לאחר המלחמה, רבעים נרחבים של העיר הגרמנית דרזדן שהייתה מרכז תרבותי מבוקש באירופה, שוחזרו בדיוק מופתי וקפדני, לא רק בגלל חשיבותם ההיסטורית של הארמונות הכנסיות והבתים שניבנו בהם בסגנון הברוק המפואר, אלא בעיקר בגלל התיירות. הבתים היפים בתל אביב שניבנו בסגנון הבאוהאוס שוחזרו אף הם, מסיבות כלכליות. אם מישהו חושב ששימור המבנים האלה נעשה אך ורק בגלל חשיבותם ההיסטורית אז הוא טועה. אנחנו היהודים שאמונים על נכסי רוח, לא נוהגים לשמר נכסי דלא ניידי מטעמים נוסטלגיים, אלא עם כן מדובר בקברים, וגם אז אנחנו עושים זאת מטעמים כלכליים. משמע, איזו הצדקה כלכלית יש בשימור בית קולנוע? עידן הקולנוע נגמר. פעם אנשים היו יוצאים מהבית לראות סרט אבל היום אפשר לראות סרט אפילו מהנייד. אז למה שמישהו יטרח לשחזר בנין קולנוע ישן אפילו אם הוא בניין יפה ומפואר בניגוד לקולנוע "לב סמדר" שהיה פעיל עד שנתמנה לו לאחרונה כונס נכסים, קולנוע "שרון" כבר עשרות שנים עומד במרכז העיר בשיממונו. כמו איזו מצבת אבן מתפוררת שמונחת על נעורינו האבודים. ומי שנולד כאן באמצע שנות השמונים ספק אם הוא יודע בכלל מה אומר לנו המבנה הגדול הזה שסגור מכל עבריו בלוחות פח ועץ. ולמה הוא מעורר אצל הוותיקים ילידי נתניה רגשות עזים של נוסטלגיה. ובאמת נשאלת השאלה למה בכלל לטרוח ולשחזר בניין שצפוי גם לאחר שחזורו לעמוד בשיממונו. וכי מה יעזור לנו השחזור? למה לנו להוציא (בפוטנציה) מיליונים על עוד היכל תרבות כשעדיין לא מצאנו שימוש מלא להיכל התרבות שברחוב רזיאל לא שאני חלילה נגד. אבל שימור ושיחזור זו שאלה ערכית. סתם לשחזר זה כמו להוציא סתם כסף. את בית לנדא למשל אין בעיה לשמר ולשחזר. זה בית קטן שאפשר להקים בו גלריה קטנה אבל למה ואיך צריך לשמר ולשחזר את קולנוע שרון זו שאלה שיש לה השפעה על המשך התפתחותו של מרכז העיר העולם השתנה ונעשה חומרני רדוד ושטחי עד איימה. התרבות העכשווית, היא בעיתית ובנתניה גופא אפילו האלטרנטיבה הזו לא קיימת. אנחנו במקום להתקדם קדימה בכלל הולכים אחורה. מקרית צאנז בצפון ועד קריית השרון במרכז איפה שאתם לא תלכו ותרימו עיניים אתם תגלו שלט גדול שמכריז "תלמוד תורה" זה פשוט לא יאומן, עוד מעט נחזור לגולה ונהפוך לשטעטל. דורה, סלע, גן ברכה, שכונת בן ציון, שכונות חילוניות לכל דבר ועניין, הפכו פתאום למעוזם של החוזרים בתשובה. וזה לא בגלל שנעשה להם נס והאנשים שם גילו את האור ונעשו צדיקים גמורים שמבקשים להחזיר עטרה ליושנה. אלא שיש גם כאן עניין כלכלי טהור. עלות ההשכלה בבתי הספר הממלכתיים לא מותירה לתושבי השכונות האלה בררה. כשהגנים ובתי הספר של החרדים וש"ס ניתנים להם במחיר שווה לכל נפש וכמעט בחינם, מכאן ששאלת שחזורו ושימורו של קולנוע שרון משתלבת לנו כאן עם השאלה לאן בכלל אנחנו רוצים להגיע. אפשר כמובן לשבת בשקט ולהניח ככה לציבור של ש"ס ולחרדים להשתלט על הרחובות ועל כל חלקה טובה ולרדד אותנו בגובה הדשא, לאמור לא כדורגל, לא בירת הספורט, לא רחוב הרצל, לא תרבות, לא תיירות, אלא רק דימוי ושיווק ווירטואלי ריק מתוכן שזה אומר כביש סגול שעלותו מאות אלפי שקלים שלא מוביל לשום מקום. או לחלופין להשקיע כאן גם בחילונים ובתרבות החילונית. ולהפנים שלהשקיע בשימורו של קולנוע שרון יש ערך חינוכי ראשון במעלה, וחוץ מזה כשמדברים בהשקעה אז כמו שמדברים בכל בהשקעה זו תמיד שאלה כלכלית טהורה. מה שאומר שאנחנו לא היינו מציעים לעירייה למהר ולהשקיע במיזם תרבותי כמו שיחזור קולנוע שרון אם לא היינו מאמינים בכל ליבנו שבצד התשואה החינוכית ההשקעה הזו תניב לעירייה גם תשואה כלכלית ראויה. שהרי בסופו של דבר נתניה היא לא איזו עיירה שכוחת אל בסיציליה שנתונה למרותה של המאפיה ונחבאת בין ההרים כמו העיירה הזו שנולד בה ג'וספה טרנטורה |