ההפרדה הדתית בין הבורא לבריאה כמקור לסבל. ניסים אמון עם סיפור על נזיר, פרח קטן ועל מה שאמיתי
המקום – מנזר נוצרי בלב המדבר. מצרים. הזמן – המאה הרביעית לספירה. המטרה – להתחבר לאלוהים באמצעות תרגול מחמיר בתנאים קיצוניים. הקבוצה - נזירים יוונים נבחרים ממסדר גת-שמנים. השעה - שלוש בבוקר.
פעמון מעיר את כולם להתעורר לעבודת האל. האח תומס מתעורר בתאו הקטן, מהדק את גלימת הצמר לגופו הצנום, מדליק להבה קטנה במנורת השמן ומתחיל בהקראת מזמורים עד השעה חמש. בחמש הוא עוטה את הברדס על ראשו ויוצא מהתא לכיוון חדר האוכל. כולם אוכלים דייסה בשתיקה, מתפללים וחוזרים כל אחד לתאו.
תומס פותח את דלת העץ לרווחה, נותן לאור הבוקר להיכנס ולאוויר הקר לאוורר את הלחות שבתא. קרן אור חודרת פנימה והוא רואה משהו שמפתיע אותו ומשאיר אותו ללא ניע במשך דקה ארוכה. פרח קטן צץ והופיע בחיבור שבין רצפת החול והקיר. כל אותו היום דעתו הייתה מוסחת. אנרגיה חדשה, שותף קטן לתא, ובגלל תענית השתיקה אי אפשר לספר על כך לאיש. למחרת הפרח נפתח והיה יפה כל כך, רך ומושלם.
תומס היה מוטרד. רגשות רדומים ניעורו בו לנוכח הפרח היפה והאורח הקטן הסב לו אושר רב. אבל הראש אמר, שהנאות גשמיות הן מכשול לעבודה הרוחנית; שצריך להתרחק מהגשמי כדי להתחבר לרוחני. והלא המסדר שלהם מתנגד לכל ההנאות הגשמיות שהן היפוך לאלוהי הנשגב. הראש והרגש נלחמו כל אותו היום ובסוף הראש ניצח. האח תומס עקר את הפרח מהשורשים. הסיפור אמיתי לחלוטין ומתועד בדברי הימים של המנזר.
יש דתות המסוגלות לגרום לך לעשות דברים כאלה. דתות המפרידות את הבורא מהבריאה ומציגות אותה כנחותה, כמשכנו של החטא, כמלכודת או כפיתוי עליו יש להתגבר. עד היום נזירות קתוליות באירלנד או נזירות אורתודוכסיות ביוון מתקלחות כשהן מכוסות בחלוק רחצה. המציאות, על פי דתות אלו, היא דואלית – יש מצוות ויש חטאים, יש נפש ויש גוף, יש רוח ויש חומר, ובכל הללו, אחד הוא טוב והאחר הוא רע. הדרך הרוחנית לפי דתות אלו, פירושה זיכוך של הרוח מהחומר.
ההפרדות האלה הן מקור לסבל, ובדרך כלל מסתתר מאחריהן אגו מתוסכל ופגוע, שמאוכזב מהעולם ומחפש מזור בשלמות שמימית, הרחוקה מעולם זה כמרחק הדמיון מהמציאות. האח תומס, יכול להיות שהפכת לסגפן בגלל שלא קיבלת חום ואהבה, ולמרות שעזבת את הבית והרחקת למצרים, אתה ממשיך להעניש את עצמך.
העבודה הרוחנית אותה מלמדים במזרח, היא להשתחרר מההיצמדות לסבל, לראות את היופי של הבריאה ולהביע כמה שיותר אהבה.
האח תומס היקר, אלוהים שאתה מחפש אחריו הוא זה ששלח לך פרח. למקום הכי מת שהצלחת למצוא, הוא הצליח לשלוח לך משהו חי. עצמותיך הפכו לאבק כבר לפני אלף ושש מאות שנים והמנזר שלך חרב, אבל הפרח הקטן עדיין חי במדבר, כי רק מה שאמיתי נשאר.
לאתר הבית של טאו'ס יוון, www.taos-greece.com |