ניחא כשהילדים שלי היו קטנים - לא פספסתי אף יום הורים, הייתי מגיעה מינימום חצי שעה לפני ונשארת לסדר אחרי, הייתי בוועד, ידעתי הכל מכל כל. הקטע שגם הייתי תוקעת את המבט הזה במאחרים, יעני איחרתם שבו בשקט, אנחנו הצדיקים התחלנו בזמן. ועכשיו יאללה, הילדים גדולים, פתק עם הסכום לתשלום נקבל במילא, בוועד לא בא לי להיות, אז בשביל מה לבזבז ת'ערב? ועוד שאני עובדת בבי"ס, וכל מה שיגידו שם אמרו גם אצלנו. אבל מה... כולם ילכו ורק אני לא? הילדים שלי יחשבו שלי פחות אכפת? שאני פחות מעורבת? האמת... הבן שלי דווקא שאל אם אני רוצה שימציא לי תירוץ להישאר בבית אבל לקטנה יש מחנכת חדשה, לא נכיר אותה? אני אחכה, שייגמר כל הבלגאן הקולקטיבי של לפני, ואלך רק לאחרי, לפגישה עם המורה שלה. אני... פאק. אני מאחרת. יאללה ביי.
|
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יד שמאל שלי טפחה בעוז על יד ימין שניסתה להתרומם.
לאחר מאבק קצר, שמאל ניצחה... :-))
דווקא השנה בא לי להיות בוועד.
אז אלך:)
אסיפת אורים זה נהדר :))
בדיוק כמו את/אתה אורג/ת אותי, שאני אוהבת להשתמש בו לפעמים.
נותן משמעות .
בשנה הקודמת אמנם לא הלכתי לשום אסיפה, וראו זה פלא, לא קרה כלום...
פתאום באו הרגשי הדפוקים האלה, וחשבתי לי שמה, שנה שלמה לא הלכתי, אז עוד אחת?
פפחחח עלי.
מצד שני, מדי פעם להיפגש עם אמהות של חבריהם של ילדיי, תורם לא מעט...
בשנים האחרונות דוקא לא הלכתי
והיה טוב
אוף היה טוב.
חייבים. אי אפשר להתחמק. :)
הפחד לפספס בכל זאת משהו יחד עם ה" כולם" הזה.
אשתי ואני כבר שנים לא הולכים וישנים מצוין בלילה.