| לילה, חושך, אני וחלומי בניין גבוה, קומותיו רבות שוקע בענן אפור, סמיך העיר טבועה בחלומות
הרחובות ריקים, הפנסים בתרדמה החלונות כמו ריבועים שחורים ורק חדרי מואר מעט – מעט קורא, צולל בתוך ספריי הישנים
לילה, חושך, אני וחלומי יצאה אישה יפה, התפוגגה. הופיע בית עם גינה ונעלם. נשמע קולו של ילד, צחוק ילדה
פורץ מתוך חדרי באוטו ספורט, התפוגגות. נופל לעבר התהום מסך מחשב, אני בקובייה של היי-טק חיפשתי את עצמי בגוגל COM
לילה, חושך, אני וחלומי כדור הארץ בידיי נמחץ סוף המסע – טיפול נמרץ
יצאה נפשי, ראיתי את השר עם מחט ארוכה, הייתי עבד רקמה שחורה חוסמת את עיניי פנים רכות, פנים של ילד
שר האופל, תופר החלומות אנוכיות שבי – אתה יצרת בי אין ספור של ציפיות כבשת את ליבי לעת עתה
העיר התעוררה בכל צבעי הקשת השר פשט את גלימתו, אמר "ויהיה כאן אור", הסיר ממני את הרשת
מעל כפות ידיו שרשרת הזהב מונחת ראיתי את עצמי אחת החוליות כל העולם מחוברים אליו בנחת מעל כל אינטרס אישי, מעל הציפיות
בוקר, אור, אני מציאותי ישן, חולם או ער, איני יודע החושך הוא האור, הטוב חשקתי רק בטוב, נגלה בי קרע
חוזר לחדר, לספריי הישנים כבה האור, או שאני נכוויתי צלצול חזק הרעיד מעמקי נפשי פקחתי את עיניי ושוב פעם התפתיתי
© כל הזכויות שמורות למיכאל ויינטראוב, 2009
|