כותרות TheMarker >
    ';

    שש גרטשן, שש

    אהבה

    52 תגובות   יום חמישי, 3/9/09, 20:39

    אני בחדר המואר, המקושט בפרחים לבנים.

    זוגות עיניים צעירות, נשיות, סקרניות, נועצות בי מבטים.

    המוזיקה ממלאת את חלל החדר, ואני מניע  את גופי לצליליה. תנועות ידועות, מוכרות, ששיפשפו את שריריי כבר עשרות פעמים בעבר.

    החולצה יורדת, חושפת את גופי השזוף.

    זוגות העיניים הנשיות הופכות מתגרות יותר, מגורות יותר, וכך גם אני.

    אני אוהב את ההתחלות האלה. אני אוהב את התמימות ואת האמונה שעוד יש בשלב הזה.

    הרגע שלפני החתונה.

     

     

    אשתי מקיצה משנתה, פוקחת מולי זוג עיניים יפות, עייפות.

    אני יכול להביט בה שעות. זו האישה שאני אוהב, זו שבחרה בי מכולם, לחלוק את חייה איתי.

     

    אנחנו נשואים כבר מספר שנים, וגם יצאנו מספר שנים נוספות קודם לכן.

    כמו כל הילדים הטובים של המושב, עשינו שנינו את הצעדים המקובלים, הלכנו בדרך הסלולה היטב של תיכון, צבא, אוניברסיטה, עבודה, חתונה וילדים.

    כמו מוזלמן אני צועד בדרך הסלולה היטב הזו. צעדיה המוכרים לי כל- כך מקלים על ההליכה בתלם. אני משקע את כוחותיי בהליכה בדרך הזו, למרות שהסוף שלה כבר ידוע לי מראש.

     

    ענת מניחה את ראשה על השקע שלי, זה שבין הזרוע ובית החזה. בזווית העין היא מבחינה בזקפת הבוקר שלי ומחליטה לתבוע עליה בעלות. שפתיה הרכות, המלאות, מנשקות את גופי, לשונה מטיילת על בטני כמו היתה חשופית ביום חול. לאט, עם כל הזמן שבעולם.

    אני עוצם את עיניי ומניח לראש לנוח ולגוף להכנע לנשיקות המוכרות והאהובות שלה. היא שואבת את מהותי לתוך פיה החם בתענוג של ילדה, נהנית, מתענגת, מענגת.

    הסקס איתה תמיד היה טוב, אבל אולי זו בדיוק הבעיה. שהוא תמיד היה. תמיד יהיה. תמיד שם. ותמיד איתה.

     

    "תאהב אותי כאילו אני האישה האחרת", ענת אומרת. "תאהב אותי כאילו אתה נשוי, אבל למישהי אחרת, ואני רק המאהבת".

     

    זה כואב לי. כואב לי יותר ממה שהיא מבינה. אני מביט בעיניה של האישה שאני הכי אוהב, הכי מעריך בעולם הזה, ואני רואה את הכאב שלה. את הידיעה שלה שלעולם לא תשוב להיות כה נחשקת בעיניי כפי שהיתה בהתחלה, גופה תלמים שכבר חרשתי וקצרתי.

    היא רוצה, אבל הגבריות הדפוקה שלי. הצורך הדפוק שלי לכבוש. לדפוק.

     

    זו בחירת קריירה משונה, אני יודע. אני גם מבוגר יחסית, וגם ממילא עובד בעבודה טובה ומכניסה. לא יודע אפילו להסביר לעצמי איך הגעתי לזה, איך הפכתי לחשפן, ומה כל כך מושך אותי במקום הזה, של נשים צעירות טרום חתונתן.

     

    אני אוהב איך שהן מסתכלות עליי, אני אוהב לטרוף אותן במבטי, להטרף על ידן. אני אוהב כשידיהן נוגעות בגופי השרירי בפליאה, ואוהב להרגיש את בשרן הרך נצמד אליי.

     

     זה תמיד  נגמר שם. לפעמים הן מבקשות שאבוא איתן לחדר, מציעות עוד כסף, מבטים מפתים מופנים לעברי וידיים נשלחות אליי, אבל אני לא ממשיך עם זה הלאה. גם כך אני  מרגיש מעט אשם כשאני חוזר לענת הביתה, ואומר לה ששוב התעכבתי בעבודה או פגשתי חברים עד מאוחר.

     

    אבל הפעם הזו. הכלה הזו. היא מזכירה לי את ענת, בצעירותינו. יש בה תום מסוים, ואמונה.

    רעמת השיער הערמוני שלה גולשת בטבעיות אל כתפיים שנועדו כדי להתחבר לשדיים האלוהיים ביותר שיצר השטן.

    היא מעט שיכורה, אבל מספיק כדי להבחין, מספיק כדי לדעת טוב ורע, מספיק כדי לדעת שהיא רוצה אותי.

    השפתיים שלה מגששות אל שלי. מתוקות, רכות, בצידן מתנוסס נמש אחד קטן שכמעט ומטריף אותי.

    אני מרגיש איך גופה מתמסר אליי, את הרטיבות שבה עוטפת אותי מכל עבר, מקבלת אותי אליה לחלוטין, ואני מעניק לה את כולי, מנשק, מוצץ, נושך, חודר, מסעיר ונסער.

