אינטימיות היא קודם כל בין האדם לבין עצמו. אינטימיות כרוכה בחשיפה- קודם בפני עצמי ואחר כך בפני האחר , החשיפה יוצרת מצב של פגיעות  ולכן יש בנו  פחד   מאינטימיות, הפחד להיפגע הוא גדול,  מפחיד אותנו להוריד מסיכות, לוותר על חומת ההגנות.. פחד ואהבה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת  ולא יהיו  שותפים מוצלחים לאותו מסע.

להיות באינטימיות עם האחר ועם עצמי דורש אומץ , הסכמה לעבור דרך הפחדים והחולשות, לחדור את חומות ההגנה  והקליפות. ככל שהקרבה והאינטימיות הולכות וגדלות כך גדל פוטנציאל הכאב. חלק מאיתנו יחליטו שאינם יכולים לשאת את הכאב ויוותרו על אינטימיות עם הזולת, כדי לא להיות חשופים לפגיעה. 

 בספר המצוין של אושו  -אינטימיות – לתת אמון בעצמך ובאחרים ( הוצ אסטרולוג) . אושו מנחה אותנו ברוב חמלה ועדינות צעד אחר צעד דרך הגורמים שעושים את האינטימיות למפחידה , וכיצד להתמודד עם הפחדים , ללכת מעבר להם , ולהזין את עצמנו ואת קשרינו באופן שיצור יתר פתיחות ואמון. אושו מאתגר את קוראיו לבחון את מערכות האמונה המותנות והדעות הקדומות שמגבילות את יכולתם ליהנות מן החיים בכל עושרם ולהשתחרר מהן"  

 "קשרי "פגע וברח "  היו לתופעה נפוצה בחברה  שלנו , שנהייתה תלושה יותר משורשיה , קשורה פחות למסגרות משפחה מסורתיות ופתוחה יותר למין אקראי. אבל בו בזמן מתעצמת התחושה שדבר מה חסר –איכות של אינטימיות. לאיכות הזאת יש קשר מועט מאד לצד הפיסי , אם כי מין הוא בהחלט אחת הדלתות האפשריות.גורם חשוב הרבה יותר לאינטימיות  היא הנכונות לחשוף את רגשותינו העמוקים והפגיעים מתוך אמון שהאיש שמולנו ינהג בהם ברגישות הראויה. יחד עם זאת הנכונות ליטול את הסיכון של אינטימיות חייבת להיות מעוגנת בכוח פנימי שיודע שגם אם השני יישאר סגור , ואפילו אם ימעל באמוננו , לא נסבול נזק לאורך ימים. (כתוב על גב הספר  )

מצטטת

:"קח את הסיכון להיות אמיתי""אף קשר אינו יכול לגדול באמת אם אתה בולם את עצמך . אם אתה נישאר חכם ומגן על עצמך , רק אישיות פוגשת אישיות , והמרכז החיוני נשאר מבודד. רק המסכה שלך פוגשת את האחר, לא אתה..הסיכון קיים – אם אתה נהיה אמיתי , אין לדעת אם בן הזוג הזה יוכל להבין אמת ,להעריך אותנטיות . אין לדעת אם הקשר הזה יהיה  חזק דיו לעמוד בסערה . ישנו סיכון, ומשום כך אנשים  נשארים מאד זהירים ומוגנים.הם אומרים דברים שראוי לומר, עושים דברים שמקובל לעשות.

האהבה הופכת להיות פחות או יותר כמו חובה . אבל אז המציאות האמיתית נשארת רעבה, והמהות לא מוזנת.המהות הולכת ונעשית עצובה .השקרים של האישיות הם נטל כבד על המהות , על הנשמה. הסיכון ממשי , ואין ערובה בקשר לתוצאה , אבל אני אומר לך שהסיכון כדאי.

במקרה  הגרוע ביותר ,הקשר עלול להתפרק. אבל מוטב להיות ניפרד ואמיתי מאשר לא אמיתי וביחד , כי אז זה לא מספק לעולם. שום טובה לא תצמח מזה תישאר רעב וצמא.."   להתחיל להיות אמיתי . נכון, אתה נוטל את הסיכון שאולי הקשר אינו חזק מספיק ולא יעמוד בזה – שהאמת תהיה יותר מידיי , בלתי נסבלת – אבל אז הקשר אינו שווה את המאמץ ,כך שזה מבחן שצריך לעבור אותו. יהיה הסיכון אשר יהיה , נסה את זה ,אבל אל תמשיך לחיות בצורה שיקרית . הקשר עשוי להיות חזק מספיק . הוא עשוי להיות מסוגל לשאת את האמת , אם אינך יכול להיות אמיתי עם האדם שאתה אוהב, איפה תהיה אמיתי ? אם אינך יכול לנהוג  באמיתיות כלפי האדם שאתה חושב שאוהב אותך – אם אתה פוחד אפילו איתו לגלות את האמת ,להיות עירום לגמרי רוחנית , אם אפילו שם אתה מתחבא – איפה תמצא את המקום והמרחב שבו תוכל להיות חופשי לגמרי?זאת משמעותה של אהבה , שלפחות בנוכחותו של אדם אחד אתה יכול להיות עירום לגמרי , אתה יודע שהוא אוהב ולכן הפחד נעלם."אם הקשר ישרוד את האמת , הוא יהיה יפה , אם הוא ימות גם אז זה טוב כי קשר שיקרי הסתיים" (עמ 61) 

סמדר גונן כותבת במאמר  המרתק " אינטימיות כדיאלוג"   :

"חלק מהותי מהאינטימיות הוא הדיאלוג. דיבור ומגע הם תנאי להעברת זרם האינטימיות. אך כדי לקיים דיאלוג כזה, אין די בשיתוף וחשיפה ברמת היומיומית הקונקרטית המשמשים להעברת מידע ולמילוי צרכים חברתיים גרידא. אינטימיות מותירה ערך מוסף מעין משקע הנותר גם לאחר שהמפגש האינטימי הסתיים. משקע הגורם לאדוות שלאחר נחשול המביאות לשינוי של חשיבה, של רגשות ושל היכרות עצמית. הוא יוצר מעורבות בחיי הזולת גם כאשר הוא כבר אינו נוכח בפנינו. הוא מוסיף התחשבות ורגשות כלפי הזולת בנוסף להיכרות עם עצמי. הוא יוצר מעין בועה שבתוכה מתחוללת הרגשה של "אני ואתה מול או נגד העולם". בינינו נוצר משהו מיוחד שאין דומה לו ואין לו תחליף מחוץ לחיבור בינינו.

בדיאלוג כזה המאזין אינו פסיבי, הוא מביא את עצמו אל תוך האירוע המסופר ומערב בו את רגשותיו. המעורבות הרגשית מעלה פרטים משתלבים, הפותחים את היריעה ומאירים מן הצד פינות נסתרות. המאזין האינטימי מגיב לדברי האחר מתוך הקשבה עמוקה, אך בלא לבטל את אישיותו שלו. הוא גם מתבונן אל תוך עצמו תוך כדי ההקשבה בעוד הוא מפנה מקום בנפשו כדי להכיל את הזולת.

דיאלוג אינטימי כזה יוצר זיקה להמשכיות אל העתיד, הוא מעורר בנו אמון שהקשר לא יופסק בפתאומיות. בד בבד עם הפתיחות כלפי העתיד, האינטימיות היא גם פתיחות כלפי העבר. העבר משוקע בנו ומלווה אותנו יומיום. בנייה הדדית של היבטי הילדות וההתבגרות ואירועי חיינו והעיצוב מחדש שלהם בשיתוף עם בן הזוג לדיאלוג, יוצרים את האינטימיות.

יותר מכך,  האינטימיות היא מעין זרם של הווה רצוף וספונטני מתמשך של דיאלוג. היא גורמת לנו להיות נוכחים בפני עצמנו בעת חווית החשיפה משום שהיא מגבירה את המודעות העצמית. רבים נרתעים מן האינטימיות משום שהמודעות והחשיפה הכרוכות בה איננה מאפשרת להסתתר מאחורי מסכה. יחסים אינטימיים אינם מתקיימים או מתפוגגים לפעמים, כי אנשים מרגישים מאוימים כשהם נדרשים להיחשף בפני עצמם ובפני הזולת ולהיות אותנטיים זמן רב. קל יותר להתרכז בחיי היומיום מאשר במהות היחסים עם החיים הממשיים העלולים להתערער עקב הנוכחות בפני עצמנו. 

האותנטיות של היחסים האינטימיים מנוגדת לחיים אוטומטיים, מעשיים ומכאניים. חיים אשר מקלים עלינו ומספקים לנו תשובות מן המוכן ומנוגדים לפיכך לספונטניות האינטימית. כלומר, כל מה שאנו עושים ואומרים מתוך דפוסים והרגלים, אינו מלבה אינטימיות, שהיא תמיד יצירה חדשה של יחסים.
לעיתים יחסים מתפתחים באינטימיות ובפתיחות רבה יותר דווקא בשל הידיעה שהם אינם מחייבים, ושהחופש להתרחק ולהתנתק קיים תמיד. יחסים אינטימיים אם כך, טומנים בחובם גם חוסר ביטחון, אפילו כאשר הם כוללים אמון, משום שעצם החופש המאפיין אותם גורם לאי ודאות. לכן דרוש אומץ לקבל שינויים והטלת ספק בקשר, כביטוי לאינטימיות.

 אינטימיות גם עלולה להיות מסוכנת, משום שהגבולות פרוצים לפגיעות גבוהה. הנכונות להיחשף ולשתף פותחת את הגדר בין שניים ומאפשרת גם חדירה של יסודות הרסניים לקשר. כמו אבדן אמון, כמו הטלת ספק וכמו אכזבות.
   יחד עם זאת, אינטימיות היא תנאי לאהבה אמיתית."