ובלילה הזה לא ידעתי...

אם חלמתי אותך או היית באמת,

כל כך חי היית בחלומי...

שבבוקר הושתטי יד להרגיש האם אתה לידי.

ואז נזכרתי...

באותם ימים,

שהיו לך כה קשים,

בם ניגרו על לחייך דמעות,

ועיניך היו בערבים אדומות.

מלחייך את דימעותיך ליקקתי,

וכל הלילה את גבך הכואב ליטפתי,

ואוזני היו תמיד קשובות,

הקשבה נדיבה לכל הצרות.

ובכל רגע שאותי ביקשת,

לא היססתי אף לרגע... ואותי קיבלת.

ועכשיו, אני שוב עם אחר,

ואתה את ליבי כבר לא שובר,

אך תמיד בתוכי, בפינה...

חלק קטן ישאר לי ממך.

ואתה לא תשכח את אהבתנו המסויימת,

גם אם כרגע אתה עם אחרת.

כשתבוא שוב אלי, באחד הימים...

ניסחף שוב ביחד למקומות נעימים.

זה יקרה לנו... אהובי,

באחד הימים, האמן לי...

כי אני אישה מאוד מיוחדת,

שגם כאשר אני כואבת,

לעולם לא כועסת,

ואף פעם לא נוקמת,

כי אני אישה שלמה עם עצמה,

שיודעת ומבינה...

ורואה תמיד את חצי הכוס המלאה,

וגם בתוך כל הרע שבך...

רואה את החלק הטוב שלך.