     

    ובאיזשהו מקום, אני עושה את זה בשביל ענת. בשביל הענת שהכלה היפה, המינית הזו, עוד תהיה בהמשך.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (52)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/12/09 18:15:

      צטט: סילבר טאון 2009-12-11 17:51:48

      כתיבה יפה. אהבתי.

       

      תודה :)

        11/12/09 17:51:
      כתיבה יפה. אהבתי.
        2/10/09 16:25:

      צטט: Rum&Raisins 2009-10-02 01:13:02

       

      זו כתיבה משובחת. פשוט מעולה.

      ואחרי שנדונו ותמו (רק כאן, במציאות כמובן שלא) הדי הדיון על גבר וגבריות

      ואגו ותשוקות וזוגיות בכלל,

      מה שתפס לי את העין, וקצת את הלב, זה הדיוק שבו כתבת את "צד גבר/י".

      איך הצלחת ככה? זה לא אמור להיות פשוט כל כך :)

       

      וואו, איזה כיף לי, תודה על המחמאות :-)

      איך הצלחתי?

      אני מניחה שאני פשוט מקשיבה להרבה גברים, והכי חשוב זה שלמדתי שגם גברים הם בני אדם, אחרי הכל, עם מחשבות ודעות וחלומות וכאבים, בדיוק כמונו :-)

       

       

       

        2/10/09 01:13:

       

      זו כתיבה משובחת. פשוט מעולה.

      ואחרי שנדונו ותמו (רק כאן, במציאות כמובן שלא) הדי הדיון על גבר וגבריות

      ואגו ותשוקות וזוגיות בכלל,

      מה שתפס לי את העין, וקצת את הלב, זה הדיוק שבו כתבת את "צד גבר/י".

      איך הצלחת ככה? זה לא אמור להיות פשוט כל כך :)

       

        18/9/09 15:42:

      צטט: simply.present 2009-09-17 16:24:29

      השדיים האלוהיים ביותר שיצר השטן.

      בדיוק ראיתי היום כאלה. 

      באמת יצירת מופת. 

       

       

       

      תודה. הרגשתי כל מילה. 

       

      מה, הסתכלת במראה סוף סוף?

      :-)

       

      (תודה)

       

        17/9/09 16:24:

      השדיים האלוהיים ביותר שיצר השטן.

      בדיוק ראיתי היום כאלה. 

      באמת יצירת מופת. 

       

       

       

      תודה. הרגשתי כל מילה. 

        10/9/09 19:05:


      אני מבינה אותו לגמרי.

      השאלה היא איך הוא היה מרגיש אם זה היה עובד לשני הכיוונים?

      נכון שבזוגיות צריך קצת יותר מרכיבים ממשיכה, מסקס, מראשוניות.אבל בני אדם אוהבים ריגושים, מחפשים אותם, צמאים להם. מתודלקים מהם. אני חושבת שזה לא טבעי להיות אטומים ולא להגיב לגירויים שאנחנו חשופים אליהם מעצם העובדה שאנחנו חיים בחברה. אנחנו לא נכנסים לזוגיות ואוטומטית הופכים מבודדים מהעולם - אולי בהתחלה זה מרגיש ככה, אבל לאט לאט מתרגלים, וזה שוחק, ואם נצא לרגע מהקיבעון שאומר שוואלה, זה צריך להיות לנצח, נראה לי שיהיה לנו הרבה יותר קל ופחות עצוב.


      -וחשופית? חשופית?!?! יא מגעילה-

        10/9/09 00:05:


      כמה רוך ורגישות מסתתרים מאחורי

      מילות סיפורך,,,,

      שיודעות דבר.

        7/9/09 10:10:

      צטט: ים סוף לוי 2009-09-07 00:36:41


      לא מאמינה שכתב ההגנה הזה עומד לצאת מהפה שלי אבל:

       

      לא אצל כולם הגבריות דפוקה.

      יש ביניהם את אלה שגדלו.

      הפכו מנסיכי קסם

      למלכים מרשימים.

      יש את אלה שכבר למדו להבחין בתוך עצמם

      מה זה האגו הגברי לעומת מה זו "גבריות"

      אני מכירה לפחות שניים כאלו.

      נ.ב.

      לא תמצאי אותם מתחת לגיל 32-33 כמעט אפ'פעם.

       

       

      את מכירה לפחות אחד כזה, שהוא גם פנוי? :)

       

      נורא אהבתי את ההבחנה שלך בין גבריות לאגו גברי, היא מאד במקום. הלוואי ויותר גברים יבינו שאין זהות בין השניים.

       

        7/9/09 10:08:

      צטט: alfasin 2009-09-06 03:00:11

      קראתי עוד פעם וניהיה לי קצת כבד בלב

      זה באמת חייב להיות ככה ?

      אני מאד מקווה שלא :(

       

        7/9/09 10:07:

      צטט: נקודה ירוקה 2009-09-06 00:08:28


      יפה, עצוב, חשוף משהו.

      אבל כתוב נפלא. אהבה אין פה. אולי אהבה עצמית, וגם זה לא בטוח.

      באמת הרגיש לי קצת חשוף לכתוב את זה.

      אני לא יודעת אם אין פה אהבה, אני דווקא חושבת שיש, אבל היא קצת הולכת לאיבוד.

       

        7/9/09 06:50:

      צטט: ים סוף לוי 2009-09-07 00:36:41


      לא מאמינה שכתב ההגנה הזה עומד לצאת מהפה שלי אבל:

       

      לא אצל כולם הגבריות דפוקה.

