אני ורק אני
פוסטים אחרונים
- רגשות אשם 21/7/13
- אז אני עוצמת עניים 10/10/12
- דווקא היום 19/4/12
- יקום שלי 23/11/11
- מועקה שכזאת 21/11/11
- מודה לך .... 15/5/11
ארכיון
לא מצליח לי להפסיק לאהוב אותך
זה לא מצליח לי להפסיק לכאוב כל רגע נתון קורה משהו שמזכיר לי אותך הכל כל כך מוצף בך כל פינה כל מקום בבית ומחוץ מזכיר אותך מחפשת אותך בכל פינה כואבת את הפרידה זה לא מצליח לי להפסיק זה לא מצליח!! אתה הולך איתי לכל מקום מתעקש להישאר ולא נותן לי מקום לא משאיר לי פינה אחת שהיא רק שלי אפילו בחלומות אתה נשאר נכנס בלי לשאול דבר שוכב ומביט ושותק למה אתה שותק!! תגיד לי משהו שחרר אותי ממך תגיד שעברת תגיד שהפסקת שאתה כבר לא אוהב תפסיק להביט בי ולשתוק תגיד משהו או תלך השתיקה שלך הורגת לא נותנת לי מנוח מנסה להבין מעניך מה אתה רוצה מנסה לקרוא את פניך לראות מה נשאר להבין אם אתה עוד שם איפה אתה אהובי הבטן כואבת הלב מתכווץ ולא מצליחה להפסיק לא מצליח לי להפסיק לאהוב אותך לא מצליח לי ....
|
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין. אבל יש.
בטוח שגם לך יש.
והתנאי נוצר הרבה לפני שהאהבה נוצרה. זה כמו שאומר למישהי דתיה אמיתית (כלומר לא רק שנולדה למשפחה דתית אלא שמאמינה בכל תא בגופה באלוהים) שאם תרצה להיות איתי תאלץ להפוך לאתאיסטית. באותו שלב של לפני ההתחברות הזוגית היא תוכל לבחור אם מתאים לה להיכנס למערכת יחסים שכזאת.
באותה רמה ממש נמצא התנאי הבסיסי שלי שלי לא יהיו ילדים חדשים. זהו. זוהי הדרישה היחידה שלי מעצמי. (לא ממנה) והיא צריכה (בת הזוג שלי כמובן) להחליט אם אני מתאים לחייה. וזה עוד הרבה לפני האהבה. זה תחת כיבוד רצונו של האדם ובחירותיו.
אז כן. האהבה מנצחת הכל אבל ידוע לנו כבר שלא לוקחים אדם כפרוייקט שיפוץ מקיף. ובפרט לתנאי הזה יש המון דברים שאני גמיש בהם :-)
וחשבתי שבאהבה אמיתית.. אין תנאים.... הממ....מסכים לגמרי עם פיצקית.
גם אני נפרדתי פעמיים בגלל אילוץ תוך כדי אהבה ולו בגלל זה שאני לא מוכן שיהיו לי עוד ילדים.
מכיר את הכאב הנוראי. המון פוסטים נשפכו לי על זה והמון עצב בפנים.
וכל הזמן איחלתי לצד השני רק טוב ושיבריאו מאיתנו. כי לא היתה ברירה אחרת
(כן. היו שאמרו שאעשה ילד אבל זה לא היה ועדיין לא בא בחשבון והיה ידוע עוד מהרגע הראשון כתנאי בסיסי)
אהובתי
אין לי מילים להודות לך על זה שאת כאן איתי
מחזקת אותי
בכתיבה שלך , בהיותך את
אוהבת אותך אחות יקרה שלי
אהובתי,אני חושבת שהקושי שלך לסגור את המעגל הזה הוא בדיוק מהסיבה שהוזכרה כאן.לכאורה - הסיום של היחסים לא נבע מרצון שלכם נטו.לא בחרת לסיים משום שהוא לא מתאים והזמן גילה לך את הדברים,וכך גם הוא.זה לא היה עניין של חוסר התאמה או הפסקת אהבה.הבחירה הייתה בדיוק המילה שכתבת.אילוץ.ומכיוון שכך, זה כאילו בלתי נתפש.הסיבה, ה"למה" בעצם.אם שניכם אוהבים, בעוצמות שהיו לכם.מה שהופך את ה"שחרור" להרבה יותר קשה מבחינה רגשית.יחד עם זאת אולי צריך להביט על הדברים ממקום של מה נעשה בשטח כרגע.עובדות.אני לא יודעת להשיא עיצות בנושא של איך להפסיק, אני יכולה להפעיל רק חשיבה קרה והגיונית מהצד,(שוב כי זה אינו המקרה שלי, כי אנחנו דומות בזה).ולומר לך את כל מה שצריך,אך מעדיפה לוותר על כל הקלישאות ולחזק ולחבק אותך כאשר צריך,משום שאני יודעת מה רב הפסדו בנוגע לאהבה הטוטאלית אותה הענקת לו.אני כן יכולה לאחל לך,שהכאב הזה יכהה עם הזמן, שהזכרונות יעלו בך חיוך על דבר שהיה ולא דמעות,שיגיע יום שיהיה כבר קל לך להביט אחורה, ולמצוא את התמורות שהיו בך במהלך כל הקשר שלכם,ו-שתסגרי את המעגל בעצמך, בלי להשאיר את הכדור בידיו, אלא כי את החלטת שהגיע הזמן להפסיק לקוות ולחכות כי את כבר מוכנה לצעד הבא שלך.אוהבת אותך המונים,שבת טובה,פיצ.
