טראאח! חבטה איומה בראשי הוציאה אותי מסדר הנשימות הקצובות שלי .מזרקה אדירה של רסיסי מים מלוחים מילאה את אפי, פי ועיניי. אבל שוחה החתירה כבר התרחק, כשהוא ממשיך לדרוס כל דבר זז המפריע לו בדרך, מצליף באכזריות במים בידיו החסונות, ומכה בהם ללא רחם בכפות רגליו החזקות כפלדה , כפות שזה עתה שלחו אותי למצולות!

"אייייי!", זעקתי מכאב בקולי קולות, אולי מגזימה קצת כדי שיבחין שמסלול השחייה הזה הוא ציבורי ומיועד לכל סוגי הסגנונות. אך הטיל מונחה מטרה (40 בריכות אולימפיות ללא הפסקה) המשיך בדרכו, כשהצליל היחיד שבקע משפתיו היה – "שיט!". כן, "שיט!", זה מה שסינן לעברי, המפריעה שהעזה לשחות חזה במסלול שלו. לא "סליחה", לא "מצטער!", לא" פגעתי בך?". רק "שיט"!, שהרי מי אני ומה אני ,אם לא הדבר הזה בדיוק, אפילו שצבעו של בגד הים שלי רחוק מלהיות חום....

בנשימותיי האחרונות הגעתי למעקה, ונתליתי בו בזעף. איפה הייתי קודם? בבריכה השמינית, התשיעית או העשירית? לא הצלחתי לזכור. ראש כאב, ובבריכה, בניגוד לכביש, לא יכולתי לדרוש את הפרטים של העבריין הפראי ולקרוא למשטרה. שפשפתי את ראשי הדואב, והסרתי את משקפי השחייה. שמש של אמצע אוגוסט הלמה בי כמו ההכרה, שבעצם בחרתי במסלול המהיר בבריכה בגללו, בגלל בעל בגד הים הזעיר, הסגול, אתלט מרהיב וללא ספק בן זוגי האידיאלי! צפיתי בו בהיחבא יום יום ב-7 בבוקר לפני העבודה, והיה ברור לי שאין ולא יהיה לי לעולם בן זוג הולם ממנו!

 כן, פרטנר לשחייה שאוהב את המים כמוני, זה כל כך חשוב שלבני הזוג יהיה תחביב משותף! נוכל לשחות יחדיו בבריכה כל יום מוקדם לפני העבודה, נשתה יחד את הקפה של אחרי השחייה, אותה פעילות מקודשת שמרוויחים בכבוד אחרי עשר או עשרים בריכות 50 מטר נמרצות. בערב ייתלו בגדי הים הרטובים שלנו זה לצד זה על החבל, ואנו נשב זה לצד זה בכורסת הטלוויזיה הזוגית שלנו ונצפה יחד באליפות העולם בשחייה....

ומיותר לציין שהתאהבנו ממבט ראשון כששחינו בהרמוניה באותו קצב במסלול המהיר, זה בצד זו....חיינו כמו זוג יונים עד יומנו האחרון, כשנכדינו ונינינו שוחים בבריכת הילדים, ואנו צופים בהם, בן זוגי בגוף בנוי לתלפיות גם בגיל 80, משגיח עליהם מהמסלול המהיר שאותו הוא חוצה, כתמיד, כברק....

בעיטה חזקה בירכי העירה אותי מחלומותיי ההזויים. גוף בנוי לתלפיות בבגד ים סגול, המכיל בקושי את שריריו התופחים פגש את גופי באלימות נטולת כל זיק רומנטי, כשהוא מתעקש להדגים בפניי את הסיבוב האולימפי שלו שבו הוא דוחף בחוזקה ברגליו את אבני שפת הבריכה , או מה שחשב לאבנים – הירכיים שלי שניסו להתאושש מהטראומה הקודמת!

התבוננתי בו, בבן זוגי האידיאלי, כשהוא ממשיך לפלח את מימי הבריכה בקצף לבן, ללא מילת התנצלות, חירש, עיוור ואילם כמכונה, ודמעות תסכול חנקו את גרוני. כמובן, לו הייתי יכולה לשחות בקצב שלו, לו היה לי שכל ללמוד סגנון "פרפר" ולהראות לו...לו רק ...

בראש חפוי צללתי אל מתחת לחבל סימון המסלולים ועברתי למסלול האיטי. כן, זה של הזקנים. בדיוק מה שמתאים לי, אחרי שגורשתי מהמסלול למיטיבי בעיטה. שחיתי לאיטי שקועה בהרהורים, חולפת על פני ישישים שראשם הלבן נמצא גבוה מעל המים וגופם הצנום מתקדם ענוגות בלי לרמוס אף אחד.עשר, עשרים, שלושים בריכות. יצאתי נוטפת מים ורצתי לעבר המגבת הפרושה על כיסא הנוח שלי. שרועה מתחת לשמשייה בעיניים עצומות עשיתי חשבון נפש. נזכרתי בכל האזהרות שקיבלתי שאהבה ממבט ראשון נמוגה במבט שני....שמי שיש לו שרירים, אין לו מוח....ועוד אמרות שפר. חשבתי, הרהרתי, ניתחתי והחלטתי:  אני עם אהבה ממבט ראשון – גמרתי!

אוחזת בכוס הקפה החזק והמהביל,  שוטטו עיניי על פני שולחנות המזנון שהיו עמוסים לעייפה בשחיינים שגם הם,כמוני, ניסו ליהנות מהדקות האחרונות לפני העבודה בבוקר. לשווא! הכול היה תפוס! בהבעת אכזבה שמתי פעמיי לספסל בצד, המפלט לכל מי שלא הצליח לתפוס שולחן. בעודי מתקרבת, נתפס הספסל שבריר שנייה לפני שהגעתי אליו, ולנגד עיניי הנדהמות התיישב עליו במלוא גופו הבנוי לתלפיות, הגבר בבגד הים הסגול מהמסלול המהיר....

הוא התיישב בדיוק במרכז הספסל, מותח את אבריו השזופים לכל עבר ולוגם בהנאה מהקפה, כשאינו מותיר מקום לאיש. נשארתי עומדת במבוכה, כוס הקפה בידי, מחכה להזמנה, שלא הגיעה. "בואי, תצטרפי אלי", שמעתי לפתע את מילות הקסם שחיכיתי להן, אך הן באו מהשולחן מאחוריי דווקא. הסתובבתי. הגבר שחייך אלי באדיבות ועזר לי לשבת נראה לי קצת מוכר. כשהתחיל לדבר, נזכרתי שבעצם כל יום אני רואה אותו באותה שעה שאני מגיעה, כשהוא  מימיני, במסלול האיטי. גבר עם פנים שלא זוכרים. שום דבר מיוחד. זכרתי ששחה חזה, כמוני, בנינוחות.

  "אני רואה אותך כל יום במסלול המהיר", אמר. "מאוד סקרנת אותי. תמיד רציתי לדבר אתך ולא העזתי".שתקתי רגע. עיניו היו רכות ומבטו מלא התעניינות כנה. "נו, אז למה לא דיברת אתי אף פעם?", שאלתי. "כי אני במסלול האיטי", צחק אלי בתשובה. צחקתי גם אני וחמימות נעימה התפשטה באיבריי. "אז יש לי חדשות בשבילך", אמרתי. "אני עם המסלול המהיר – גמרתי!".