      יש ביניהם את אלה שגדלו.

      הפכו מנסיכי קסם

      למלכים מרשימים.

      יש את אלה שכבר למדו להבחין בתוך עצמם

      מה זה האגו הגברי לעומת מה זו "גבריות"

      אני מכירה לפחות שניים כאלו.

      נ.ב.

      לא תמצאי אותם מתחת לגיל 32-33 כמעט אפ'פעם.

       

       אני בן 34 - ישששששששששששששש !!!

      צוחק

        7/9/09 00:36:


      לא מאמינה שכתב ההגנה הזה עומד לצאת מהפה שלי אבל:

       

      לא אצל כולם הגבריות דפוקה.

      יש ביניהם את אלה שגדלו.

      הפכו מנסיכי קסם

      למלכים מרשימים.

      יש את אלה שכבר למדו להבחין בתוך עצמם

      מה זה האגו הגברי לעומת מה זו "גבריות"

      אני מכירה לפחות שניים כאלו.

      נ.ב.

      לא תמצאי אותם מתחת לגיל 32-33 כמעט אפ'פעם.

       

       

        6/9/09 03:00:

      קראתי עוד פעם וניהיה לי קצת כבד בלב

      זה באמת חייב להיות ככה ?

        6/9/09 00:08:


      יפה, עצוב, חשוף משהו.

      אבל כתוב נפלא. אהבה אין פה. אולי אהבה עצמית, וגם זה לא בטוח.

        5/9/09 23:32:

      צטט: YuvalS 2009-09-05 19:42:13

      מעולה... *

       

      תודה יובל, ו-וולקאם :)

        5/9/09 23:31:

      צטט: andsoitis 2009-09-04 21:44:32

       

      הייתי כל כך מרוכזת בסיפור שלא החמאתי לך בכלל על האיכות שלו. (אין לי תו תקן, אבל אני אוהבת להחמיא)

      המחשבות בעקבותיו לא יצאו לי מהראש הרבה זמן.

       

      אני מסכימה מן הסתם עם כל מה שכתבת, מלבד השורה האחרונה, הרבה מפחדים דווקא להניח את תיק הנדודים, התלם הזה מפחיד, ובצדק, ולכן אני חושבת, שאחרי שחורשים היטב את הדרכים, יותר קל להתיישב. אני לא יודעת כמה זה ממכר עד כדי כך שאין רוויה. אני חושבת שמי שמודע לסיבה בגללה הוא מחפש את הדרך, ידע גם להתיישב ולא להיות נווד כל חייו.

      צ'מעי, בטצ', גם מחמאה מאוחרת זה משו! ;-)

       

      אולי יש תחושה של רוויה, והיא זמנית, ואז חוזרים לצמוא לעוד?

      אני לא יודעת. אני מקווה דווקא שאת זו שצודקת כאן.

       

        5/9/09 23:30:

      צטט: alfasin 2009-09-04 21:18:26

      רציתי להיות מקורי ולהגיד שזה מאוד מאוד יפה ועצוב...

      קריצה

      אתה תמיד מקורי, נשמאמי!

       

        5/9/09 19:42:
      מעולה... *

      צטט: נוכלת ושמה סו 2009-09-04 11:03:44

      צטט: andsoitis 2009-09-04 09:40:41


      אני חושבת שמוזלמנים לא עצובים, הם פשוט לא הרגישו כלום. חיים מתים.

       

      אולי זה מה שקורה כשהולכים בתלם, ולא מותחים את הגבולות עד הסוף לפני שמתבייתים.

      צריך לדעת שעשינו הכל, ושאנחנו באמת בגיל שאנחנו יכולים להתחיל.

      יש דבר כזה רוויה, היא מגיעה לכל אחד בזמן אחר. צריך גם לאכול קש כדי להגיע אליה.

      אני מקווה שכשמגיעים אליה זה שווה את ההמשך, שלא יהיה ככה מאפן בהמשך החיים, כמו בסיפור...

      אני לא רוצה להאמין שככה זה חיים 'מושלמים' לכאורה, אני רוצה להאמין שיש דרך אישית לכל אחד, בשלב שלו

      וכשמגיעים לזה אחרי שאנחנו יודעים שכבר עשינו הכל, אנחנו מאושרים שמצאנו את הפינה שלנו.

      חיים מתים זה הכי עצוב, כי זה חסר תקווה.

      לעצב לפחות יכול להיות קתרזיס, אבל מה יכול להושיע אותך מתוך הלא- כלום? (אולי צמיחתה של אמונה)

       

      הדברים שכתבת, זה דברים שאני חושבת עליהם הרבה. על מהי הדרך הנכונה, מהי הרוויה, וכמה צריך ואפשר לשתות ממנה עד שהיא הורסת אותך, ממכרת אותך בצורה כזאת שכבר לא תהיה רוויה יותר.

       

      אני גם רוצה להאמין שיש דרך אישית לכל אחד. ואלוהים עדי שאני לפחות מנסה לחפש אותה, אבל זה קשה. זה קשה כי הדרך מוכרת וסלולה ובטוחה וידועה. כל כך קל לי לשקוע בתוכה בלי מחשבה. כל כך קל, והרבה פחות כואב מלנסות למצוא את עצמך, לסלול דרכים חדשות מבלי שתדעי שהן יובילו למקום בטוח כלשהו.

      לפעמים קל יותר להניח את תיק הנדודים וללכת בתלם.

       

       

      הייתי כל כך מרוכזת בסיפור שלא החמאתי לך בכלל על האיכות שלו. (אין לי תו תקן, אבל אני אוהבת להחמיא)

      המחשבות בעקבותיו לא יצאו לי מהראש הרבה זמן.

       

      אני מסכימה מן הסתם עם כל מה שכתבת, מלבד השורה האחרונה, הרבה מפחדים דווקא להניח את תיק הנדודים, התלם הזה מפחיד, ובצדק, ולכן אני חושבת, שאחרי שחורשים היטב את הדרכים, יותר קל להתיישב. אני לא יודעת כמה זה ממכר עד כדי כך שאין רוויה. אני חושבת שמי שמודע לסיבה בגללה הוא מחפש את הדרך, ידע גם להתיישב ולא להיות נווד כל חייו.

        4/9/09 21:18:

      רציתי להיות מקורי ולהגיד שזה מאוד מאוד יפה ועצוב...

      קריצה

        4/9/09 20:36:

      צטט: bronte 2009-09-04 20:26:55

      אן אהובתי,

      וכי איך הם יכחישו, יתכחשו, לא יבינו, לא יזדהו (ובואי נשאיר רגע את רני - כבודו במקומו מונח, בצד, כי הוא ספסימן יחסית נדיר, בעיני) אם אנחנו, עם כל הרומנטיקניות המובנית שבנו ומבנה האישיות השונה וווט נוט,  לא מצליחות ליישב בתוכנו את הקונפליקט של ההפילי אבר אפטר עם הצורך בריגוש, בחידוש, בשינוי, בלהרגיש סקסית מחדש עם מישהו חדש?

       

      ובאותו עניין - בובה, ממה שאני רואה מהמעט שקורה סביבי (אנד לט מי טל יו, אני די בהלם בשבועות האחרונים) הגברים והנשים לגמרי פיטים בשדה הזה. הנשים מזמן, אבל מזמן, הפסיקו כבר להדחיק והתחילו בעשייה.

       

      דיאנה שלי,

      אם אכן נשים את התגובה של גילברט בצד, את צודקת.

      גם אנחנו לא מצליחות ליישב בתוכנו את הקונפליקט. גם אנחנו מתחבטות.

      לפחות, אלו מאיתנו שעוד חיות באמת.

       

      אולי אני סתם ברווזה פותה, ואולי סתם פתאטית, אבל אני באמת מאמינה שזה יכול להיות אחרת.

      שהצורך בריגוש, חידוש ושינוי, יכול להדחק הצידה, כשדברים חשובים, יקרים יותר, נמצאים על הפרק.

      זה נשמע פלצני אם אגיד שאני מאמינה שאהבה חזקה יכולה לקחת את הדברים האלה בהליכה?

       

      דו טל, יקירתי, מה בדיוק את רואה סביבך ואיפה את מסתובבת לאחרונה.

       

      אגב, סטלה מוסרת ד"ש, ושובי לבקר במהרה. בית פאטי מחכה לך!

       

       

        4/9/09 20:26:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2009-09-04 20:04:50

      צטט: רני123 2009-09-04 12:03:50


      אתה עוטף אותה בזרעותייך, מחבק אותה חזק חזק, ולילה.

      הקול שלה רך ומתפנק ואתה כל כך אוהב אותה וכל כך כואב לך מבפנים, כי אתה יודע שעם כל האהבה הזו,

      המחשבות שלך רחוק ממנה, שאילו הייתה מטיילת בהן, היה צובט לה. ואין לך שום שליטה על זה.

      היא רוצה להיות הכי נחשקת, הכי יפה, הכי סקסית וכמו אבא לילדה,

      אתה משקר לה שהיא כזו ובלב מדמיין את כל האחרות,

      אלו שעדיין לא התמסרו לך, אלו שאולי לא יתמסרו לעולם ואתה כל כך רוצה אותן.

       

      מזל שאהבה מורכבת מכל הרבה יותר מסקס ותשוקה -

      מזל שכשיש תקשורת אפשר לדבר ולהציף את כל מחשבות החטא האלו.

       

      כי גם כשהמשיכה פוחתת וגם כשהתשוקה נשחקת, כי זו דרך הטבע וכי התשוקה והמשיכה הן סך הכל כלים ומנגנונים של הטבע שתכליתן ליצור התקשרות רגשית כזו שתבטיח שהאישה הזו שאני מחבק כל כך הרבה שנים תשב לי בלב כל כך חזק שלמרות כל הפיתויים אני לא אחלום בחיים לעזוב אותה בשביל שום הרפתקאה כזו או אחרת.

       

      לזוג בסיפור שלך חסר האלמנט הזה של התקשורת ויכול להיות שהוא סתם חרא, הגבר הזה - שמבלבל בין ידידות לבין אהבה.

       

      אנ יחושב שהסיפור לא עצוב כמו שהוא מציף פחדים שקיימים בכל מערכת יחסים, כמו שהוא חושף כמה קרבה וריחוק מתרחשים יחדיו.

      כמה אינטימיות יכולה להיות ולהתקיים לצד ניכור ולצד חיים שלמים כפולים המתרחשים להם באין מפריע.

       

      את מצויינת, את:)

       

      כשכתבתי את זה סקרנו אותי בעיקר התגובות של הגברים.

      האם יבינו? האם יסכימו? האם יזדהו?

       

      במובן מסוים, לא ממש רציתי שתזדהו. רציתי שתגידו לי שזה לא ככה בכלל. שאתם אוהבים עד הסוף ומשתוקקים עד הסוף והכל אמיתי וחזק תמיד.

      אבל זה לחיות בפנטזיה, אני יודעת.

       

      (אבל מי אמר שזה מקום רע לחיות בו?)

       

      אני לא חושבת שהגבר בסיפור הוא סתם חרא. הוא אמיתי בעיני, אוהב, וכואב. הוא נכנע לפיתוי לא מתוך מקום רע אלא מתוך כאב ואכזבה מסוימת. לפחות כך זה בעיניי.

       

      כן, זה באמת מדהים כמה רגשות שונים חיים בנו במקביל, כמה אנשים שונים עם רצונות שונים. כמו שכתבת יפה - אינטימיות מתקיים לצד הניכור, ושניהם אמיתיים בו זמנית.

      אן אהובתי,

      וכי איך הם יכחישו, יתכחשו, לא יבינו, לא יזדהו (ובואי נשאיר רגע את רני - כבודו במקומו מונח, בצד, כי הוא ספסימן יחסית נדיר, בעיני) אם אנחנו, עם כל הרומנטיקניות המובנית שבנו ומבנה האישיות השונה וווט נוט,  לא מצליחות ליישב בתוכנו את הקונפליקט של ההפילי אבר אפטר עם הצורך בריגוש, בחידוש, בשינוי, בלהרגיש סקסית מחדש עם מישהו חדש?

       

      ובאותו עניין - בובה, ממה שאני רואה מהמעט שקורה סביבי (אנד לט מי טל יו, אני די בהלם בשבועות האחרונים) הגברים והנשים לגמרי פיטים בשדה הזה. הנשים מזמן, אבל מזמן, הפסיקו כבר להדחיק והתחילו בעשייה.

       

        4/9/09 20:16:

      צטט: rangil 2009-09-04 14:45:35

      איזה יופי של סיפור ילדה. ואני יודע שאת יודעת שהחיפוש הזה אחרי ריגושים שיעוררו קצת את השגרה השוחקת - קיים גם קיים שם במציאות. לא רק אצל גברים.

      כן, אני יודעת בהחלט.

      אני לא יודעת אם הוא קיים חזק יותר אצל גברים, או שנשים פשוט טובות יותר בלהחניק אותו, אבל הוא קיים.

      השאלה מה עושים איתו הלאה.

      מה עושות נפשות רומנטיות כמוני עם המידע הזה עכשיו?

       

      תודה מתוק שלי.

       

        4/9/09 20:15:

      צטט: la nina 2009-09-04 14:40:24

      צטט: פסיכית על 2009-09-04 10:12:02

      אינ לי כל ככ מה להגיד ואני לא כל ככ מבינה מה יפה באהבה הזאת שלו,

      לי זה נשמע כמו תירוצימ עלובימ לבגיד.

      <יכול להיות שאני טועה אבל יש לי סיבה ממש טובה, המיגרנה. אז אמ שוב יצאתי סתומה, קוראייכ ואת, תסלחו לי>.

      מה שהיא אמרה, כולל המיגרנה

       

       

      אופטלגין, מישו? :)

        4/9/09 20:14:

      צטט: Stone 2009-09-04 12:07:02

      אחחח (נאנח בעונג).. איזה כתיבה.

       

      אנשים נעצבו מעליי אולי בגלל תבנית מחשבתית, ואני

      לא אומר את זה בלשון ביקורתית, אלא כתיאור מציאות,

      יש זוגיות מסוימת, וכך היא צריכה להיראות.

       

      אהבה בעיניי גם יכולה להיות ללא הצורך בשימוש במילים

      בעלות ואקסלוסיביות, אהבה זה דבר הרבה יותר גדול

      מסקס, וסקס הוא האטום לקיום שלנו. 

       

      יש הרבה גוונים של סיפורי אהבה, צריך רק לדעת

      לא להיות עיוור גוונים.

       

      נוכלת, כתיבה פנטסטית.

      אחחחח... (נאנחת בתענוג), איזה כיף לקרוא כזו תגובה ממך :)

       

      לגבי עניין התבנית המחשבתית, אני לא חושבת שזה העניין. בגידה זו בגידה. זוגיות יכולה להיות לא אקסלוסיבית מבחינה מינית אם שני האנשים בוחרים שכך יהיה (למרות שאין לי שמץ של מושג איך מחזיקים ככה זוגיות), אבל פה יש בגידה.

      ויותר מעניין הבגידה. יש פה התפכחות מאשליות. יש פה את הידיעה שאתה מאכזב, פוגע בעצם, באדם הכי יקר לך עלי אדמות, ואתה לא באמת יכול לעשות משהו נגד זה. בעיני זה עצוב.

       

      לא להיות עיוור גוונים זה מעולה. יש ספקטרום רחב, אני מסכימה.

      אני חושבת שהדור שלנו מתחיל לגלות את הספקטרום הזה, אבל אולי זו רק יהירות של צעירים שחושבים שגילו את הירח :)

       

        4/9/09 20:04:

      צטט: רני123 2009-09-04 12:03:50


      אתה עוטף אותה בזרעותייך, מחבק אותה חזק חזק, ולילה.

      הקול שלה רך ומתפנק ואתה כל כך אוהב אותה וכל כך כואב לך מבפנים, כי אתה יודע שעם כל האהבה הזו,

      המחשבות שלך רחוק ממנה, שאילו הייתה מטיילת בהן, היה צובט לה. ואין לך שום שליטה על זה.

      היא רוצה להיות הכי נחשקת, הכי יפה, הכי סקסית וכמו אבא לילדה,

      אתה משקר לה שהיא כזו ובלב מדמיין את כל האחרות,

      אלו שעדיין לא התמסרו לך, אלו שאולי לא יתמסרו לעולם ואתה כל כך רוצה אותן.

       

      מזל שאהבה מורכבת מכל הרבה יותר מסקס ותשוקה -

      מזל שכשיש תקשורת אפשר לדבר ולהציף את כל מחשבות החטא האלו.

       

      כי גם כשהמשיכה פוחתת וגם כשהתשוקה נשחקת, כי זו דרך הטבע וכי התשוקה והמשיכה הן סך הכל כלים ומנגנונים של הטבע שתכליתן ליצור התקשרות רגשית כזו שתבטיח שהאישה הזו שאני מחבק כל כך הרבה שנים תשב לי בלב כל כך חזק שלמרות כל הפיתויים אני לא אחלום בחיים לעזוב אותה בשביל שום הרפתקאה כזו או אחרת.

       

      לזוג בסיפור שלך חסר האלמנט הזה של התקשורת ויכול להיות שהוא סתם חרא, הגבר הזה - שמבלבל בין ידידות לבין אהבה.

       

      אנ יחושב שהסיפור לא עצוב כמו שהוא מציף פחדים שקיימים בכל מערכת יחסים, כמו שהוא חושף כמה קרבה וריחוק מתרחשים יחדיו.

      כמה אינטימיות יכולה להיות ולהתקיים לצד ניכור ולצד חיים שלמים כפולים המתרחשים להם באין מפריע.

       

      את מצויינת, את:)

       

      כשכתבתי את זה סקרנו אותי בעיקר התגובות של הגברים.

      האם יבינו? האם יסכימו? האם יזדהו?

       

      במובן מסוים, לא ממש רציתי שתזדהו. רציתי שתגידו לי שזה לא ככה בכלל. שאתם אוהבים עד הסוף ומשתוקקים עד הסוף והכל אמיתי וחזק תמיד.

      אבל זה לחיות בפנטזיה, אני יודעת.

       

      (אבל מי אמר שזה מקום רע לחיות בו?)

       

      אני לא חושבת שהגבר בסיפור הוא סתם חרא. הוא אמיתי בעיני, אוהב, וכואב. הוא נכנע לפיתוי לא מתוך מקום רע אלא מתוך כאב ואכזבה מסוימת. לפחות כך זה בעיניי.

       

      כן, זה באמת מדהים כמה רגשות שונים חיים בנו במקביל, כמה אנשים שונים עם רצונות שונים. כמו שכתבת יפה - אינטימיות מתקיים לצד הניכור, ושניהם אמיתיים בו זמנית.

        4/9/09 20:01:

      צטט: re set 2009-09-04 11:43:26

      גברים ונשים דרים בך בשלווה.

      התרשמתי מהרגישות המטורפת הזאת לטייל בין מה שהיא מרגישה לבין מה שהוא., בכזאת

      חדות ואמינות.

      קראתי מכווצת.

      מי שבעיקר תמוהה שם בעיני זו הכלה הזונה.

       

       

      זה מסוג התגובות שאני נוצרת :) תודה

       

      לא נעים לי להגיד, אבל אני מבינה גם את הכלה הזונה... :-/

        4/9/09 14:45:
      איזה יופי של סיפור ילדה. ואני יודע שאת יודעת שהחיפוש הזה אחרי ריגושים שיעוררו קצת את השגרה השוחקת - קיים גם קיים שם במציאות. לא רק אצל גברים.
        4/9/09 14:40:

      צטט: פסיכית על 2009-09-04 10:12:02

      אינ לי כל ככ מה להגיד ואני לא כל ככ מבינה מה יפה באהבה הזאת שלו,

      לי זה נשמע כמו תירוצימ עלובימ לבגיד.

      <יכול להיות שאני טועה אבל יש לי סיבה ממש טובה, המיגרנה. אז אמ שוב יצאתי סתומה, קוראייכ ואת, תסלחו לי>.

      מה שהיא אמרה, כולל המיגרנה

       

        4/9/09 12:07:

      אחחח (נאנח בעונג).. איזה כתיבה.

       

      אנשים נעצבו מעליי אולי בגלל תבנית מחשבתית, ואני

      לא אומר את זה בלשון ביקורתית, אלא כתיאור מציאות,

      יש זוגיות מסוימת, וכך היא צריכה להיראות.

       

      אהבה בעיניי גם יכולה להיות ללא הצורך בשימוש במילים

      בעלות ואקסלוסיביות, אהבה זה דבר הרבה יותר גדול

      מסקס, וסקס הוא האטום לקיום שלנו. 

       

      יש הרבה גוונים של סיפורי אהבה, צריך רק לדעת

      לא להיות עיוור גוונים.

       

      נוכלת, כתיבה פנטסטית.

        4/9/09 12:03:


      אתה עוטף אותה בזרעותייך, מחבק אותה חזק חזק, ולילה.