גמני.
מסכים עם המוזה :-)
הייתי במקום הזה.. כמו שלך... עם אהבה מאוד גדולה.. שנאלצה להסתיים... מכורח הנסיבות...
שנינו אהבנו.. והרבה אחרי עוד אהבנו.... פשוט יש דברים שלא נועדו לקרות... זו הדרך היחידה שלי לראות את זה..
שנינו הסכמנו על כך... עם כל חוסר ההיגיון... ועם כל הכעס.. וכל זה שלמצוא כזאת אהבה... זה פעם בחיים... ועדיין... לפעמים אהבה לא מספיקה.. לפעמים יש אילוצים אחרים... של החיים... ולפעמים אפילו כזאת אהבה מושלמת.. לא יכולה להתממש.... לעולם יהיה לי מקום בליבו.. ולו מקום בליבי... לעולם... לקח זמן... לי.. לו... ושחררנו שנינו... מתוך חוסר ברירות... כי להחזיק לעד במשהו שלעולם לא יתממש... חבל... חבל עלייך חבל עליו... ואולי הוא מרגיש עדיין... ואת מן הסתם... אבל הזמן יעשה את שלו.. וכן.. נשמעת קלישאה מעצבנת.. אבל ככה זה... הזמן לא ירפא את הפצעים... אבל תגיע אהבה חדשה.. ואחרת.. לך ולו... כזו שכן תוכל להתממש... ותמיד תמיד... הוא אותך יזכור... לטובה.. ואת אותו.... יש אנשים שאנחנו עוברים איתם דברים חשובים בחיים.. סוג של מסע שכזה.. אבל הם לא ממשיכים איתנו הלאה עד סופו.... בטוחה כי זה מסע שתזכרי לטובה לעד.. ואולי לפעמים יעלה הוא דמעה... כזו של אושר מהול בעצב.. ואולי גם הוא... יודעת שאני ככה לפעמים... אבל זה תמיד זיכרון מתוק.... מאחלת לך הצלחה.. בכל אשר תלכי...
"אולצנו" זו מילה בעייתית. תמיד מזכירה לי את רומאו ויוליה.
גם אני והחברה האחרונה "אולצנו".
אני יודע שאני מנתח הכל על סמך פוסט ועל סמך העבר שלי ושל אנשים שאני מכיר. וזה ניתוח די עלוב.
מאחל לך את השיחרור. ממש. כי ככה את ממשיכה לנבור בעצמך וכמו שאמרת הכדור בידיו (אם זו דעתך)
ואילוצים ? אפשר לכופף כל אילוץ אם בוחרים לעשות את זה (וזה לא אומר שאני אישית עשיתי את זה)
שיהיה לך ממש בהצלחה בכל כיוון שזה יתקדם אליו והעיקר שהחיוך יחזור איתו או בלעדיו.
צודק בדבריך
רק שבמקרה שלנו
די "אולצנו" להיפרד
היתה כאן אהבה ענקית של שני הצדדים
לא היה קל לשנינו להיפרד
אין לי מושג מה קורה איתו כי לבקשתי ניתקנו קשר מוחלט
אז אין לי תשובה למה שקורה איתו
יכול להיות שהוא חש כמוני
כואב את הפרידה המאולצת
ויכול להיות שהוא עבר הלאה אין לי מושג
בכל מקרה לכאן או לכאן
הכדור בידיים שלו ...
אני יודע שהיא קשה.
אבל במחשבה ריאלית ומנותקת האם יש סיכוי ? אני שואל באמת ? איפה הוא עכשיו בחייו ?
כולנו מכירים חברים/ות שנפרדו. התקוות והרצונות והשאיפות מול המציאות האמיתית. בהמון מקרים הבעיה היא שלנו להשתחרר בעצם. להיתלות בתקוות שלנו שאין להן שום קשר לרצונותיו ומאווייו של הצד השני.
הלוואי והוא חושב כמוך. והלוואי שיהיה לכם נהדר. אבל השיחרור חשוב במקרה שזה לא כך.
קצת קשה התגובה שלך
גרמה לי צביטה בלב
לא מסוגלת לחשוב על דבר כזה בכלל
בשבילי זה
הלוואי שהוא עוד אוהב ויחזור...
הלוואי שתהייה לו מישהי אחרת שיאהב אותה ממש ושאת תדעי את זה.
לא. זה לא בגלל רצון לפגוע בך. זה בגלל שדברים כאלה לפעמים מאוד פוגעים בנו וגורמים לשיחרור הנכסף ?