ואפילו שאלו את נציגי הסתדרות המורים "איך אתם מסוגלים לאכזב את הילדים ביום הראשון ללימודים?"
מה בעצם קרה? עובדי עריית ירושלים החליטו לפתוח בשביתה, ובתוכן סייעות גני הילדים.
כעובדת במערכת החינוך 35 שנים- אני רוצה לתאר בפניכם את היום הראשון (גם השני והשלישי) ללימודים בגן הילדים:
גננת צריכה לפתוח את הגן, להכניס 35 ילדים בני 3, 4, או 5 , ילדים שאיננה מכירה עדיין אפילו לא את שמותיהם, חלק גדול מן הילדים גם פורץ בבכי ולעיתים מסרב להיכנס לגן, ההורים ממהרים לעבודה, הילד רץ אחריהם וצועק "אמא, אמא" לעיתים הגננת צריכה לרוץ אחריו, בינתיים עוד 34 ילדים פורצים בבכי ומבקשים את אמא, הגננת צריכה להרגיע , לחבק , לאסוף את הילדים, לזה לתת כוס מיים, לזה לתת משהו מתוק להרגעה, אולי לנסות לקחת מס' ילדים ולספר סיפור, לרקוד ריקוד, להפעיל את המערכת ולהשיע תקליטור עם שירים לתחילת שנה.... וכל זה בלי סייעת ובלי שום איש מהצוות.
אז תגידו לי , הרי ההורים מוכנים לעזור במקום הסייעת, הם ירגיעו, הם ישירו הם ירקדו, הם ירוצו אחרי הילד שרץ אחרי האמא ובוכה "אמא אמא",נכון, הם ירגיעו ,אבל קודם כל את הילד שלהם שבוכה ולא ילדים אחרים. בנוסף לכך, הן אינן אמורות לראות דברים או לקבל אינפורמציה על ילדים אחרים שמבקרים בגן וכיצד אפשר למנוע מהן זאת אם הן יושבות בגן 5 או 6 שעות ורואות מה קורה עם כל ילד, מהי הבעיה של כל ילד, וכו..... ומה בדבר ההיגיינה שאמורה להיות בגנים בעקבות הסכנה של שפעת החזירים? האם הורים ישפשפו פעמיים שלוש ביום את האסלות ואת הכיורים במטבח ובשרותים? ומה אם קורה משהו לאחד הילדים, האם הגננת יכולה לקחת על עצמה את האחריות כמבוגר יחיד מול 35 ילדים? הרי ההורים הם רק מתנדבים והם לא ימלאו כל מטלה שיתבקשו לעשות , בעיקר כאשר הגננות עדיין אינן מכירות ממש את ההורים....
אז כאשר החליט יו"ר הסתדרות המורים מר וסרמן ומנהלת החלקה לגננות גב' לילי פוקמונסקי לא לאשר את פתיחת הגנים עם הורים מתנדבים הן ידעו וחשבו בדיוק על כל הדברים האלה...
אז אנא מכן , אל תטילו את האשמה במנהלות הגן, הן לא שובתות ,הן יושבות בגן ומחכות שהשביתה תסתיים.. האשמה היא בעובדי עריית ירולשים, שהחליטו לפתוח לשביתה דוקא ב- 1 בספטמבר, מה שהיה אמור להיות יום חג לילדי הגנים ולגננות בירושלים.
|