הפעם ברשותכם, קצר ורציני.

משהו שבוער בפנים ורוצה מקום, לצאת.

הכרתי רק סבא וסבתא מצד אחד,

את סבא השני לקחו הנאצים וסבתא נפטרה הרבה לפני שהגעתי לעולם.

לא ידעתי כמה קשורה הייתי, עד שהם הלכו...

וכל פעם שמתקרבים החגים הגעגוע עולה חזק.

סבא נפטר בחג השני של ראש השנה, סבתא שבוע לפני ליל הסדר.

למרות כל הריבים הם אהבו אחד את השני כל כך ,

סבא אהב להציק לסבתא והיא אהבה להתלונן עליו.

אבל הם לא יכלו אחד בלי השני.

ועכשיו במקום שסבא יקרא מההגדה וסבתא תחביא את האפיקומן,

במקום לחגוג איתם את ראש השנה ולהכין להם כרטיסי שנה טובה- שיוכלו לחלק לכל העובדים בבית האבות בו התגוררו בסוף ימיהם,

עכשיו, אנחנו מבקרים אותם בבית הקברות.

שתי מצבות אבן, קרות, לבנות.

תאריכי פטירה בהפרש של חצי שנה.

אתמול הם באו לבקר אותי, שתי דמויות בחלום,

רבים כמו פעם,

סבתא מתלוננת וסבא מהנהן ומחייך....

זוהרים באור לבן.