא נעים לי להודות ,אבל ,אני מאד נהנית מהצרות שלך וחשה אמפטיה כמעט מוחלטת .. , או ליתר דיוק ,מהדרך שבה את מתארת אותן....
אוהבת את הפוסטים שלך מאד.
תודה. אחשוב על זה.
ניסית גרפולג?
יש כאן בקפה אחת מעולה-חנה קורן
לכי על זה, זה עדיין חצי מחיר מפסיכולוג יקרן
עליזהלה איך הגעת לאות ת'
טרם קבלנו את לך אל הלמד הלמדנית
לא כל כך טוב.
עליזה, זה נשמע כמו התחלה של האות ת'. והאמת? בדיוק את זה אני הולכת לעשות. תודה.
תכנית על אושר - שבה מסבירים מה לא גורם אושר? למה זה טוב?
ועם בלי כסף -
- שאלת את עצמך שאלה רלוונטית
- כתבת את זה פה בפני כולם
- הקראי, תגיבי, תהרהרי, תיצרי דיאלוג, תפנימי, תדחי, תתלבטי,
תנקי את הבית תוך כדי, תרענני את כל המיטה,
תתקלחי מכל המחשבות הטורדניות והלא רלוונטיות,
תירדמי, תחלמי ותתעוררי עם כל התשובות הנכונות לך...
באשר ליורם יובל, אסתפק בנתיים בכך שאראה אותו בטלויזיה (יש תכנית על האושר בשישה פרקים שבה הוא משתתף, בנתיים בפרק הרקאשון לא היו תובנות חדשות. את זה שכסף לא הופך אנשים למאושרים אני יודעת). מפה זה רעיון לא רע, אולי אבוא לעשות. להתכתב ודאי שנמשיך.
אמנם זה היה רק תרגיל, אבל אולי אני צריכה לקחת את זה וללכת לידעונית.
כידעונית שלמדה לדעת אותך במעט
את רוצה הכי הרבה להתענג ,על השאלות, מבלי ממש לקבל תשובה.
או לפחות ,להמשיך להתלבט כמה שיותר
כי זה אומר שאין לך בעיות קיומיות, או בעיות גדולות יותר.
ואם בכל זאת את רוצה
פסיכולוג טוב בסביבתך זה יורם יובל[יש לו waiting list מפה עד הודעה חדשה,אבל אז יש למה להמתין]
או לבוא לעשות אצלי מפה וליהנות ממידע שלא שמעת עליו לפני כן, [היי רגע..אני לא מוכרת את עצמי.אבל
עדיף לי שתבואי אלי ,כי אני יודעת שיש לי מה לתת לך]
או נמשיך כך להתכתב ,כי זה ממש נחמד.
כל יום והשאלה של היום.
אני יכולה להמליץ לך על ידעונית, אם תרצי.