לפעמים אנחנו מעצימים רגעים ולפעמים מפחיתים מחשיבותם מתוך צורך שלנו בלבד.
כשתבחני את הסיבה שבגללה בחרת להעצים את אותה חוויה תגלי שהיתה לזה סיבה.
העצמה של חוויה מסוימת נותנת לנו מקום דמיוני כזה שעושה לנו משהו ולכן אנחנו ממציאים אותו כי אנחנו זקוקים למקום הזה.
אז במקום לבקש להתעורר בלי החוויה הזאת תשאלי למה בחרת להיות שם וזה יהיה הרבה יותר יעיל לך זה יתן לך תשובה מה חיפשת בעצם בשימור החוויה הזאת ומה בעצם חסר לך.
עצה שקיבלתי פעם, יש דברים שאפשר לשנות ויש דברים שאי אפשר לשנות. את הדברים שאי אפשר לשנות עדיף לשים בצד ולהמשיך הלאה, לקחת מהם את הלקחים ואת הזיכרונות הטובים וזהו. אין טעם לחזור לזה שוב ושוב.
(ושלא יהיו טעויות - אני במצב שלך בדיוק, לא מצליחה ליישם את העצה, עד כמה שהיא נשמעת הגיונית)
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בלי להשמע פילוסופי,
הכאב הוא חלק ממני, ממי שאני.
כמו כל החלקים האחרים שבי.
אם אני מתבונן עליו דרך משקפת, הוא ענק,
מסובבים את המשקפת לצד המקטין והוא ננס,
ועכשיו בלי הפילוסופיה,
את משהו מיוחד, עם הכאב ובלעדיו,
אין כמוך...
בדיוק כך....
שרי*
גם אני שם.
כל כך מבינה אותך
היה נהדר אם ניתן היה למחוק זכרונות, אבל השאלה היא אם באמת את הכל?
בטח יש חוויות נעימות, זכרונות טובים
נסי להתרכז בהם
(לא שאני כל כך טובה בזה...)
אני נגד למחוק את מה שקרה. בלי החוויות שלנו, העצמי נשאר ריק מתוכן
הלוואי ואפשר היה למחוק
אותה אישה פחות כאב ...!
נכון יקירה
הלוואי והיה ניתן למחוק חלק מהזכרונות המכאיבים
אילו יכולנו היינו מוחקים ובוחרים מהתחלה, אחרת
היי חזקה והתמודדי, לא טוב לך, לכי.
שנה טובה.
מיצי...הכי טוב למחוק בטיפקס...
אפשר גם להתמסטל מזה...
מיצי יקרה..הייתי שם..רציתי למחוק כמוך..
מהר מאוד הבנתי שלמחוק פירוש למחוק את עצמי..
ואני ממש לא מוכנה..
כל מה שעברתי..חלק ממני..אולי יש חלקים פחות נעימים..אבל מה לעשות...
זו אני...
שנה בלי מחיקות..ממי
הכיטובה
ועל אף הכל נמשיך להתגלגל מצחוק...
חתימה טובה
בטי
פחות כאב אבל גם פחות רגעים של אושר.
באמת היית מוותרת על כולם?..
ניתן גם ניתן. זה מתעמעם לאט לאט. סבלנות והכל יהיה כפי שאת רוצה.רונית.
אהבתי. לא מוחקת.
למחוק לא תצליחי. הוא כנראה נמצא אצלך עמוק מדי בפנים.
אבל לפחות תוודאי שתפיקי מזה את הלקח הנכון...
החוויות הבלתי נשכחות הן ההגדרה שלך וררק שלך.
לפעמים אנחנו מעצימים רגעים ולפעמים מפחיתים מחשיבותם מתוך צורך שלנו בלבד.
כשתבחני את הסיבה שבגללה בחרת להעצים את אותה חוויה תגלי שהיתה לזה סיבה.
העצמה של חוויה מסוימת נותנת לנו מקום דמיוני כזה שעושה לנו משהו ולכן אנחנו ממציאים אותו כי אנחנו זקוקים למקום הזה.
