מה ערכו של חתול שחור החי ברחוב? חתול שחור אחד, מתוך מיליוני חתולים. אין בו דבר המבדיל אותו במראה מאלף אלפי חתולים שחורים אחרים. אולי אם היה צבע פרוותו אחר, חום,כתמתם, או שילוב של כמה צבעים וכתמים ביחד, היתה בו איזו ייחודיות חיצונית. אך חתול שחור? ובכל זאת, האם תאמינו לי אם אספר לכם על חתול שחור אחד שעבורי היה היצור המיוחד ביותר בעולם? חתול רגיל למראה, מעט חולני, רזה וחלש, דומה לכל כך הרבה חתולים שחורים אחרים, ובכל זאת כל כך שונה מכולם? האם לא תפקפקו אם אומר לכם שכל ענייני הלב וכל ענייני הכיס , שכה העסיקו אותי בעת האחרונה, התגמדו לחלוטין, כשנוכחתי לדעת שהחתול הזה נעלם, וכבר לא ישוב עוד? אז הופיע השועל. "בוקר טוב", הוא אמר. "בוקר טוב", ענה הנסיך הקטן בנימוס, למרות שלא ראה איש. "אני כאן", אמר הקול, "מתחת לעץ התפוח". "מי אתה?" שאל הנסיך, והוסיף: "אתה מאד יפה". "אני שועל", אמר השועל. "בוא לשחק איתי", אמר לו הנסיך הקטן. "אני עצוב". "אינני יכול לשחק איתך", אמר השועל, "כי אינני מאולף". "אה! אני מתנצל", אמר הנסיך הקטן. אבל אחרי הרהור, שאל: "מה פירוש 'מאולף'?" "אינך גר כאן", אמר השועל. "מה הוא שאתה מחפש?" "אני מחפש אנשים", ענה לו הנסיך הקטן, "מה פירוש 'מאולף'?" "אנשים", אמר השועל, "יש להם רובים והם צדים, זה מטריד מאד. הם גם מגדלים תרנגולות, ואלה הדברים היחידים שמעניינים אותם. אתה מחפש תרנגולות?" "לא", אמר הנסיך הקטן. "אני מחפש חברים. מה פירוש 'מאולף'?" זה משהו שלעתים תכופות מדי מזניחים", אמר השועל. "פירוש הדבר לכונן קשרים". "לכונן קשרים?" "כמובן", אמר השועל. "בשבילי אינך אלה ילד קטן, ואינך שונה ממאות אלפי ילדים קטנים אחרים, לכן אני אינני זקוק לך וגם אתה אינך זקוק לי. בשבילך אינני אלא שועל כמו מאות אלפי שועלים אחרים. אבל אם תאלף אותי, אזי נהיה זקוקים איש לרעהו. אתה תהיה בשבילי יחיד ומיוחד בכל העולם, ואני אהיה בשבילך יחיד ומיוחד בעולם..." בתחילה הוא באמת היה עבורי חתול רגיל, כמו שאר חתולי הגן. חתולים אלו נוהגים ללכת אחריי בכל פעם שהם מבחינים בי, אך מה שבאמת מיוחד בם הוא שרובם חיים ביחד, בחבורה. ישנים ביחד ומתחככים זה בזה בכל הזדמנות, למרות שהם כבר חתולים בוגרים. חתולים בוגרים החיים בחוץ הם כמעט תמיד בעלי חיים סוליטאריים ומאוד חשדניים האחד כלפי השני. הם לכל היותר ישנו לעתים בזוגות כשקר אך בדרך כלל ינטו להתקוטט, בעיקר לנוכח נקבות. אך לא החתולים האלו. אולי מפני שכל הזכרים מסורסים והנקבות מעוקרות... הם חיים ביחד ממש כמו להקת כלבים, ישנים ביחד, וגם הולכים ממקום למקום ביחד. מדובר למעשה בקבוצה מלוכדת המונה חמישה-שישה חתולים. ולמרות שטיפלתי בהמוני חתולים כמותם בעבר, רק אצלם הבחנתי בתופעה מעין זו. ובכל זאת הם כן נוטים לריב בינם לעתים בזמן האכילה, וגם להתקוטט אלו עם אלו מתוך משחק. הם עלולים לשחק בנשיכות גם עם יד מלטפת ולמרות שזהו רק משחק מבחינתם זה עלול להיות כואב למדי. אך לא החתול השחור. החתול השחור מעולם לא התקוטט, מעולם לא התרגז על חבריו בזמן ארוחה ומעולם לא נשך יד מלטפת. היה מדהים להיווכח כיצד החתול הקטן והרזה הזה,בעת המולת הארוחה המשותפת לא נוהג להביט בחשד, או לאיים על אף חתול אחר, ובתגובה אף חתול אחר לא מאיים עליו. אך נראה כי ההיקשרות האמיתית שלי אליו, ושלו אליי, הייתה לפני חודשים ספורים, לאחר שהוא חלה מאוד ומצאתי אותו ממש במקרה שוכב גוסס בין השיחים. "אני מתחיל להבין", אמר הנסיך הקטן. "יש שושנה אחת, אני חושב שהיא אילפה אותי..." "זה אפשרי", אמר השועל. "קורים על פני הארץ כל מיני דברים." "או, אבל זה לא בארץ!" אמר הנסיך הקטן. השועל היה מופתע. "בפלנטה אחרת?" "כן." "האם יש ציידים על פלנטה זו?" "לא." "זה מעניין! ויש שם תרנגולות?" "לא." "אין דבר מושלם בעולם", נאנח השועל. ואז חזר לדון ברעיון שלו. "החיים שלי חדגוניים", הוא אמר. "אני צד תרנגולות, ובני אדם צדים אותי. כל התרנגולות דומות, וכל בני האדם דומים. לכן אני קצת משועמם. אבל אם תאלף אותי, יהיה זה כאילו שמש נכנסה והאירה את חיי. אני אכיר את צליל צעדיך, והוא יהיה שונה מכל האחרים. למשמע צעדים אחרים אני זוחל אל מתחת לאדמה, אבל קול צעדיך יקרא לי, כמו מוסיקה, לצאת ממחילתי. ותראה! אתה רואה את שדה החיטה שם למטה? אינני אוכל לחם, וחיטה אין לה שימוש בשבילי. שדות החיטה אינם אומרים לי דבר, וזה עצוב, אבל לך יש שיער זהב, וזה יהיה נהדר! החיטה, גם לה צבע זהב, והיא תזכיר לי אותך. ואני אוהַב לשמוע את רחש הרוח בחיטה..." החתול הזה שכב בשיחים במצב מאוד קשה. לא ניתן היה להזיז אותו, לא כל שכן לקחת אותו למרפאה וטרינרית. הייתי בטוח שימיו ספורים, ובכל זאת נתתי לו מים באופן קבוע ובשלב מסוים גם אנטיביוטיקה. מנסיון העבר אפילו מעט אנטיביוטיקה משפרת את סיכוייו של חתול הרחוב פי כמה וכמה מונים, כיוון שגופו אינו מורגל בתרופה ולכן השפעתה על הגוף מאוד חזקה. בכל פעם שניסיתי להזיזו מעט הוא פשוט היה נופל ונשכב פרקדן בחוסר אונים מוחלט. למרות שמצבו היה נראה אבוד נהגתי לבקרו כמה פעמים ביום וכאמור לתת לו מעט מהתרופה לפחות פעם ביום. למרות מצבו הקשה הוא היה שמח לראותי, מרים את ראשו, מביט בי ומיילל חלושות. וכעבור מספר ימים קרה דבר מאוד מופלא והחתול הזה החל להבריא ומצבו הלך והשתפר. חתולי רחוב כבר הוכיחו לי בעבר שיכולת ההשרדות שלהם פשוט מפליאה ושהם מסוגלים להתגבר על מחלות ופציעות קשות גם בכוחות עצמם. ועדיין, השיפור במצבו של החתול היה יוצא דופן. שבוע לאחר מכן הוא כבר חזר לעצמו, עדיין חלש מפאת המחלה, אך כבר עומד על רגליו, נע באיטיות ממקום למקום ולאט כוחותיו שבים אליו. בעקבות המחלה הזו שלו קרה דבר מאוד מיוחד- אני נקשרתי אליו יותר מכל החתולים האחרים והוא נקשר אליי, למרות שלמעשה הוא לא היה מודע לכך שטיפלתי בו. השועל תלה את מבטו בנסיך הקטן. "בבקשה...אלף אותי!", הוא אמר. "אני רוצה מאד", אמר הנסיך הקטן. "אבל אין לי זמן. עלי למצוא חברים, ולהכיר דברים רבים". "אפשר להכיר רק מה שמאלפים", אמר השועל. "לבני האדם כבר אין זמן להכיר באמת. הם קונים הכל מוכן מן המדפים בחנויות, אבל אין חנות שמוכרת חברים, ולכן לבני האדם אין חברים. אם אתה רוצה חבר, אלף אותי..." "מה עלי לעשות?", שאל הנסיך הקטן. "צריך לנהוג באורך רוח", ענה השועל. "קודם תשב במרחק מה ממני, ככה, בדשא. אני אביט בך מזווית העין, ואתה לא תאמר כלום. מלים הן מקור לאי הבנות. אבל בכל יום תשב קצת יותר קרוב אלי..." למחרת הנסיך הקטן שב. "טוב יותר לבוא בכל פעם באותה שעה", אמר השועל. "אם, למשל, תבוא תמיד בארבע אחר הצהרים, אזי בשעה שלוש אני אתחיל להרגיש מאושר. אני ארגיש מאושר יותר ויותר ככל שהשעה ארבע תקרב, ובשעה ארבע אכסוס ציפורניים מציפיה ודאגה. אני אגלה את מחיר האושר! אבל אם תבוא בכל פעם בשעה אחרת, לבי לא ידע מתי להתכונן לקראתך... חייבים לנהוג לפי הרגלים קבועים..." מאז החתול השחור נהג לבוא אליי בכל פעם שהבחין בי מתיישב על ספסל בגן, גם מבלי שקראתי לו. הוא היה מתקרב ומתיישב קרוב אליי, מביט בי במבט של חיבה. לחתולים יש דרך להראות חיבה באמצעות עיניהם בלבד- הם מביטים אל מושא חיבתם, אדם או חתול אחר, ואז מצמצמים מעט את עיניהם, סוגרים אותן למחצה. בכך הם מראים למעשה שהם סומכים באופן מוחלט על אותו יצור, שהרי הדבר נוגד את נטייתם הטבעית לפקוח עיניים לרווחה על מנת לקלוט כל תנועה שעלולה לסכן אותם. אך במבטו של החתול השחור הזה היה דבר מה מעבר לחיבה בלבד- היה לו מבט שלא ראיתי אצל אף חתול אחר שיצא לי להכיר. הייתי מעז ואומר- מבט אנושי, אך לא יודע האם דבריי אלו יתקבלו ברצינות... ובכל זאת אומר כי היה זה מבט מלא חמימות ואהבה. לא יצא לי להבחין אצלו במבטים של מתיחות, פחד או דחייה, כפי שיש אצל כל החתולים האחרים, גם אלו שהם בעלי מזג נוח למדי. אצלו תמיד היה זה המבט הזה. פשוט באופן קבוע. הוא גם אהב לקפוץ על הספסל ולהתיישב עליי, במידה והייתי מאפשר לו. ותמיד מביט בי במבט החם זה. חתול קטן בגופו לעומת חבריו בני דורו. חלש ולעתים נוטה להתעטש בקול. בחודשים האחרונים מאז שהחלתי להיקשר אליו ידעתי כי בכל פעם שאחוש עצוב או מאוכזב מדבר מה עליי רק להגיע אל הגן ולפגוש בו. הנוכחות שלו, רצונו במגע והמבט החם והמבין הזה כבר ישפרו את הרגשתי במידה ניכרת. בייחוד בעת האחרונה בה ארעו דברים מסוימים בחיי האישיים שהיו מאוד קשים להתמודדות. בעבר הרחוק הייתי נקשר אל חתולי רחוב מסוימים וכשהיו מתים הייתי לוקח זאת באופן קשה למדי. עם השנים הלכתי ונקשרתי אליהם פחות.תמיד מטפל בהם, בצורה כזו או אחרת, מאוד מחבב אותם אך העדפתי שלא להיקשר, על מנת שלא לחוש באי הנעימות המכאיבה שבפרידה. אולי גם מכיוון שבשנים האחרונות יצא לי לעבוד בגנים זאולוגיים שונים ולרכוש לעצמי"חברים" שונים כמו חמוסים וקופי שימפנזה, ואילו חתולי הרחוב קצת נשכחו... עם החתול השחור הכל כך רגיל הזה למראה, ויתרתי על עקרוני זה והנחתי לעצמי להיקשר אליו. העדפתי להניח שיעברו עוד כמה שנים טובות עד שיזדקן וימות... ובכן, הנסיך הקטן אילף את השועל, וכאשר שעת פרידתם הלכה וקרבה: "אה", אמר השועל, "אני אבכה". "זו אשמתך", אמר הנסיך הקטן, "לא רציתי לפגוע בך. אבל רצית שאאלף אותך..." "בוודאי", אמר השועל. "ועכשיו אתה עומד לבכות!" אמר הנסיך הקטן. " בוודאי ", אמר השועל. "אם כך לא היה לך רווח מזה". "היה לי רווח", אמר השועל, "בגלל צבע החיטה". לפני כשבוע החתול השחור נעלם. לקח לי כמה ימים להבחין בכך, אך מרגע שהבנתי זאת ידעתי שמשהו קרה. הוא תמיד היה עם חבריו לגן ותמיד היה מופיע כאשר קראתי לו. ובכל זאת חיפשתי אותו כמה וכמה פעמים וחזרתי וקיוויתי שהוא בכל זאת יופיע. אך הימים עברו וכל שאר החתולים היו ורק הוא לא... חתול שחור אחד, רגיל למראה, כמו אלפי חתולים שחורים אחרים. אבל המבט האוהב שלו יכל להמיס גם את הלב הקר ביותר. חתול שחור אחד, שקט לחלוטין, קצת חולני וחלוש, שהיה כל כך שמח ומוקיר תודה ליד מלטפת ולב אוהב. כבר כמה ימים שאני שקוע בתחושה מכבידה, חושב מה עלה בגורלו, האם סבל, האם קיווה ששוב אגיע ואציל אותו. דווקא השבוע היה אופטימי עבורי- עברתי באופן מאוד טבעי ומוצלח יום מיונים רציני להדרכות בספארי, הרגשתי שרוצים בי, הכרתי אנשים חדשים שטוב ונעים בחברתם... אך התחושה הזו לא נעלמה. להפך. והעצבות רבה. כפי שכתבתי כאן לא מזמן ברשומה ושמה- רגעים קטנים של חסד, כך לפני הרבה שנים, כתבתי סיפור בצבא על חתול שנעלם, וכשהילדה שלה הוא היה שייך היתה מאוד עצובה אז אחותה הגדולה באה ונכנסה לחדרה והתיישבה לידה וסיפרה לה שבעצם כל בעלי החיים האלו שאנו מטפלים בהם, אלו מלאכים שנשלחו מהשמיים ובזמן שהותם כאן על האדמה בדמות חתול או כלב או חיות אחרות, הם רואים את בני האדם וכשהם חוזרים לאלוהים הם מספרים לו מי ליטף אותם ומי היה אדיש או גירש אותם. וגם אם אנסה להאמין בסיפור ילדים שכתבתי לפני שנים, העצבות הרבה תישאר. התאבלות על אדם שהלך היא הרבה יותר חותכת וחריפה אך לרוב זוהי התאבלות משותפת. המתאבל בדרך כלל אינו לבד באבלו. התאבלות מעין זו, על חתול כמו זה, היא שלי בלבד, כיוון שמן הסתם אף אדם אחר לא נקשר אליו, גם לא אלו אחרים שנוהגים להאכיל את חתולי הגן. אף אחד אחר לא חזה במבטו החם וחש את לבו האוהב שנקשר קשר בל ינותק אל מי שטיפל בו מעט בעת חוליו. החתול הזה היה פה ונעלם מבלי להשאיר עקבות, ואף אחד אחר לא יהיה מודע לקיומו המופלא ולעיניו הטובות והמבינות, כמותם לא יצא לי לראות עד היום באף אחד ממאות החתולים בהם טיפלתי, באף אחד מהמוני בעלי החיים, מכל המינים והסוגים, עמם עבדתי. חתול עם מבט כל כך אנושי, הרבה יותר אנושי מלא מעט בני אנוש שיצא לי לראות... אף אחד אחר לא יידע עליו מלבדי ומלבד מי מכם שקורא כאן. אנא חישבו מעט על החתול הזה ונסו לדמיין לעצמכם את מבטו האוהב, זה כל מה שאבקש מכם. אם הוא לא היה כה מיוחד עבורי, לא הייתי כותב עליו כה הרבה, על חתול שחור אחד. ואם כתבתי עליו כה הרבה, אנא הבינו שהייתה לכך סיבה... הרי לא בכל יום פוגשים יצור עם נשמה גדולה כל כך, שמסוגל להראות את חיבתו הרבה מבלי שהשמיע ולו קול אחד , שמסוגל להראות את אהבתו בשקט מוחלט, במבט עיניים מחמם לב ונפש. וכשפוגשים בנשמה כזו ממאנים לשכוח אותה, שהרי היא הפכה להיות חלק בלתי נפרד מאתנו, ממבטנו, מנשמתנו. וגם כשהזמן יעבור והזיכרון יתחיל לדעוך,מספיק יהיה לקרוא מעט את המילים האלו והמבט הזה יעמוד לפתע שוב מול העיניים וההרגשה הטובה והחמה תשוב כאילו ותמיד נותרה... "בלילה אתה תביט אל הכוכבים. במקום בו אני חי הכל מאד קטן, לכן אינני יכול להראות לך היכן נמצא הכוכב שלי, אבל טוב שכך. הכוכב שלי יהיה בשבילך כמו כל הכוכבים האחרים, ולכן תאהב להתבונן ברקיע... כל הכוכבים יהיו ידידך. ומלבד זה, אני עומד להעניק לך מתנה..." והוא שוב הצטחק. "אה, נסיך קטן, נסיך יקר. אני אוהב לשמוע את צחוקך." "אכן זו תהיה מתנתי. זה יהיה כמו המים..." "למה כוונתך?" "לבני האדם יש כוכבים", הוא ענה, "והם כוכבים שונים לאנשים שונים. יש אנשים שהם סיירים, ובשבילם הכוכבים הם מורי דרך. לאחרים הכוכבים אינם אלא מאוֹרוֹת קטנים. לַמלומדים הכוכבים הם חידות שיש לפתור. לאיש העסקים הם היו עושר. אבל כל הכוכבים האלה שותקים. לך, לך לבדך, יהיו כוכבים שאין לשום אדם אחר... באחד מן הכוכבים האלה נמצא ביתי, ושם אהיה צוחק. לכן כאשר תתבונן בשמים, יהיה זה כאילו כל הכוכבים צוחקים... לך, רק לך לבדך, יהיו כוכבים שיודעים לצחוק!" והוא צחק עוד פעם. "וכאשר צערך ישכך (כי הזמן משכיח כל צער) אתה תשמח שהכרת אותי, אתה תרצה לצחוק איתי שוב, ולכן תפתח מדי פעם את חלונך לשם שעשוע... ומכריך בוודאי יתפלאו לשמוע אותך צוחק אל עבר השמים! אז תאמר להם: 'כן, הכוכבים תמיד גורמים לי לצחוק!' והם יחשבו שיצאת מדעתך. זה יהיה תעלול נבזי מצידי לעולל לך... זה יהיה כאילו במקום הכוכבים הענקתי לך המוני פעמונים קטנים צוחקים..." * הקטעים מהנסיך הקטן לקוחים מהאתר- http://www.geocities.com/sant_exupery/c21.htm
|