מזה אלפי שנים, בתרבויות שונות, המנדלה שבה ומופיעה כסמל רב עצמה ומשמעות הוא עיגול בשפה הסנסקריטית, המנדלה היא המתאר של היקום כולו כייצוג הכוליות. במקור צוירה המנדלה על קירות מקדשים ושימשה ככלי עזר במדיטציה. המתבונן היה מוצא עצמו נכנס אל תוך המנדלה, ובאמצעותה מתקרב אל ההארה... המנדלה ממחישה את תלות הגומלין בין כל הדברים בעולם, ומחדדת את ההבחנה כי תפיסת מקטעים מן המציאות כנפרדים אינה אלא אשליה. בבודהיזם הטיבטי התפתחה האומנות הטקסית של יצירת מנדלות חלק מתהליך החניכה של נזירות ונזירים, ולפי האמונה המקומית למנדלה סגולות של מתן שלווה ותחושת אחדות ליוצריה כמו גם למתבוננים בה. |