0
השכחה העצמית מתגלמת באופן מוחשי. המעבר מהכללי אל הפרטי כאן הוא מהשכחה הכללית - העיוורון הכללי - אל השכחה הפסאודו-פרטית. האיפור, הקוסמטיקה, אופנת הלבוש, הרפואה הפלסטית, עולם הדיאטות, כל אלה נותנים ייחוד גופני מזויף בעולם של סטנדרטיזציה גופנית. הקרקס הזה מאפשר לאדם הנבון להגיב אליו בשתי דרכים: בגיחוך או בבחילה. האדם היושב מול המראה ומייפה את עצמו, עסוק בהתחפשות על מנת שלא להביט במראה. כל התחבולות כשרות על מנת לנסות ולחמוק מהשיח רווי האימה שבין האדם למראה. תודעת-העצמי היא דבר שהתרבות הנוכחית מייחלת לחמוק ממנו בכל מחיר. הפופ והפורנוגרפיה ממלאים חלל דמיוני שבו האדם מצליח לחמוק מתודעת-העצמי על ידי יופי מלאכותי, עתיר צבע , עתיר צלילים מרגיעים, או עתיר מיניות ממומשת לכאורה. אך זהו חלל שווא, אין הם ממלאים את תפקידם. על מנת לשלול דבר כה כואב יש לעסוק בו, לא לכסותו ביופי מצועצע. בשלילת התודעה-העצמית של הפופ או הפורנוגרפיה אין החרדה נשללת לעולם - רק היצירה האוונגרדית עוסקת בחרדה של ממש. ההיצג המכוער ביותר של היצירה האוונגרדית מבקש לשוב ולהביט למראה, לחדד עבור האדם את תודעתו העצמית. ללא התחכום הטכנולוגי, היה זה כאדם המפחד מסמטה אפלה ושורק לעצמו, כמעט בכוח, נעימה מנעימה. |