0

0 תגובות   יום שישי , 4/9/09, 00:56

"כדי להיות יש ללמוד איך להשתנות תמיד"

פוסט הפתיחה שלי פותח בציטוט של אהוד מנור ז"ל, שהולחן בידי האחד והיחיד, כספי. נו, הגיוני. מבחינתי לפחות.

להשתנות תמיד. זה בעצם אלמנטרי. כל מעבר הוא שינוי, וכל חיינו מעברים. שקלתי לקרוא ככה לבלוג - מעברים - פיזיים, תודעתיים, יצירתיים, מה לא. אבל לא התחשק לי. מילה כבדה מידי. אי אפשר אח"כ להציב תמונות של כבשים מפימו ולצפות ליחס הראוי עם שם כזה לבלוג.

מעבר פיזי: הנה אני מתחילה לחפש שוב דירה. זה יהיה המעבר ה-8 שלי לדעתי. מכובד. אני דואגת שהחדר תמיד ייראה די דומה. לא מחליפה ריהוט. משאירה את הכתום והחום שולטים ביד רמה. משאירה את השטיח הבורדו המרופט בשביל החתולות. לריח. ככה אני קצת עובדת על עצמי. מתחמת את המעבר למישור הגיאוגרפי. כל היתר נשאר אותו דבר. ברור שזה לא ממש עובד עלי או על החתולות, אבל האשליה חביבה. וחוץ מזה, אני אוהבת כתום וחום. וגם את השטיח.

מעבר תודעתי: להתעורר בבוקר - מחלום למציאות. נערה-פרפר-נערה. או פרפר-נערה-פרפר. אחד מהשניים.

מעבר יצירתי: לחשוב. מחשבות רציפות ומחשבות אקראיות שצצות להן באמצע וקוטעות את הזרם. משנות את כיוונו למקום אחר. לאלתר זה ללכת עם זה.

אין פאנץ'-ליין של ממש להרהורים האלה. רק סוג של הבהרה לגבי מה כנראה צפוי כאן - לי ולכל מי שיטרח לקרוא. "אני קרוסלה משוגעת" כותב יהונתן גפן, ואני קצת מזדהה. הוא אמנם מדבר על מאניה-דיפרסיה, אבל אני לוקחת את זה למקום של מעברים חדים ותזזיתיים לפעמים - מנושא לנושא, ממחשבה לשעמום, מיצירה לבהייה, מבידיון אחד לבידיון אחר, וממקום אחד לאחר.

החתולה שלי התיישבה על המקלדת. זה כנראה הזמן להפסיק.

דרג את התוכן: