כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    48

    17 תגובות   יום רביעי, 22/8/07, 21:56

    הסדרה 24 מתבססת על הרעיון המסקרן לפיו יממה אחת (אמנם של סוכן נרדף באופן מיוחד של היחידה ללוחמה בטרור, אבל ניחא) יכולה לשמש כר פורה להמון התרחשויות מרתקות ומקבילות.יש בזה משהו.

    ברשותכם, עקב הרחבת היריעה ל-48 שעות, דילגתי על ההתרחשויות המעניינות פחות. 

    יום ראשון, 19 ביולי 2007, 19:00

    אני בדרך הביתה מהעבודה. כרגיל, הרבה אחרי השעה שבה התכוונתי לצאת. שיחת טלפון זריזה מהסלולרי, Just to touch base ולוודא שלא השתנתה דעתו החלפלופית על היציאה שלנו הערב. שהוא לא מעדיף ערב מסוגר ומהורהר.הוא אומר שיהיו לי חיים ארוכים ומתכוון בכך שעמד להתקשר אלי. אני מעדיפה חיים טובים. הוא מחליט לאחל לי איכות וכמות גם יחד. לא מתווכחת אתו.אנחנו קובעים טנטטיבית. מתה על המילה הזאת, טנטטיבית. מילה ממזרית שמשאירה פתח מילוט כשלא מתאים. אני מגיעה הביתה, מצליחה לתפוס שיחה קצרה עם אחותי, להכין מוקפץ עם סויה ודבש (שיהיה מה לאכול בעבודה מחר) להתקלח. רגע, אמרתי שאני אדלג על ההתרחשויות המעניינות פחות. 

    יום ראשון, 19 ביולי 2007, 22:00

    10 דקות אחרי השעה שבה קבענו שיאסוף אותי, הפלאפון מצלצל בחוסר סבלנות. אני מאחרונית ידועה אבל הפעם אפילו לא שמתי לב לזינוק המרשים שביצעה ידו הארוכה של השעון. עטופה במגבת עבה אני נוטפת אפולוגטיות על הסלולרי ומתארגנת זריז. אין זמן להתאפר. בינתיים הוא מספיק לשלוח לי מסר מצחיק של קוצר רוח. 

    יום ראשון, 19 ביולי 2007, 23:18

    יושבים על הבר. הוא מקרב את הכסא שלי קרוב, קרוב, ומחבק חזק. אנחנו צוחקים מבחירת השירים המוזרה של התקליטן (ברקע "בת שישים" של הגבעטרון). הוא מעט מבושם. אני מבושמת קומפלט. הברמן מחייך אלינו ואומר שאנחנו הלקוחות היחידים שמחייכים ביום ראשון בערב. דה ביץ' וויזאין מתאפקת לא להגיד שהבחור לא צריך לעבוד מחר אז אין לו סיבה שלא לחייך.

    15את יפהפיה (רק היום, רק היום!), 4 את עושה לי כבוד שאת מסתובבת אתי (בניסיון למבטא ערסי), 9 את מדהימה, 12 אני אוהב אותך – לא בעצם 6 אני אוהב אותך, 6 אני מת עליך (במבצע 1+1) ופעם אחת "אני תוהה אם פגשתי את האמא של הילדים שלי". אני קצת מבולבלת, מצביעה בתמיהה על בחורה עם ראש גדול שיושבת מולנו, מעבר לבר, אבל הוא מתכוון אלי. אה. "ממש לא צריך להחליט על זה עכשיו" אני משיבה כשהמילים מתבלבלות לי קצת בדרך החוצה. ילדים זה שמחה, אבל לא בשבילי. לא עכשיו.  

     

    יום שני, 20 ביולי, 1:05

    הארנב הממהר הזכיר לי שאני בכל זאת עובדת מחר. חשבון. מחוץ לפאב הוא גורר אותי לשחיתות דקדנטית לחלוטין. ארטיק באמצע הלילה. אבל הכל כיף הלילה ושיקולים כמו קלוריות נראים כל כך מטופשים וקטנים לעומת המתיקות והקור על הלשון והטעמים שמתערבבים בנשיקה.מנסה לשכנע אותי לשנות את דעתי ולישון אצלו. זה הכרחי לסיים לילה כזה ישנים חבוקים במיטה, הוא טוען. אתה חמוד, אבל אין סיכוי. יום עמוס בעבודה מחר. צריכה שנת לילה רגועה בלי שאף אחד יחבק, ימשש או יבדוק אם יש סיכוי לאהבה. הוא מתקשה לתת לי לצאת מהאוטו. היה לו כיף. אני עושה לו טוב בחיים.  

     

    יום שני, 20 ביולי, 9:04

    מנסה להיכנס למשרד בלי למשוך אלי תשומת לב מיותרת. מדליקה את המחשב ונפטרת ממשקפי השמש , מהתיק ומכל סממן אחר שעלול להסגיר את העובדה שהרגע הגעתי. הטלפונית מתחילים. שוקעת בעבודה. לקראת סוף אוגוסט, חצי מהחברה בחופש, לא אמור להיות יותר רגוע, קיבינמאט? אני תוהה לעצמי לרגע. לחץ העבודה לא מאפשר לי להתעמק בדיסוננס המוזר הזה יותר מדי. 

     

    יום שני, 20 ביולי, 13:30

    הוא מתקשר ושואל אותי מה שלומי. אני בסדר, אני עונה בחיוך עייף. קצת עייפה. הוא אומר שהתקשרה אליו ההיא, שיצאה אתו פעם אחת והחליטה שהיא לא מעונינת. רוצה להיפגש אתו. פתאום אני מרגישה שבעייפות המקורית נמסכים גם לאות ואפאתיה. התחלנו. שוב. אוי, אלוהים, הרי את ידעת את זה. הוא ילד, הוא ילד! וכל עטיפה נוצצת ומרשרשת או ריגוש חדש יסב את תשומת לבו. יצית את הבלבול. את הרצון לבדוק. לבחון.

    הוא חושב להיפגש אתה. אני אומרת לו בקור שאין לי אפשרות לייעץ לו בעניין הזה. לא ברור לי מה הוא רוצה ממני בשיחה הזאת.

    תמיד לעבודה, השיחות הסתומות האלה. בלי לבדוק אם יש לי אפשרות לנהל כזאת שיחה. בלי לחשוב על זה שאני צריכה להעביר עוד חצי יום עבודה אחרי זה.

    זה תלוי מה אתה רוצה ממנה, אני מנסה לקדם את סיום השיחה. הוא לא יודע אם הוא רוצה משהו.

    אני חוטפת בחילה. אוקיי, אז זה אומר שאתה לא לא רוצה. מה? הוא מתבלבל מהשלילה הכפולה ובצדק. אתה לא יודע אם אתה כן רוצה אבל זה אומר שאפשר לשלול את האפשרות שבוודאות אתה לא רוצה. אני כמעט רוצה לשלוח אותו אליה. תיפגש איתה, אני אומרת לו. אני חושב שאני צריך סגירת קצוות, הוא אומר. הגרעין המריר בפנים מתגלגל מצחוק נטול אושר. קלוז'ר בגין פגישה אחת? עכשיו שמעתי הכל. 

     

    יום שני, 20 ביולי, 21:00

    לפני שעתיים דיברנו. הוא שיחק פלייסטיישן עם אח שלו. אמר לי שהוא אוהב אותי. המילים נשמעו נבובות. הרוגה מעייפות ונרדמת עם בגדים. 

     

    יום שני, 20 ביולי, 22:20

    הם נפגשים ופורשים מחצלת על הדשא באוניברסיטה. מסתבר שהפסיקו למכור קלוז'ר בבתי קפה. חייבים לפרוש מחצלת באזור מבודד בשביל זה. הם מתחילים לדבר ומתחבקים, ואז מתחילים להתנשק ומשם הדברים מתקדמים עד לסופם הדביק. 

    יום שלישי, 21 ביולי, 13:00

    קשה לו לתפוס אותי. אני בישיבות וגם ככה אין לי שום חשק לענות לשיחות שלו. נמצא קצת זמן לדבר היום? בטח, אני עונה.  

     

    יום שלישי, 21 ביולי, 17:00

    אני בדרך לבקר את רן בהוספיס. פוגשת אותו לקפה בהדר.

    הוא לא מבין איך אני מוותרת עלינו.

    איך אני מוותרת עלינו. העברת אשמה. קלאסי.

    הוא לא רוצה לוותר עלי. לא רוצה. מוכן שאני אזדיין עם חצי עיר כדי להחזיר לו. הוא יחכה לי.אין לי שום אינטרס או רצון לעשות את זה. להזדיין עם חצי עיר. או לחזור אליך. אני טובה מדי לסצינה הזאת ואני בטוח טובה מדי בשבילך. גם אם אתה חושב שבחורות טובות יש יותר מבחורים טובים. גם אם נדמה לך שנשים שמכירות בערך עצמן – אבל לא לוקחות את עצמן יותר מדי ברצינות, אינטיליגנטיות,  עם נשמה יתרה ולב רחב יש בכל קרן רחוב. אתה טועה. ועוד תתבדה. ולא, אני לא יהירה, אבל את המעט הזה אני יודעת.

    אבל איך את יכולה לוותר על מה שיהיה בינינו?

    איך אתה יודע שזה לא יקרה שוב עוד שבוע. עוד חודשיים?

    כי אני נותן לך את מילתי.

    אתה טיפש אם אתה חושב שמילתך תספיק לי. בראש רצה לי הסצינה מהנסיכה הקסומה. נו גוד, אייב נואן טו מני ספניולז. ובכלל, התחייבויות הן לא ממש עמוד התווך של עניינים שבלב. צריך לדעת שאתה רוצה להיות שם, זה כל הסיפור. ואתה לא יודע את זה, אז איך תוכל להבטיח לי?

    אבל אני בטוח עכשיו. אפילו שכלום לא השתנה מהרגע שנפגשנו לפני חצי שעה, כשאמרתי לך שאני מבולבל.

    למעשים יש תוצאות אני צועקת לו מבפנים. לא יכול להיות שבשלושים ואחת שנותיך אף אחד לא טרח ללמד אותך את זה! אבל מבחוץ אומרת לו שהדבר היחיד שהשתנה זאת ההבנה שלו שאני כבר לא אופציה בשבילו. זה המרכיב החמקמק החסר. זה הופך את הכל להרבה יותר נחשק, יותר כדאי, אבל לא בהישג יד. 

    יכולתי לא לספר לך, נאחזת במשענת קנה רצוצה. אצלנו בפרופסיה, מתוק, אומרים שלא ניתן להיוושע מעילה בת עוולה. זה באמת הכי טוב שאתה יכול להגיד לי? שיכולת לא להגיד? מה אנחנו נשואים 20 שנים וחבל לפרק את התא המשפחתי? הילדים יסבלו? אתה היית סומך עליך במקומי? אני שואלת. הוא שותק. תחשוב על היממה הקודמת. תנסה לדמיין את הערב המדהים שבילינו ביחד ואז תריץ קדימה כמה שעות ודמיין אותי מתמזמזת על מחצלת בדשא עם מישהו אחר. מבלבל? אני מסתכלת עליו. לא, ברור כבדולח. עצוב, לא נעים, אבל ברור עד כאב.

    לך תתרגל איתה. 

     

    יום שלישי, 21 ביולי, 19:00

    מתיישבת ליד המיטה של רן. הפיליפיני המתוק שמלווה אותו בדיוק הלך הביתה. יש לי אותו לעצמי. אני רוצה לדבר אבל לא מסוגלת, לא יודעת כמה ממה שאני אגיד הוא יבין. מפחדת שהוא יבין. אני מלטפת אותו ומניחה את הראש שלי על מסילת הברזל שתוחמת את המיטה. הדמעות זולגות לי כל הזמן. אתה תמיד ידעת, רן שלי. אף פעם לא היה לך ספק. חשבת שזכית בפרס הכי יקר והכי נוצץ בעולם. עצוב לי כל כך, רן שלי. אני מקווה שאתה יודע שהייתי עושה הכל, הכל, אם הייתי יכולה למנוע את מה שקרה לך. אני מצטערת. אם יש דרך שבה אתה יכול לדעת את החודשיים האחרונים בחיים שלי,

    אני מצטערת. המרתי אותך בחלפן מילים ללא כיסוי, שבמעטה של רגישות יתר מקפיד להיות מרוכז בעצמו עד תם.

    שלא מכיר אותי באמת.

    מישהו לא ראוי. לא לי ולא לנעלייך.

    אני מצטערת, אהוב שלי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/9/07 18:55:

      הכתיבה שלך כל כך אמיתית.

        27/8/07 11:13:

      צטט: bronte 2007-08-25 13:04:26

       לא מעייף להיות כל כך צודקת כל הזמן??לשון

      אל תשאלי, יותר טוב.

      וקחי את זה ממני,

      בתור אחד שנולד צודק וצנוע

        25/8/07 13:04:

      את כל כך צודקת!

      חבל רק שיש איזשהו חלק שכנראה מחפש את הדרמה ואוהב את המילוליות, לפני שהיא מתגלה כנבובה, כמובן.

      ובכל זאת, בסופו של היום, את צודקת במאה אחוז. לא מעייף להיות כל כך צודקת כל הזמן??לשון

      הלא ראויים זמינים והטובים הולכים. לא להתפשר. בלי מילים נבובות וסצנות מסרטים. לחיות את החיים.
        25/8/07 03:12:

      Why, Nimrod Halevi - as I live and breathe..

      אם אתה אומר - אז בסוף אפילו אני אאמין! נשיקה

        24/8/07 21:32:
      מדהימה. פשוט מדהימה.
        24/8/07 15:58:

       

      צטט: tomer rotlein 2007-08-24 13:34:19

      האופטימיסט:

       

      ברכותי, משהו טוב קורה למערכת הרגשית שלך.

       

      אני מקבל את הרושם שאת עוסקת יותר מדי במושג זמן (ולא בגלל שפרטת את הלו"ז). סיפור המסגרת שלך מעולה, אבל מה עם סיפורי המשנה < ?

      תסמכי על האינסטינקטים שלך = הם המידע היחידי שנולדנו איתו.(בילט אין) 

      בסופו של דבר, נזכור את הדרך. התוצאה לא ממש תשנה כלום.

      אל תשכחי לחייך,

       

       

      זה חשוב.

      אני לא יודעת אם זאת שעת הצהריים, השניצלים הטריים שהתיישבו לי ישירות על העפעפיים או העובדה שאני לא באמת כ"כ חכמה (תשתדל לא לגלות!) אבל אני לא בטוחה שהבנתי לגמרי את המסר...

       

      באשר לסיפורי המסגרת - משצלחת את הפוסט (congradulations!), אני מניחה שיכולת לשים לב לכך שהוא ארוך למדי. להוסיף סיפורי משנה? מי היה מגיע לסוף המגילה הזאת? משתדלת בכל זאת להתאים את הפורמט לפלטפורמה, קצת.

       

      ולחייך? אני מחייכת, כששמח לי. משתדלת לא לחייך יותר מדי אם אני עצובה, אחרת מסבירים לי שזאת תגובה לא מותאמת ומשהו שקשור לחלוקים לבנים (אני לא תמיד שומעת אחרי הזריקה..)

        24/8/07 15:54:

      סיג', ננס, נטורל, נמיריה (מלכתי),מיכל, שירלי - יכולתי להגיב לכל אחד מכם בנפרד אבל בהתחשב בעובדה שהייתי כותבת ממש את אותו הדבר, אני חוששת שזה היה קצת משעמם.

      אני אוהבת אתכם, ומי שמכיר אותי טוב יודע שאני לא משתמשת בשילוש הזה לשווא.

      אתם מקסימים, מלאי אמפתיה ולכל אחד מכם יש תמיד מילה טובה או איזה התייחסות מצחיקה שמצליחים לשים דברים בפרופורציות ולעשות לי טוב על הלב.

       

      אז תודה.

      ושבת שלום ושיהיה לכם סופשבוע נפלא, רגוע ונעים.

      אם

        24/8/07 13:34:

      האופטימיסט:

       

      ברכותי, משהו טוב קורה למערכת הרגשית שלך.

       

      אני מקבל את הרושם שאת עוסקת יותר מדי במושג זמן (ולא בגלל שפרטת את הלו"ז). סיפור המסגרת שלך מעולה, אבל מה עם סיפורי המשנה < ?

      תסמכי על האינסטינקטים שלך = הם המידע היחידי שנולדנו איתו.(בילט אין) 

      בסופו של דבר, נזכור את הדרך. התוצאה לא ממש תשנה כלום.

      אל תשכחי לחייך,

       

       

      זה חשוב.

        23/8/07 07:42:

       

      יפה שלי...אין לי אלא להצטרף לכל אלה שחושבים שאת מדהימה

      אני יודעת שזה לא רק בכתיבה.

      ואני יודעת שמישהו כל כך לא ראוי... שבאמת ילך ויתרגל איתה!

       

      אוהבת אותך הכי בעולם

        23/8/07 01:43:

      יקרה שלי,

      את נפלאה וידעתי את זה מהפוסט הראשון.

      את תמיד עושה לי חשק קל לבכות.

      ועכשיו גם יש לך כוכב.

        23/8/07 00:30:

      קודם כל כוכב....

      בגלל שריגשת אותי מאד (חשבתי לא מעט על הסיטואציה) וגם על האומץ והתעוזה....

       ועל זה שאת עושה זאת בצורה....

      פשוט נפלאה.

       

      תודה.

        22/8/07 23:17:

       

      אשה יקרה... מה אני יכולה להגיד לך שאת לא יודעת בעצמך. ..

      סתם עוד קוקיצה חסר ערך בדרך אל האושר. תני לו לעבור לך מעל הראש כמו נפיחה של יונה.

      את אישה ענקית ומדהימה. כשתהיי מוכנה... יש לי דייט בשבילך...

        22/8/07 22:46:

      ברונטית יקרה +

      כזה דביל ומנוול שאני מצטער בשבילו.
      מזל שאת מתאגרפת ש(כנראה) יודעת שערך עצמי לא משתנה בעקבות מהלכים מטופשים של מי שאנו בוטחים בו.

      מאחל שהפגיעה האיומה הזאת תחלוף.

        22/8/07 22:21:

      אוהבת אותך

      מכבדת את החלטתך לא לשבות

      אני מבינה שאת נמצאת במציאות הזויה וצריכה להוציא דברים

      אני פה

      ואוהבת

      את נפלאה

      ואותו חסר כיסוי...

      טוב הוא הפסיד אותך זה אחלה עונש

        22/8/07 22:12:

      אני מבינה שעכשיו התחלנו לעבור דלת דלת... אוקיי, אז להלן התייחסותי בפוסט הקודם על הפרת השביתה:

       

      1. זה הופך להיות ממש מסמך עורכדיני.. מצטערת שאני מפרת שביתה. זאת לא הבעת עמדה כזו או אחרת בסוגייה. אני לא אדם שאינו סולידרי, ולעולם לא הייתי חוצה Picket Line, אבל אני פה בשביל לאוורר רגשות. לעזור לעצמי לעבור תקופה קשה. לא אכפת לי אם מישהו ישתמש בחומר, אף שאני מעדיפה שלא; לא מתימרת לפרסם חלק מהפוסטים או את כולם בכריכה אמיתית... מצטערת. זה לא נגד אף אחד, פשוט למעני.
        22/8/07 21:59:

      סליחה שאני מתפרץ....

      אבל אני מקווה שאתם זוכרים מה ההנהלה חושבת עלינו

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=120824

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין