השמיים השחורים אט אט הבהירו. תחילה היה זה גוש אמורפי כהה, ואט אט הפך המזרח ארגמן. הגוש האפל נצבע בירוק כהה והלך והבהיר עם חלוף הרגעים. לאחר שעה קלה כבר אפשר היה להבחין בפרחי ההדר הריחניים עד כדי מחנק נעים, שהלבינו על רקע ירוקת העלים. רוח חרישית נעה בין העלים והכניסה חיים בכל הנוף. יום חדש נולד, המנבא על להט בצוהרו, אם כי עדיין הורגשה קרירות הלילה.
המבט החל נודד לעומקו של הגן, ולפתע אפשר היה כבר להבחין בכתם כתום בפאתי הגינה, שהלך וגדל ולבש צורה עד היותו עלי כותרתו הסגורים של פרח בלתי מוכר וזר לסביבה זו. האוירה הקסומה הושלמה על ידי פטפוטי השחרורים על דא ועל הא, שמילאו את האויר המבושם ברכילות בלתי מתפשרת. אט אט נפתחו עלי הכותרת הכתומים, כאילו ביקשו לגלות את הסוד שהסתירו בחובם כל הלילה.
משאפשר היה להבדיל בין צללית עורבית לזו השחרורית, נפתחו עלי הכותרת לרווחה וגילו מעגל אבקנים השומרים על העלי הזוקף קומתו במרכז ומרמז על מיניותו. מבעד לחלון נשמעו צלילי הגורל הפותחים את החמישית. בטהובן. השחר זרח במלואו, והיה זה רגע מושלם של הרמונית הצבעים, הריחות והקולות.
|