כותרות TheMarker >
    ';

    קו 5 - מדריך עירוני לתל אביב

    אין אייקון תרבות תל אביבי יותר מקו חמש, \"המטרו התל אביבי\", כתבו עליו שירים, סיפורים ואפילו עבודת דוקטורט. קו חמש, שמלווה את תל אביב משנותיה הראשונות, חוצה את העיר מצפון לדרום ומספק הצצה לכמה מהאזורים היפים והמרתקים ביותר בעיר.
    במשך שנה שלמה שוטטתי בתל אביב דרך תחנות הקו וגיליתי שכונות, רחובות, גינות וחנויות, היסטוריה נשכחת ואדריכלות נוכחת ולמדתי להכיר את תל אביב מחדש בכל נסיעה בקו.
    הבלוג שלי מזמין את התל אביבי שבטוח שהוא כבר מכיר הכול ואת המבקר מבחוץ שרוצה לדעת, לטיול אחר בתל אביב, דרך המסע שבין התחנות של קו חמש.

    תהנו, רננה.

    תודה לאביב מצר ואורי קידר על הצילומים ולמאיה חלוואני על עיצוב הלוגו.






















    ארכיון

    0

    רחוב דיזנגוף - חלק שלישי ואחרון

    3 תגובות   יום חמישי, 3/9/09, 16:22


    רחוב דיזנגוף – מכיכר דיזנגוף לכיכר הבימה 

      דיזנגוף 93 

     באש ובמים – כיכר דיזנגוף

    אנשים נוטים לייחס לתל אביביים תכונות כמו נהנתנות בועתית, אדישות למתרחש סביבם ואפילו – ניכור, אבל גם תל אביבי הלום אספרסו יהפוך לחיה פוליטית למשמע שמה של כיכר דיזנגוף. שאלת עתידה של כיכר צינה דיזנגוף – הקרויה על שמה של אשתו האהובה של ראש העיר הראשון –  מפרנסת את מקומוני תל אביב כבר כמה עשורים: האם יש להותירה מוגבהת או להשיבה לגובה הרחוב. הכיכר המקורית נחנכה בשנת 1938 ותוכננה על ידי האדריכלית ג'ניה אוורבוך על פי הסגנון הבינלאומי. זו היתה כיכר מעוגלת ורחבה עם גינה ומזרקה במרכזה ומסביבה בניינים בעלי חזית אחידה שאת קוויהם הכללים עוד ניתן לראות כיום. הכיכר רחבת הידיים שימשה מוקד לתושבי העיר שנהרו אליה בסופי השבוע, לטייל בה ולבלות בבתי הקולנוע והקפה שמסביבה. כל זה נגמר בשנת 1978, אז הוגבהה הכיכר מעל מפלס הרחוב כדי להתמודד עם עומסי התנועה באזור. השיפוץ לא עשה טוב לכיכר וגם לאזור מסביבה. יש שרואים בהגבהת הכיכר כאחראית למותו של הרחוב כולו, והציבור הצביע ברגליו והותיר את הכיכר שוממה למדי. אפילו אטרקצית האש והמים של הפסל יעקב אגם שהוצבה במרכזה בשנת 1986 לא הצליחה להציל את הכיכר מהדימוי השלילי שדבק בה. כיום עבור רוב האנשים העלייה לכיכר היא אך ורק לצורך ירידה ממנה בצדה האחר והכיכר מיושבת בעיקר בנוער הכיכר - בני נוער חובבי פאנק, לבושי שחורים, מחוררי פירסינג, שעבור חלקם הכיכר היא גם הבית. עוד קבוצה ששומרת אמונים לכיכר העזובה הם זקני האזור שמתקבצים על הספסלים מכוסי הגרפיטי. בימי שלישי ושישי מתקיים למרגלות הכיכר שוק פשפשים צבעוני וסימפטי שמושך אליו סוחרים, אספנים ועוברי אורח סקרנים.בפינת הכיכר ורחוב זמנהוף במבנה באוהאוס משוחזר לעילא פועל כיום מלון סינמה. מלון הבוטיק החמוד משמש כאתר הנצחה חי ושוקק לקולנוע אסתר שפעל בבניין זה בימי עברו. בשונה מבתי קולנוע אחרים ברחבי העיר שפעמים רבות היו לא יותר מכמה ספסלי עץ בחדר מעופש, אסתר היה קולנוע אמיתי מהזן המפואר שחווית הצפיה בסרט בו התחילה כבר מהצעד הראשון באולם הכניסה. בית הקולנוע נחשב בתקופתו לאחד מהטובים בעיר, הוא הכיל כאלף מקומות ישיבה והציג את מיטב הסרטים של זמנו. המלון של ימינו משמר את זכר ימיו המפוארים של הקולנוע עם תצוגת קבע הכוללת כרזות לסרטים שהוצגו, הזמנות לפתיחת הקולנוע ותמונות של הקולנוע ושל הכיכר. בחלל הכניסה ובקומת הגלריה מוצבות שתי מקרנות ענק שפעלו בקולנוע ובאחת הפינות תוכלו אפילו לראות את לוח מפסקי החשמל עם הכיתובים המקוריים. מלון סנטר ממול הוא מחווה לעיר ולסגנון הבינלאומי. בלובי הכניסה יש ספריה קטנה ובה ספרים ואלבומים על תל אביב ובקומת הגלריה מוקרנים סרטים קצרים בשחור-לבן על תל אביב של פעם. מסדרונות המלון והדלתות מאוירים ברוח השדרות ומבני הבאוהאוס התל אביביים וכל אחד מן החדרים מקושט בציור המתאר את החיים בעיר. שימו לב באחת המרפסות הפונות לכיכר לפסלי הבחור והבחורה המשוחחים זה עם זו בעזרת קופסאות אשל על חוט – הסלולרי של פעם.סטייה קטנה מהמסלול תוביל אתכם לאחת מפינות החמד הסודיות של העיר – גן רות. כדי לגלות אותה, המשיכו ללכת ברחוב זמנהוף העובר בין המלונות ופנו שמאלה לרחוב שולמית וכאן תפתח בפניכם גינה קטנה ומקסימה, טובלת בירוק התחומה על ידי הרחובות הנשיים: רות, יעל, שולמית ואסתר המלכה. בלב הגינה עומד קיוסק קטן בצבעי אדום ולבן המתהדר בשם מילשטוק. ממש כמו הבית של עמי ותמי, גם כאן תמצאו שלל תופינים מפנקים ומפתים, אבל למרבה השמחה במקום המכשפה המרושעת, תזכו לפגוש כאן את חנה, בעלת המקום שגם אחראית על התקרובת הנפלאה. שבו לכם בין העצים, או בשולחנות הקטנים שבגינה המשופצת, כרסמו סנדוויץ' חביתה טרי-טרי ותרגישו הכי בבית שאפשר בלב הג'ונגל העירוני שמסביב. הכי למקומיים שיש.גינת רות וסביבתה הגינה הן דוגמא לרעיון האידילי של "הבלוק העירוני של גדס". גדס, האורבניסט הסקוטי שתכנן את תכנית המתאר הראשונה של תל אביב, ביקש לשמור על הרקמה האנושית של העיר על ידי יצירת מרחבי מגורים אינטימיים יותר בין הרחובות הראשיים בהן יהיה מקום לחיי קהילה. גינת רות מצליחה לשמר את רוח חזונו של גדס ומותירה לנו רק להצטער על כך שלא נותרו הרבה "בלוקים" כאלה בעיר. ברחוב יעל 3 עומד בית דונקלבלום שהבמה המוגבהת עליה הוא ניצב משווה לו מראה אלגנטי ואילו בחזיתו של בית רוזנווסר ביעל 5 בולט מוטיב הבאוהאוס הטיפוסי של צוהר האנייה העגול.

    בצידה השני של כיכר דיזנגוף עומד קולנוע רב-חן, בעבר קולנוע חן, שתוכנן על ידי האדריכל אריה שרון בסגנון הבינלאומי. דורות של ילדים תל אביביים בהו באימה ובצחוק במסכי הכסף של הקולנוע הזה שפועל כבר למעלה מחצי מאה, אלפי זוגות מאוהבים התחילו כאן, כשידיהם מגששות בהיסוס את דרכן זו לזו בחשכת האולם ונהרות של פופקורן וגזוז דביק חלחלו לרצפת האולם. בשנות השמונים בית הקולנוע האדיר חולק ופוצל לכמה אולמות קטנים יותר ועדיין "קולנוע רב-חן" משמר את זכר ימיו הגדולים של הקולנוע, כשבית הקולנוע היה חלק בלתי נפרד מהעיר ומהרחוב, שהחיים עברו דרכו והוא עבר דרכם. צמוד לבית הקולנוע, ברחוב בן עמי 14, בקשת המקבילה לכיכר דיזנגוף, עומד אחד ממבני הבאוהאוס המיוחדים בתל אביב - מרכז קופת חולים לשעבר. שימו לב להבדל בחזית הבניין בין קומות המרתף ששימשו למעבדות ולמחסן התרופות של קופת החולים ובין קומת משרדי ההנהלה העליונה המתהדרת בחזית נאה. כיום פועל בבניין המרכז לקבלה שזכה לביקורה של הזמרת חובבת הקבלה אסתר, הלוא היא מדונה.

       דיזנגוף סנטר 

    here we are in the center of town - look

     כשדיזנגוף סנטר נפתח בראשית שנות ה – 80 הוא היה למעשה הקניון הראשון שהוקם בישראל, אלא שבאותו זמן אפילו לא המציאו את המושג "קניון", אז הוא פשוט היה מרכז קניות. אבל בעצם דיזנגוף סנטר מעולם לא היה סתם עוד מרכז קניות. תושבי תל אביב מתחלקים לאלה שעבורם ה"סנטר" (כך הוא מכונה בפי המקומיים) הוא באמת טבור העיר, המקום אליו כל הדרכים זורמות וסיבוב בו הוא חלק הכרחי מסידורי יום שישי ולאלה שפשוט לא מבינים איך אפשר למצוא את הידיים והרגליים, שלא לדבר על החנות שניסיתם ללא הצלחה לשחזר דרכם אליה, במבוך המסדרונות הפוסט מודרניסטי, חסר הסדר של הסנטר. ואולי בעצם זהו סוד קסמו. הדיזנגוף סנטר נבנה על צריפיה של שכונת נורדיה, שהוקמה בשנות העשרים של המאה הקודמת על ידי פליטים יהודים שברחו מאימת הפרעות ביפו והגיעו לתל אביב חסרי כל. שכונת הצריפים נבנתה על אדמות משפחת חינאווי, משפחה פלסטינית אמידה שהחכירה חלקות בשטחה לפליטים העניים. משפחת חינאווי עזבה את ישראל ב-1948 ורכושה הופקע ובעשורים שבאו לאחר מכן פונו גם המשפחות היהודיות מצריפיהן העלובים, לצורך בנייתו של הדיזנגוף סנטר, בן טיפוחיו של אריה פילץ, יזם ובולדוזר, שעמד גם מאחורי המיזם הכושל של התחנה המרכזית החדשה.הדיזנגוף סנטר נפתח בשנת 1977, עם חנוכתה של חנות הדגל "המשביר לצרכן". כשנפתח טענו שהוא הורג את החנויות ברחוב שגסס ממילא, שהוא מציע חווית קנייה מנותקת וסטרילית בחלל מלאכותי ושאין בו לא יום ולא לילה. אבל דווקא היום כשהארץ מלאה בקניונים פרבריים, בולט ייחודו של הסנטר שלא עונה לכללי הפונקציונליות והמסחריות של הקניון הממוצע. בדיעבד, הסנטר הוא מרכז הקניות האורבני האולטימטיבי, חלק בלתי נפרד מרחוב דיזנגוף והדופק הפועם שלו.הסנטר הוא לא נחלתו של דור מסוים, קבוצת גיל או מעמד כלשהו. כולם באים לסנטר. מהזקנים שמתאספים בקפה "שלי" בכניסה למשביר לצרכן ועד נוער השוליים של הסנטר שמתגודדים בפינות נחבאות של הבניין, מהתל אביביים שרק עוברים, קונים, עושים סידורים וממשיכים הלאה, למשפחות שבאות במיוחד לכאן כדי לבלות יום כיף. כל ניסיון להסביר לאן ללכת מה לראות בסנטר נדון מראש לכשלון. אל תנסו אפילו לדבר עם אנשים במונחים של "האגף הדרומי" או "הצד המערבי", כי לא יבינו מה אתם רוצים. מראי המקום בסנטר הן החנויות, בתי הקולנוע והשערים. ההצעה הכי טובה היא פשוט לצלול פנימה. רק תזכרו לצאת בסוף, כי הסנטר הוא קצת כמו קזינו בלאס וגאס, אתה נכנס ומאבד את תחושת הזמן, המרחב ותפיסת המציאות. כמה כללי אצבע: הסנטר מורכב משני אגפים, משני צידיו של רחוב דיזנגוף, המחוברים ביניהם בשני גשרים עיליים שעוברים מעל רחוב דיזנגוף ובקומת המרתף שעוברת מתחתיו. לסנטר יש צד חזק, זהו הצד של "המשביר לצרכן", חנות הדגל של "קסטרו" ושער 7 ברחוב קינג ג'ורג' שהוא העמוס בשערים והיחיד שפתוח לאחר סגירת החנויות. בצד זה תמצאו את כל הרשתות המוכרות בתחום הביגוד והאופנה, האוכל, הספרים וגם את בתי הקולנוע. צדו השני