      הקול שלה רך ומתפנק ואתה כל כך אוהב אותה וכל כך כואב לך מבפנים, כי אתה יודע שעם כל האהבה הזו,

      המחשבות שלך רחוק ממנה, שאילו הייתה מטיילת בהן, היה צובט לה. ואין לך שום שליטה על זה.

      היא רוצה להיות הכי נחשקת, הכי יפה, הכי סקסית וכמו אבא לילדה,

      אתה משקר לה שהיא כזו ובלב מדמיין את כל האחרות,

      אלו שעדיין לא התמסרו לך, אלו שאולי לא יתמסרו לעולם ואתה כל כך רוצה אותן.

       

      מזל שאהבה מורכבת מכל הרבה יותר מסקס ותשוקה -

      מזל שכשיש תקשורת אפשר לדבר ולהציף את כל מחשבות החטא האלו.

       

      כי גם כשהמשיכה פוחתת וגם כשהתשוקה נשחקת, כי זו דרך הטבע וכי התשוקה והמשיכה הן סך הכל כלים ומנגנונים של הטבע שתכליתן ליצור התקשרות רגשית כזו שתבטיח שהאישה הזו שאני מחבק כל כך הרבה שנים תשב לי בלב כל כך חזק שלמרות כל הפיתויים אני לא אחלום בחיים לעזוב אותה בשביל שום הרפתקאה כזו או אחרת.

       

      לזוג בסיפור שלך חסר האלמנט הזה של התקשורת ויכול להיות שהוא סתם חרא, הגבר הזה - שמבלבל בין ידידות לבין אהבה.

       

      אנ יחושב שהסיפור לא עצוב כמו שהוא מציף פחדים שקיימים בכל מערכת יחסים, כמו שהוא חושף כמה קרבה וריחוק מתרחשים יחדיו.

      כמה אינטימיות יכולה להיות ולהתקיים לצד ניכור ולצד חיים שלמים כפולים המתרחשים להם באין מפריע.

       

      את מצויינת, את:)

        4/9/09 11:46:

      צטט: פסיכית על 2009-09-04 10:25:36

      בגיד זו מילה חדשה למי שלא יודע והיא אושרה ע"י האקדמיה.

      היא גזורה מהמילה בגידה והיא ניתנת לשימוש רק בזמנ מיגרנה.

       

       

      את כזאת... פסיכית על חמודה!!!

      מצחיקה אותי.

      אפילו באמצע פוסטים חונקים. 

        4/9/09 11:43:

      גברים ונשים דרים בך בשלווה.

      התרשמתי מהרגישות המטורפת הזאת לטייל בין מה שהיא מרגישה לבין מה שהוא., בכזאת

      חדות ואמינות.

      קראתי מכווצת.

      מי שבעיקר תמוהה שם בעיני זו הכלה הזונה.

       

       

        4/9/09 11:08:

      צטט: הבדואי 2009-09-04 11:03:58

      "זה כואב לי. כואב לי יותר ממה שהיא מבינה. אני מביט בעיניה של האישה שאני הכי אוהב, הכי מעריך בעולם הזה, ואני רואה את הכאב שלה. את הידיעה שלה שלעולם לא תשוב להיות כה נחשקת בעיניי כפי שהיתה בהתחלה, גופה תלמים שכבר חרשתי וקצרתי."

       

       

      המשפט הזה פשוט כואב !!

       

       

      ופוסט מעולה

      מבטיחה להעלות משהו משעשע בפעם הבאה :-)

       

      תודה, בדואי יקר שכמוך.

       

        4/9/09 11:06:

      צטט: פסיכית על 2009-09-04 10:12:02

      אינ לי כל ככ מה להגיד ואני לא כל ככ מבינה מה יפה באהבה הזאת שלו,

      לי זה נשמע כמו תירוצימ עלובימ לבגיד.

      <יכול להיות שאני טועה אבל יש לי סיבה ממש טובה, המיגרנה. אז אמ שוב יצאתי סתומה, קוראייכ ואת, תסלחו לי>.

      קודם כל אני מצטערת שיש לך מגרנה בובי. אני מקווה שזה לא אפטר אפקט של הקשבה לליצן הקדחן :)

       

      שנית, אני מניחה שכל אחד לוקח את המילים האלה למקום שלו. כל אחד מסתכל על זה מתוך חוויות החיים שלו עצמו, ומגיב מהמקום הזה.

       

       

        4/9/09 11:03:

      "זה כואב לי. כואב לי יותר ממה שהיא מבינה. אני מביט בעיניה של האישה שאני הכי אוהב, הכי מעריך בעולם הזה, ואני רואה את הכאב שלה. את הידיעה שלה שלעולם לא תשוב להיות כה נחשקת בעיניי כפי שהיתה בהתחלה, גופה תלמים שכבר חרשתי וקצרתי."

       

       

      המשפט הזה פשוט כואב !!

       

       

      ופוסט מעולה

        4/9/09 11:03:

      צטט: andsoitis 2009-09-04 09:40:41


      אני חושבת שמוזלמנים לא עצובים, הם פשוט לא הרגישו כלום. חיים מתים.

       

      אולי זה מה שקורה כשהולכים בתלם, ולא מותחים את הגבולות עד הסוף לפני שמתבייתים.

      צריך לדעת שעשינו הכל, ושאנחנו באמת בגיל שאנחנו יכולים להתחיל.