אז במקום לבקש להתעורר בלי החוויה הזאת תשאלי למה בחרת להיות שם וזה יהיה הרבה יותר יעיל לך זה יתן לך תשובה מה חיפשת בעצם בשימור החוויה הזאת ומה בעצם חסר לך.
בתור מי שעדיין נמצאת בתוך תהליך ההתמודדות הזה-
את תחחזקי אלף כוחות ממה שאת עכשיו ככל שהזמן יעבור.
זה יחזק אותך ויהפוך אותך למשהו אחר קצת. הכאב עוד יושב לו שם בפינה, מתפרץ מידי פעם, מזכיר ומגרד לעיתים,
אבל החיים המשיכו, הדמעות הפסיקו, הגברים האחרים הגיעו וחיזרו ונגעו,
וזה בנה בי לבנים חדשות, אחרות אומנם ממה שציפיתי, אבל לא פחות טובות.
אז אולי לא למחוק כי היה שם גם הרבה טוב ?
אולי לזכור רק את הטוב, ולהמשיך הלאה :-)
אין קיצורי דרך, תהיי סבלנית וסלחנית עם עצמך
מאחלת המון טוב, מניחה שהוא עוד יגיע
:-)
תמיד תזכרי...שמה שלא הורג, מחשל ומלמד....
ואני מאחלת לך שמה שיתפוגג ויעלם הוא הרגש הקשור לאותו הזכרון.
יום אחד, יהיה זה רק זכרון מן העבר.
והנצחון שלך יהיה להזכר בו באדישות ולהמשיך הלאה, עם ראש מורם...
סוזן
עם כל הכאב והתסכול אני לא הייתי ממהרת למחוק את התנסות העבר.
יש ערך מוסף באותם אירועים וחוויות שהן אלו ההופכות אותנו לחכמים יותר, למנוסים יותר.
ובכלל, אני מאמינה כי כל אירוע בא ללמד אותנו משהו, וכל אדם ש"נכנס" לחיינו יש לו תפקיד.
מאחלת לך אור ואהבה ואנשים טובים באמצע הדרך!
שרי
כתיבה נוגה ומרגשת ונוגעת
אהבתי במיוחד
רוצה למחוק הכל
את כל מה שהשארת בי
הזכרונות ממך כואבים לי
מסכימה גם עם התגובה מעלי הזמן לא באמת מרפא את הכאב אלא לומדים לחיות איתו
אשוב...
הזמן לא מרפא כאב אמיתי !
אנחנו ל ו מ ד י ם לחיות עם
הכאב, או לא ...
מקסים מקסים
יפתי
לצערנו בלי העבר שלנו אנחנו לא מי שאנחנו
מקווה שהיום התעוררת עם חיוך קטן
שבת נעימה,
יפתי רק הזמן יכול לרפא תחושות
כהושרשו בתוכנו מזמן שהיה לנו "טוב"
כשאהבנו, וחשבנו שכבשנו את העולם,
ולאחריו באה הנחיתה,
זרמי עם הימים, והםן יביאו אליך
חוויות חדשות, ורגשות בשלים, ותובנות
שילווה אותך לשנים רבות,
תודה לך השיתוף,
מאחלת לך ימים מוארים, ועטופים באהבה אינסופית.
עצה שקיבלתי פעם, יש דברים שאפשר לשנות ויש דברים שאי אפשר לשנות. את הדברים שאי אפשר לשנות עדיף לשים בצד ולהמשיך הלאה, לקחת מהם את הלקחים ואת הזיכרונות הטובים וזהו. אין טעם לחזור לזה שוב ושוב.
(ושלא יהיו טעויות - אני במצב שלך בדיוק, לא מצליחה ליישם את העצה, עד כמה שהיא נשמעת הגיונית)
גם לרגעים הקשים יש לפעמים מקום
לנסות להיות שם ופשוט לעזור להם להיעלם :)
כאב מתעצם ככול שאנחנו מאמצים אותו בתוכנו
שבת נפלאה
הזמן עושה את שלו
לא מוחק את הכאב, לא מעלים
אבל לאט לאט מרפא את הפצעים... *
ניתן, לא קל אבל ניתן.
עשית צעד ראשון כשכתבת את הדברים.
בהצלחה!