של הסנטר הוא האגף האלטרנטיבי. בחלק זה של הסנטר תגלו חנויות מומחיות קטנות ואיזוטריות כמו חנות הפיות שנראית כמו יער אגדות קסום, חנות הפאזלים, חנות לענייני קומיקס או חנויות הבולים של ברקוביץ ורומנו. החנות הגדולה ביותר שמזוהה עם צד זה היא חנות כלי הנגינה "כלי זמר". לכל ילד תל אביבי יש זכרון מן הפעם הראשונה שבה העז להיכנס ל"כלי זמר" ולבקש בחיל ורעדה מהמוכרים לנגן באחת הגיטרות. זכר ההתרגשות העצומה שאוחזת בך כשאתה ניצב שם, במרכז החנות - ילד קטן עם גיטרה גדולה ובוהקת מול החלונות הנשפכים אל הרחוב ומדמיין איך זה מרגיש כשזה באמת.  רוצים לעשות קעקוע? חולמים על פירסינג? בא לכם להשתזף באמצע החורף או שאולי מעוניינים ללמוד את רזי מקצוע הקוסמטיקה? במסדרונות העליונים של הסנטר שוכנים כל סוגי המכונים ועוד כל מיני חנויות ומשרדים שטיב עיסוקם לא ברור. כאן גם תמצאו את תחנת השידור של פלאטו שרון, מבעלי הדיזנגוף סנטר, ממנה הוא מנהל את מלחמתו נגד "אויבי היהודים", כך על פי הכתוב. קומת המרתף השוקקת היא אזור "השוק" של הסנטר. כאן תמצאו חנות "הכול בדולר" שאפשר לרהט בעזרתה דירה חדשה וגם בזאר ספרים מוזלים. במעלה המדרגות ליד רחבת "סופר-פארם" ו"הום סנטר" נפרש כל יום שישי שוק האוכל המסורתי של הסנטר שזוכה להצלחה גדולה. מאות אנשים גודשים את דוכני המזון השונים – מתפוחי אדמה ממולאים ברטבים, דרך פנקייקים הולנדיים ועד פיתות דרוזיות – תופסים לעצמם פינת מדרגה בין רגלי העוברים והשבים ואוכלים בתאבון. עוד שוק שזוכה להצלחה רבה הוא יריד המעצבים של הסנטר הפועל בקומת המרתף בימי חמישי ושישי ובו מציגים כשלושים מעצבים צעירים בתחילת דרכם את עיצוביהם. בחופשות בית הספר גם פועל כאן קידישוק, שוק יד שניה שמופעל על ידי ילדים חדורי מוטיבציה עסקית המציעים למכירה את מרכולתם.הסנטר הוא מקום של אשליה, של עולם סגור, של מציאות מדומה. יש אפשר להתמכר להרגשה הנעימה הזו שטיילתם בחצי עולם בלי לצאת מפתח אימפריית "למטייל" שצמחה לה בקומה העליונה או שקפצתם לספריה הציבורית של ניו יורק, בעודכם מעלעלים בז'ורנל הפרוש על שולחן העץ הכבד ועליו מנורה ירקרקה בחנות "הספריה". הסנטר מציע כמובן גם את עולם האשליות הנפלא מכל, הלוא הוא הקולנוע. אחרי ששוטטתם, אבדתם, קניתם והתעייפתם שמורה לכם זכות ההנאה הקטנה הגלומה בהצגה יומית באחד מתשעת אולמות הקולנוע בסנטר, שישה אולמות של רשת לב בקומה העליונה ושלושה של קולנוע דיזנגוף בקומת המרתף. לא תאמינו כמה זה כיף לזלול מקדונלד'ס, להכנס לבד לסרט ולהעלם מהעולם לכמה שעות. לא לשכוח לכבות פלאפון ולהצטייד בדלי ענק של פופקורן. ביום 4.3.96, חג פורים, נחרד דיזנגוף סנטר מפיצוץ מחבל מתאבד במעבר החציה בצומת הרחובות דיזנגוף וקינג ג'ורג'. בפיגוע נהרגו 13 עוברי אורח בהם ילדים ובני נוער שהגיעו לחגוג את החג בסנטר. ביום למחרת הפיגוע אמנם נפתחו השערים כהרגלם, אבל אפילו מכונת האשליות של הסנטר נדרשה לסוג של "שבעה" כדי להתמודד עם המציאות שהתנפצה על שעריה. במקום הפיגוע ניצבת כיום אנדרטה לזכר קורבנותיו.

      ג'ורג' המלך

    קשה להפרד מהסנטר, אבל חייבים לנשום קצת אוויר. קו 5 עובר מתחת לגשרים של הדיזנגוף סנטר, חוצה את רחוב קינג ג'ורג' וממשיך מזרחה במעלה רחוב דיזנגוף, לכיוון כיכר הבימה. לפני שתברחו מהאזור, אתם חייבים לאכול בפלאפל של הקוסם. בפינת המלכים ג'ורג' ושלמה תקבלו עוד בעודכם ממתינים בתור פלאפל משובח, שזוף וגדוש תבלינים החפון לו בפיתה שמנמנה ורק מתחזה להיות המאכל העממי המוכר לנו מקרנות רחוב מזדמנות. בכלל, המקום כולו נראה יותר כמו מטבח ביתי בווילה כפרית בטוסקנה מאשר דוכן פלאפל ממוצע. תוסיפו לזה כוס "רימונדה - בא לי לבכות" וההנאה מובטחת (שלמה המלך 1). תמוד לפלאפל שוכן לו בשלווה סטואית אחד ממוסדות המגניבות האינטלקטואלית של ביצת תל אביב - קפה באצ'ו. כולם כאן כותבים מיוסרים, אמנים בפוטנציה, סטודנטים נצחיים ומעשנים סדרתיים שגרים במרחק של חמש דקות הליכה/דיווש קל מהמקום. יש כאן קודי לבוש ותספורת מוקפדים ביותר גם מצד האורחים וגם מצד המארחים (תשתדלו לא להרים גבה) ולא תתפסו כאן מישהו בלי ספר מזדמן לקריאה, רצוי ממדף ההגות והפילוסופיה. והכי חשוב, כולם מכירים כאן את כולם, מדברים עם כולם מכל פינות החדר ומפריחים נשיקות באוויר. אם זכיתם להרגיש שייכים למועדון הסגור, אשריכם. אם לא, הקפה הטוב והגלידה הביתית יפצו על כך (קינג ג'ורג' 85). פינה אחת דרומה מכאן, קינג ג'ורג' פינת שדרות בן ציון, פועלת נכון לרגע זה לפחות אימפרית האוזן השלישית. מאז שעברה לכאן מן הכוכים הקטנים של רחוב שינקין, "האוזן" הפכה לקומפלקס תלת-מפלסי-רב-תחומי עם ספרית וידאו/די וי די מהמעולות בארץ, אגף של ספרי קולנוע וקומיקס ומחלקת מוזיקה שמציעה מבחר דיסקים עצום בכל הסגנונות. יש כאן המון פוזה והמוכרים נהנים להרגיש שהם יודעים יותר מכם, אבל תתייחסו לזה כחלק מהחוויה. חוץ מזה, הם באמת יודעים.  

    גלריה, גינה

    הדרך הפופולרית ביותר לעבור את המרחק הקצר בין הסנטר לכיכר הבימה היא עלייה קלה עד מתונה בשדרות בן ציון היפות שבשיא גובהן אפשר להסתובב לכיוון הים ולדמיין שמרגישים בריזה. דרך הרבה פחות מוכרת ומקסימה לא פחות היא דרך רחוב חיסין וגינתו החבויה מן העין. המשיכו, כמו קו חמש, במעלה רחוב דיזנגוף ופנו ימינה ברחוב חיסין. בעיקול הרחוב, במורד גרם מדרגות נמצאת גלריה שלוש לאמנות עכשווית (חיסין 5). כדאי מאוד להציץ בחלל התצוגה,  יש סיכוי טוב שזה יהיה מעניין.מיד מעבר לפינה מתפצל רחוב חיסין למזלג שבמרכזו גינה קטנה, גינת צמח. עץ זית דרמטי בפשטותו מקבל את פני הבאים מכיוון זה ובהמשך כמה פינות מוצלות ומתקני שעשועים לילדים. מסביב, בתיו החמודים של רחוב חיסין. עוד פנינה קטנה מבית מדרשו של סיר פטריק גדס. 

    כיכר הבימה – שוד לאור יום

    קצהו של רחוב חיסין יוביל אתכם הישר לגראונד זירו התל אביבי. מבט נוסף יגלה ששלדו האימתני של תאטרון הבימה המתחדש. הסיבה היחידה להתמוגג ממראה המנופים הוא הסיפוק מכך שאתם ככל הנראה חוזים ברגעים אלה בהתהוותו של "פיל לבן" חדש בתל אביב. מפרש הבטון הלבן מטיל צל גדול על כל כיכר התזמורת המתהווה, בולע אליו את קרני השמש ואינו מבטיח טובות. אם יום אחד הבניה כאן תסתיים אמורים לפרוח כאן תאטרון משופץ וכיכר רחבת ידיים ומלאה סימבוליזם. בינתיים בגן יעקב המקסים, במקום שקמים ישישות עומדים בולדוזרים גסים וביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו נגיש בעיקר לחובשי קסדות בניה. בהיכל התרבות האלגנטי ששוכן בקצה הכיכר ומשקיף ממקום מושבו על ההמולה, מקפידים להתהלך על קצות אצבעות פן בשורת השיפוץ תגיע גם אליהם. אבל בתל אביב כמו בתל אביב, בקפה נחמה וחצי שבפינת שדרות בן ציון, שדרות רוטשילד והכיכר, מול נוף הדחפורים והלמות הפטישים ממשיכים התל אביבים לשתות קפה בתמול שלשום כשמולם שלט שמכריז שהשיפוץ אמור להסתיים לקראת חגיגות שנת המאה לתל אביב...  

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/10/09 12:28:


      ילדה שלנו,

      מרתק כמוך.

      הקוסם אכן קוסם.

       

      אוהבים עד בלי די

        7/9/09 00:19:

      צטט: shmulik102 2009-09-04 17:29:22


      תאור מקסים.  ועכשיו אני יודע שבפעם הבאה שאני מבקר באזור אני חייב לנסות את הפלאפל

       הי תודה רבה!

       

      בקשר לפלאפל - ההנאה מובטחת, אבל תעדכן אותי בכל מקרה איך היה!

      ביקרתי השבוע בארץ אחרי חודשיים של העדרות וזה היה המקום הראשון שעצרתי בו לאכול (אחרי זה גם היה קופי-בר ועוד כמה מקומות משובחים)

       :-)

      רננה

        4/9/09 17:29:

      תאור מקסים.  ועכשיו אני יודע שבפעם הבאה שאני מבקר באזור אני חייב לנסות את הפלאפל

      פרופיל

      רננה קידר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      קו 5 - מדריך עירוני לתל אביב