      יש דבר כזה רוויה, היא מגיעה לכל אחד בזמן אחר. צריך גם לאכול קש כדי להגיע אליה.

      אני מקווה שכשמגיעים אליה זה שווה את ההמשך, שלא יהיה ככה מאפן בהמשך החיים, כמו בסיפור...

      אני לא רוצה להאמין שככה זה חיים 'מושלמים' לכאורה, אני רוצה להאמין שיש דרך אישית לכל אחד, בשלב שלו

      וכשמגיעים לזה אחרי שאנחנו יודעים שכבר עשינו הכל, אנחנו מאושרים שמצאנו את הפינה שלנו.

      חיים מתים זה הכי עצוב, כי זה חסר תקווה.

      לעצב לפחות יכול להיות קתרזיס, אבל מה יכול להושיע אותך מתוך הלא- כלום? (אולי צמיחתה של אמונה)

       

      הדברים שכתבת, זה דברים שאני חושבת עליהם הרבה. על מהי הדרך הנכונה, מהי הרוויה, וכמה צריך ואפשר לשתות ממנה עד שהיא הורסת אותך, ממכרת אותך בצורה כזאת שכבר לא תהיה רוויה יותר.

       

      אני גם רוצה להאמין שיש דרך אישית לכל אחד. ואלוהים עדי שאני לפחות מנסה לחפש אותה, אבל זה קשה. זה קשה כי הדרך מוכרת וסלולה ובטוחה וידועה. כל כך קל לי לשקוע בתוכה בלי מחשבה. כל כך קל, והרבה פחות כואב מלנסות למצוא את עצמך, לסלול דרכים חדשות מבלי שתדעי שהן יובילו למקום בטוח כלשהו.

      לפעמים קל יותר להניח את תיק הנדודים וללכת בתלם.

       

        4/9/09 10:59:

      צטט: guy7373 2009-09-04 09:32:03

      :)

      :( 

       

      סיכום יפה של הדברים

        4/9/09 10:58:

      צטט: ליונל'ה 2009-09-04 08:02:11

       

      זה בעיקר עצוב אבל גם קצת יפה..

       

      :-)

      מזל שיש בזה גם קצת יופי, אם כך

        4/9/09 10:57:

      צטט: תומאס.ל 2009-09-03 23:11:39

      זה יפה מאוד, אבל לא עצוב בכלל.

      אני אשמח לפירוט, כי לי זה כן היה עצוב.

      מה אתה רואה בזה?

       

        4/9/09 10:57:

      צטט: behind blue eyes 2009-09-03 20:49:15

      זה יפה וגם קצת עצוב...

       

      כן, אהבה בכלל נוטה להיות כזאת לפעמים.

        4/9/09 10:56:

      צטט: ~**~ 2009-09-03 21:55:11

      צטט: פאנג'ב 2009-09-03 20:54:39


      זה מאוד יפה וגם מאוד עצוב

       

       

      היה לי מאד עצוב שכתבתי את זה. זה ישמע טיפשי, אבל עמדו לי דמעות בעיניים בזמן שהאותיות האלה יצאו לי מהמקלדת.

       

       

        4/9/09 10:25:

      בגיד זו מילה חדשה למי שלא יודע והיא אושרה ע"י האקדמיה.

      היא גזורה מהמילה בגידה והיא ניתנת לשימוש רק בזמנ מיגרנה.

        4/9/09 10:12:

      אינ לי כל ככ מה להגיד ואני לא כל ככ מבינה מה יפה באהבה הזאת שלו,

      לי זה נשמע כמו תירוצימ עלובימ לבגיד.

      <יכול להיות שאני טועה אבל יש לי סיבה ממש טובה, המיגרנה. אז אמ שוב יצאתי סתומה, קוראייכ ואת, תסלחו לי>.


      אני חושבת שמוזלמנים לא עצובים, הם פשוט לא הרגישו כלום. חיים מתים.

       

      אולי זה מה שקורה כשהולכים בתלם, ולא מותחים את הגבולות עד הסוף לפני שמתבייתים.

      צריך לדעת שעשינו הכל, ושאנחנו באמת בגיל שאנחנו יכולים להתחיל.

      יש דבר כזה רוויה, היא מגיעה לכל אחד בזמן אחר. צריך גם לאכול קש כדי להגיע אליה.

      אני מקווה שכשמגיעים אליה זה שווה את ההמשך, שלא יהיה ככה מאפן בהמשך החיים, כמו בסיפור...

      אני לא רוצה להאמין שככה זה חיים 'מושלמים' לכאורה, אני רוצה להאמין שיש דרך אישית לכל אחד, בשלב שלו

      וכשמגיעים לזה אחרי שאנחנו יודעים שכבר עשינו הכל, אנחנו מאושרים שמצאנו את הפינה שלנו.

        4/9/09 09:32:

      :)

      :( 

        4/9/09 08:02:

       

      זה בעיקר עצוב אבל גם קצת יפה..

        3/9/09 23:11:
      זה יפה מאוד, אבל לא עצוב בכלל.
        3/9/09 21:55:

      צטט: פאנג'ב 2009-09-03 20:54:39


      זה מאוד יפה וגם מאוד עצוב

       

       

        3/9/09 20:54:

      זה מאוד יפה וגם מאוד עצוב
        3/9/09 20:49:
      זה יפה וגם קצת עצוב...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      נוכלת ושמה סו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין