| מי שצריך אקדח כזה גדול בקוטר 0.45 אינץ', עדיף שישתמש באת חפירה . ככה חשבתי לפחות כשמדי פעם אני משמיעה את הטענות שלי כנגד כאלה שמבקרים אותך כל הזמן. אין שום רמזים בספרים לסיבות שכוננו את המרירות המשתלחת שלהם ומה זה ענייני בכלל? אז זהו,שזה לא עניני, לא עניינם ולא עניינינו. ובכל זאת, אני מקבלת תווית של הקשוחה. את חוכמת הרחוב שצברתי אני מטאטא את הטראומות שהפרו את הציניות החותכת שלי. לאחרונה - קריאה, ממש כמו כתיבה זה המקום שלי לפעמים לרצות את הלבד, וההתחייבות שלי לכתיבה (או לתאומתה, הקריאה) נעשית ברצינות ובאחריות מפוקחת של יציאה לגלות. גם אם ביתר עונות השנה לא גיליתי שום נטייה מעשית כזו, מהרגע שהגעתי לכאן (לקפה) בכל שעה אספתי את עשתונותיי, הצטיידתי במעט ההכרחי, קבעתי מסילה, הצבתי עליה קטר וקרונות, בחרתי לוחות זמנים ויצאתי לדרכי לקול צפירה ניחרת, אם תסלחו לי, וגניחת בוכנות.
אז הרכבת שלי נוסעת ממרחק של חופשה ארוכה של שלושה חודשי אבטלה לזמן ומקום אחר על ציר ר"ג-יבנה כשאני מלאת מוטיבציה להתחלה חדשה. כשאני משתוקקת לעבודה חדשה. אני ממלאת את הראש שלי במחשבות,כאילו השמיים נמוכים מעליי ,קצת פרפורים בבטן, תהיות. עצרתי באלונית ,כי קפה של בוקר עם עוגת שוקולד שמרים ליד, משמח אותי תמיד.אני נעמדת בצד כי יש לי עוד רבע שעה זמן חופש, בעודי שומעת "זירת קרב" בוקר של הטחת אשמות הדדיות בין לקוח טורדני לקופאי. הקרב הזה בהחלט סיפק לי חומר דלק למחשבה כשהביקורות הבלתי ידידותיות זה בזה הלוואי שהיה לי אקדח 0.45 הייתי יורה בו. תאמינו לי כל החרא הזה היה מיותר. _________________________________________________________________________________________ בתחילת השבוע יום אחרון של החופש הגעתי, לעוד צהרים בים תיכוני מהביל, פסעתי בנחישות לחוף גורדון ת"א, כשאת חלקת החוף כיסו קבוצות צעירים שמנצלים את השעות האחרונות לפניי תום החופש הגדול. בשלב מסוים אחר כך התהלכתי לאורך קו החוף והתערבבתי בין האנשים, כשראיתי אישה צעירה לבושה בשמלה פרחונית ,מגישה את מילותיה לעוברים והשבים, חלקם חייכו, חלקם התעלמו, חלקם התענגו וחלקם - לא ברור עד עתה מה קרה להם. היא לא נשברה כשמוכר הארטיקים (זה שתמיד אומר "אני הולך" ולא הולך) אמר לה: "אני שותה ואת שיכורה", ולבסוף, לפני שסיימה, השאירה מזכרת - בריסטול ענקי עם מסר נוסף בשם "אדוני ראש הממשלה" ממוסמר לסוכת המצילים. כנראה זו הייתה עוד אחת מפעילי המתנגדים לטובת הלא יודעת מה...? המשכתי את דרכי לקיוסק שממול קניתי פעמיים קורונה וחפיסת סיגריות כדי שיהיה לי אוויר ,בגלל הצפיפות. בהמתנתי לשלם, היו עוד שני בחורים צוחקים עם בעל המקום. כשהם מנסים להרשים בהתלהבות בדיבורם כמובן שלא התאפקו והעיזו לדבר איתי (טוב הייתי בבקיני) וכך היה:
בחור א' : מאיפה את? עניתי : ת"א איפה בת"א? עניתי : "ליד שד' נורדואו" (כמובן שלא חשפתי את הבונקר בו אני באמת גרה) בחור ב': " יש חבר?" לא עניתי. רק חייכתי .(בשביל הנימוס) בחור ב': " אז...איך חמודה כמוך לא נתפסה ברשת ?" עניתי : " למה לא, תפסתי דג שמן הוא גר בניו-יורק" ( לא יודעת מאיפה הבאתי את זה?! ) בעל הקיוסק: " הוא יעשה עלייה לארץ בשבילך ?" עניתי ': "לא אני עוזבת." בעל הקיוסק : " מה עד לשם בשביל דג שמן. למה חסר קרפיונים בכנרת?" " זה כמו להיכנס למוסך עם רכב מקולקל, אתה בודק למטה מסתכל על המנוע ובום! הלך הג'ק ואתה תקוע מתחת. ואיך תצא משם?" עניתי : "לא יודעת. לא למדתי מכונאות רכב בגלגול הזה " בעל הקיוסק :" לא תצאי מהבלגן, עזבי אותך תמצאי דג מרוקאי, אחד שגדל בבריכת מים מתוקים." עניתי :"אני לא יודעת מה אצלך, אבל אני מאמינה בזוגיות ונישואים והמרחק לא חשוב" בחור א' : " מה קרה לך, חבר שלי תפס לו רוסייה הבן אדם מבסוט, עושה לו הכול זאתי. " מאז העלייה הרוסית הרמה בארץ עלתה..חבל על הזמן." (בחור ב' ובעל הקיוסק החיוך מרוח להם על הפנים..מבסוטים) עניתי לבעל הקיוסק : " כמה זמן אתה נשוי?" (כי הבנתי שהשניים האחרים רווקים מיוחמים) בעל הקיוסק : " 23 שנים" שאלתי בחיוך : " תגיד לי ואשתך יודעת לעשות דגים ? " בעל הקיוסק : " כן, חריימה ".!
חייכתי ,שלמתי ויצאתי . מרוב בושה הוא העניק לי במתנה מצית .מעניין אם היה לי את האקדח בקוטר 0.45 הייתי מוציאה ממנו יותר ,חבל!
הבנתי שלפעמים אתה יכול לבחור לברוח ואתה יכול לבחור להתעלם - אבל בסופו של דבר תמיד תתעורר לאותה מציאות.
שבת משובחת לכולם! |