רוב האנשים מנסים לדכא את הסבל שבחיים. למשל, באמצעות כדורים, אלכוהול, כימיקלים שונים ועוד. אולם חשוב לזכור שעצם דיכוי הסבל לזמן קצר אינו הופך אנשים למאושרים באמת אלא רק מקל מעט על התעוקה שלהם.
דיכוי הסבל הוא חלק קטן מהפיכתו של אדם לאדם מאושר ושלם משום ששמחת חיים אמיתית לעולם אינה באה רק מדיכוי סבל אלא היא נובעת מעשייה מענגת וממלאת.
לעורר את העונג ואת השמחה
החלק החשוב בהפיכתו של אדם למאושר הוא היכולת השיטתית שלו לעורר את העונג של החיים שלו. למשל, אם אדם נמצא במינוס בבנק, צמצום ההוצאות שלו הוא רק חלק קטן מהבראתו הכלכלית. הבראה כלכלית אמיתית תבוא לאותו אדם רק אם ישכיל גם להגדיל את הכנסותיו ולחיות בשפע.
שום כדור לא יהפוך אתכם לבעלי שמחת חיים. הכדורים אולי יפחיתו את מידת הדיכאון והסבל שלכם - אך הם לעולם לא יגרמו לכם להתעלות, לשמחה, להתרגשות ולעונג.
שמחת החיים האמיתית
כשאתה שמח אתה מרגיש נפלא – אתה מתמלא באנרגיה ומרגיש שאין בכלל בעיה להשיג דברים שרק אתמול נראו לך בלתי ניתנים להשגה. כשאתה בשמחה אתה לא חושש לדבר עם האיש הזר שיושב לידך באוטובוס. אין בעיות! יש לך אנרגיה, אתה מלא חיוּת, אתה חי!
הדרך השמינית היא "בשמחה". אמנם חלק מבני האדם נולדו עם יותר שמחה טבעית מאחרים, אך כמו כל כלי אחר, אפשר גם ללמוד כיצד לשמוח וכיצד להגיע לשליטה בשמחה.
כשאתה שמח, אתה מסוגל לעשות כל דבר טוב יותר, מהר יותר וחזק יותר. הזיכרון שלך טוב יותר. אתה קולע טוב יותר לסל. המַאֲזָנִים שלך טובים יותר. הכול טוב יותר!
אף אדם אינו מסוגל לממש את הפוטנציאל האישי שלו, אם הוא לא בשמחה. גם ספורטאי מצטיין, ולא משנה בכמה גביעים ומדליות הוא כבר זכה, עדיין זקוק לתחושת ההתרגשות של האווירה מסביבו, המגרש, התחרות, הקהל, מזג האוויר... בלי כל אלה הוא משחק באופן רדוד ומשעמם, מתוך שגרה.
אם תדע להכניס את עצמך למצב של שמחה, כשאתה לומד, מטייל, עובד או סתם נח, תזכה למנה אדירה של מרץ וביטחון.
ככה זה גם בחיים. כשאתה שמח, אתה חי במלוא המרץ. אנשים שמחים הם אנרגטיים ובעלי אמביציה. הם רוצים להספיק לעשות הכול, הם שואפים קדימה והלאה – חבל להם שהימים כל כך קצרים!
אם תדע להכניס את עצמך למצב של שמחה, כשאתה לומד, מטייל, עובד או סתם נח, תזכה למנה אדירה של מרץ וביטחון.
תמיד בשמחה
זוכר כשקבוצת הכדורגל שאתה אוהד זכתה באליפות? אלפים יצאו לרחובות מאושרים, אבל לא עבר הרבה זמן עד שהתלקחו מריבות בין אוהדים, אנשים נחבלו, נעצרו על ידי המשטרה... בצורה דומה הסתיימו מסיבות חג המולד בארצות הגולה, שם שילמו היהודים את מחירה של ההשתוללות.
זו אינה שמחה! זוהי רק אשליית שמחה היסטרית!
אנחנו צריכים ללמוד ולהבדיל בין שמחה אמיתית, שנותנת לנו כוח להתעלות ולהתקדם, לבין אשליית השמחה, אשר פורצת בכוחות צהלה עצומים, מתנקזת לפורקן יצרים, ודועכת לנפילה ודיכאון.
שמחה מזויפת לדוגמא, לעיתים באה לידי ביטוי לאחר מסיבת הסילבסטר. כל הלילה חגגת והרגשת שאתה פשוט אוהב את כל העולם! אבל אז הגיעה הנפילה של יום המחרת. התעוררת עם כאב ראש חזק, ובתחושת ריקנות איומה. מה בעצם הייתה הסיבה למסיבה? לא במקרה, זוכה "ראש השנה האזרחי" לשיא המפוקפק של "היום בו יש הכי הרבה מקרי התאבדות".
כשאדם זוכה בפרס הגדול בלוטו, הוא קופץ משמחה. למה הוא מצפה? לנסוע מסביב לעולם? להיות איש חשוב? "עכשיו אני אוכל לעשות כל מה שבא לי עד מאה ועשרים. אני חופשי! אני אדון לעצמי – לא עוד עבודה, לא עוד דאגה, לא עוד בעיות, לא עוד צרות לא עוד כלום! חמישים מליון שקל – הללוי-ה!"
האם תחושת ההתעלות הזאת תחזיק מעמד לאורך זמן? ברור לנו שאפשר להיות גם מיליונרים וגם אומללים. יתכן שהזוכה "המאושר" לא יודע בעצם מה הוא רוצה להשיג מהחיים שלו. ואז, השמחה היא רק אשליה. לאחר שנה, נמצא אותו שוב באוניברסיטה – "הסטודנט המיליונר". למה? "כל כך משעמם, אולי פילוסופיה תיתן לי איזה עניין בחיים..."
שמחה היא לא שיכרות מטופשת, בדיחות זולות, או 'לעשות צחוק מאנשים'. שמחה היא אושר פנימי עמוק שמגיע עם הגשמת הפוטנציאל שלך.
אם אתה יודע מה אתה רוצה להשיג בחיים, אז אתה יכול להשיג את זה גם בלי מיליוני שקלים בבנק. זריקה קטנה של שמחה, ואתה מוכן לדרך. האם אתה מתחיל להבין כיצד אפשר להשתמש בכוח השמחה כדי לחיות?
לצמוח ולשמוח
באחד הסרטים הישנים רצו להראות מצב של אושר עילאי, הם הראו אב שנולד לו תינוק. האב התחיל לקפוץ ולהשתולל משמחה, הוא רץ ברחובות ותקע סיגרים לתוך פיות של סוסים...
היום, כשהמיילדת מודיעה לאבא שנולד לו בן, הוא מייד מתחיל לחשוב על הבעיות "שנולדו" עם התינוק – האכלות באמצע הלילה, תוכנית חיסכון ללימודים גבוהים... מה קרה לשמחה?
שמחה אמיתית מגיעה מתוך ההנאה שֶׁבִּצמיחה ובמימוש עצמי – כאשר אנו צולחים אתגר קשה, או חווים רגע של התבהרות או הבנה חדשה ומעמיקה יותר.
שמחה אמיתית מגיעה מתוך ההנאה שֶׁבִּצמיחה ובמימוש עצמי – כאשר אנו צולחים אתגר קשה, או חווים רגע של התבהרות או הבנה חדשה ומעמיקה יותר.
כשקבוצה ישראלית זוכה באליפות אירופה, או כשאתה זוכה בלוטו, השמחה היא לא יותר מאשליה. מדוע? משום שאתה עצמך לא השתנית או התקדמת.
שמחה אינה צומחת באופן מקרי – סתם כך ממשהו טוב שקרה לך. השמחה נובעת אך ורק כתוצאה מהתגובה שלך לחיים, מהחלטה שלך לנצל כל רגע ורגע לחוויה של בנייה והתקדמות. אמנם, משמעותו של תינוק חדש היא שמעתה עליך להקדיש את עצמך עבורו עשרים וארבע שעות ביממה, יום אחר יום, לילה אחר לילה. זה לא קל, אבל אם תחשוב לעומק – אפילו בשלוש לפנות בוקר – תוכל להרגיש שזוהי שמחה אמיתית. התינוק מבשר המשכיות, הגשמה ומימוש שלך עצמך.
חפש דברים בעלי משמעות, עסוק בהם, ותוכל לזכות באותה שמחה של מימוש עצמי. אם אתה נלחם למען עיקרון ומטרה, אתה יוצר רושם ומשפיע על העולם. יש לך ערך ומשמעות, אתה הופך לנצחי. על פי התודעה היהודית העיקרון העילאי ביותר בחיים הוא לעבוד את האלוקים.
אז מצא את העיקרון המשמעותי ביותר עבורך, ותתחיל לעבוד.
פנים וחוץ
עיקרון ידוע ביהדות הוא "אחרי המעשים נמשכים הלבבות." כלומר – על ידי עשיית מעשים חיצוניים, בשינוי אופן ההתנהגות בכוונה תחילה, ניתן לעורר ולשנות מצב רגשי פנימי.
לדוגמא: מחקרים מלמדים שחיוך בזמן של עצב, משפיע לטובה על מצב הרוח. ישנה השפעה ברורה של הפעלת שרירים בצורה רצונית על המצב הרגשי.
אם תעשה דברים שדורשים שמחה, תהפוך באופן טבעי לשמח יותר. לדוגמא:
- לבש בגדים יפים.
- התחיל לשיר.
- צא במחול סוער.
- חשוב מחשבות חיוביות.
- בלה עם חברים.
- צא לטיול לאורך הטיילת.
- עשה טובות לאחרים.
- חשוב כמה טוב לחיות.
- התקשר אל ההורים שלך והודה להם על החיים שהעניקו לך.
ברגע שתרגיש בשמחה, נתב אותה לדרך יעילה. אל תשב בנחת, ותיתן לשמחה לעטוף אותך. יש לך עכשיו כוח לצאת ולעשות משהו נפלא – לעזור למישהו שזקוק לעזרה, לסיים עבודה שמחכה לך כבר הרבה זמן...
שמחת ההווה בשמחת העתיד
אחת הדרכים להגדיל את השמחה, היא לחשוב על ההנאות שמצפות לך בעתיד. כאשר אתה מצפה למשהו נפלא, יש יותר סיכוי שכשתפגוש בו תחשוב שהוא נפלא, וההנאה שתפיק ממנו תהיה הרבה יותר חזקה, מעוררת ומרגשת.
בכיתה יושבים ארבעים ילדים עייפים ורדומים. המורה מסיים את השיעור ומודיע להם על טיול שנתי בשבוע הבא. כולם קופצים מהכיסאות, מי עייף בכלל?
ממה הם שמחים? מה השתנה במצב שלהם? הידיעה שבעוד שבוע הם ייהנו מטיול! השמחה הזאת תלווה אותם במשך כל השבוע, הם ירוצו בשמחה לקנות אוכל לטיול (מתי הם הלכו בפעם האחרונה לקניות בשמחה?), יתרוצצו להשיג את כל הציוד הנדרש, יקומו בארבע בבוקר... והכול בשמחה – איזה כיף יהיה!
הרגשת השמחה מתחילה מהרגע שבו מבטאים את הציפייה להנאה בעתיד.
הרגשת השמחה מתחילה מהרגע שבו מבטאים את הציפייה להנאה בעתיד.
טמונה כאן משמעות עמוקה – אם אתה תמיד מצפה להנאה, אתה תמיד נמצא במצב של שמחה. לדוגמא – בוקר טוב, הגיע יום חדש. למה אתה מצפה – במי תפגוש היום? מה יקרה לך? מה תצליח לעשות? "זה הולך להיות יום נפלא, היום הכי טוב שהיה לי בשנה האחרונה!" השתמש בציפיות האלה למילוי מצברי אנרגית השמחה שלך.
אתה אמור לעבוד היום? אל תתמקד בשלילה: "אני עייף... הבוס שלי מעצבן..." להיפך, התמקד בצדדים החיוביים: "אני אספיק הרבה יותר היום... אני אייצר מוצר שימושי... אני ארוויח כסף לשלם את המשכנתא..."
השתמש בכלי זה לכל דבר. אתה יוצא היום למוזיאון? מה אתה מתכוון לקבל מזה? מנה את ההנאות והרווח שתפיק לפני שתצא, ותזכה בזרם איתן של הנאה ושמחה.
במחשבה תחילה
אנשים רבים אינם זוכים בשמחה משום שהם מתייחסים אל החיים כאל מובנים מאליהם. זה נמשך כך, עד שהם כמעט מתים.
אדם שעבר תאונת דרכים, לעולם לא יחזור לחיות כמו קודם. כך גם מי שחלה בסרטן, וזכה להשתחרר מבית החולים כשהוא בריא. הוא יסתובב בכל מקום ויגיד לכולם: "כמה טוב לחיות! אני חי!" האנשים יביטו בו, וכשהוא יפנה אליהם את גבו, יצביעו אל ראשם – 'הבנאדם השתגע': "מה יש לו לשמוח כל-כך, אפשר לחשוב שהוא זכה בפיס..."
למד להעריך את מה שיש לך. האלוקים ברא אותנו, על מנת שניהנה. כמה טוב שיש לך ידיים! יש לך רגלים! יש לך עיניים! יש לך שכל! למד להרגיש את ההנאה הזאת, והיא תלווה אותך בכל עת ובכל מקום.
שמחה אינה מגיעה מעצמה. שמחה היא מצב פנימי שתלוי במחשבה. יש אנשים שיש להם הכול והם עדיין אומללים, וישנם כאלה שחיים באושר ובשמחה גם כשהם לכאורה חסרי כל.
למד להכיר את השמחה של 'להיות קיים', השמחה הפשוטה של 'לחיות', ואז תוכל לשמוח יותר, יותר ויותר... אחרת, אין זו אלא אשליה, חלום מתוק וקצר. מה תיתן לך מכונית חדשה? מה יעניקו לך מליון דולר? הם אולי יתנו לך הזדמנות לברוח מהחיים אל ארץ החלומות, וכמה זמן אפשר לחלום?
המצב הטבעי
שמחה היא מצבו הטבעי של האדם. ילדים נמצאים במצב של שמחה רוב הזמן ונהנים מהחיים בצורה הפשוטה ביותר. בובה, כדור, סוכרייה.. אבל אנחנו, המבוגרים, לומדים להיות אומללים. הסיבות לשמחה לא נעלמו, זה רק עול שיגרת החיים שמעיק עלינו.
הבא את עצמך להיות מודע ליופיו של כל רגע. התמקד בטבע הנסתר שלך – בשמחה, גם בתוך שגרת חיי היומיום. אם לא תגיע לתחושה שהחיים טובים, אז בעצם מה יש לך?!
את השמחה הזו מתחילה תפילת השחר בסדרה של ברכות תודה לאלוקים, על הדברים הפשוטים והברורים:
- תודה לך אלוקים, שנתת לי חיים...
- תודה לך אלוקים, שאני יכול לראות...
- תודה לך אלוקים, על הידיים, הרגליים והגוף כולו...
- תודה לך אלוקים, שאני יכול לחשוב...
אם תגיע לשליטה, באמנות ההנאה התמידית ממה שכבר יש לך, תהיה תמיד בשמחה.
הקב"ה טבע בעולם תכונה מיוחדת, ששמחה מושכת אליה שפע מיוחד ושמחה נוספת. כשאתה בשמחה, מפתח השפע נמצא אצלך. בתור משל ניתן לומר כי כשאתה שמח ואומר תודה לאלוקים על הילדים שנתן לך, אז הקב"ה עושה שהם יהיו עוד יותר מוצלחים, שתשמח עוד... כשאתה שמח ומודה על האוכל הטעים שאלוקים נתן לך, אז תקבל עוד..." במלים אחרות – אם נלמד ליהנות ממה שהאלוקים נתן לנו, הוא ייתן לנו עוד..
מסיבה זו אמר דוד המלך "עבדו את השם בשמחה." האלוקים אינו מעוניין שנסתובב בפנים חמוצות. שמחה היא החובה שלנו.
אתה לא נהנה מהידיים והרגליים שלך? אתה לא חושב שהעולם נפלא? אם כך אתה עובד לאל הלא נכון. האלוקים עלול למנוע ממך את הסיבות לשמחה – היזהר!
יותר מזה – התורה מזהירה אותנו שאנו עלולים להיענש על "אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב". אתה יכול לקיים כל מצווה שיש – לשרת את ההורים שלך, לפעול למען האנושות כולה – אבל לא בשמחה והקב"ה 'יתחשבן איתך' על כך. למה? משום שהוא רוצה שנפיק את האושר המכסימלי מהחיים!
אתה לא נהנה מהידיים והרגליים שלך? אתה לא חושב שהעולם נפלא? אם כך אתה עובד לאל הלא נכון. האלוקים עלול למנוע ממך את הסיבות לשמחה – היזהר!
להמשיך קדימה
על פי התודעה היהודית עלינו להגיע למצב גבוה יותר – ללמוד לקבל גם את הקשיים שלנו בשמחה. איך אפשר? התייחס אליהם כאל הזדמנויות לצמיחה – כאל אתגרים בוני אישיות.
מעצם הגדרתם, החיים הם רצף של אתגרים ומשימות. האם אתגרים אלה יעלו את מפלס השמחה שלך, או יפחיתו אותו? אם תיתן לדברים קטנים להשפיע עליך, השמחה תתנדף מאליה. בכל פעם שבה אתה מוצא את עצמך מודאג מבעיה כלשהי, שאל את עצמך: האם זה שווה את כל האנרגיה השלילית שאני מייצר? הבחירה בידיך.
בספר "אורחות צדיקים" (שנכתב במאה ה-15) נאמר: "המאמין בלב שלם... הוא שמח לעולם... כמו החולה שאוכל סמים המרים בשביל הרפואה... הוא חופשי מדאגת העולם." כלומר – כאשר אדם אינו מתמקד בצער, אלא בתכלית שלו, אז הוא ממילא מאושר, כי השמחה היא חלק ממנו. אם אתה מסוגל להסיח את דעתך מהצער – המצב הטבעי הוא שמחה.
קיים הבדל משמעותי בין דאגה לבין אכפתיות. "דאגה" היא מצב שבו אתה "נאכל" מבפנים, גם כשאין באפשרותך לעשות שום דבר על מנת לשנות את המצב. "אכפתיות" לעומת זאת, היא מצב שבו אתה מתייחס ברצינות לבעיה ומנסה לפתור אותה כפי יכולתך – אבל היא לא גורמת לך להיות בדיכאון.
תפסיק לסבול מההורים שמנדנדים לך, מילדים בכייניים, ממעסיק בלתי-נסבל, עובדים גרועים, מורים חסרי הגיון... גם בזמנים קשים וכואבים, למד לקבל אותם כחלק מן המציאות. אל תוותר, עד שתמצא נקודה חיובית שבה תוכל להתמקד. מנה את הדברים הטובים שבהם התברכת. נו – אז מה אם הילדים שלך בוכים? זה סימן טוב, הם חיים וקיימים!
כשאתה שמח אתה הופך ל"פותר בעיות מקצועי", במקום ל"סובל נצחי". תאר מצב שבו אתה בעסק הפרטי שלך, וקונה בא להתלונן. אם אתה אומלל, גם הוא יצא מהמשרד אומלל, ולמחרת הוא עוד עלול לצאת ולהפגין מול הדלת שלך!
ומה אם חס וחלילה קורה למישהו אסון? תפילת הקדיש שנאמרת לאחר מותו של קרוב, אינה תפילה עבור המתים, אלא מעין הודעה והצהרה עד כמה החיים נהדרים, מהנים, יפים ומרגשים. לא, אתה לא אמור לקפוץ אל תוך הקבר בעקבות הנפטר. הדרך של רומיאו ויוליה רחוקה מלהיות הדרך היהודית. הדבר הטוב ביותר שביכולתנו לעשות למען עצמנו היא להצהיר עד כמה החיים משמחים ובעלי משמעות. זהו חלק ממטרת המוות – לגרום לנו להעריך את החיים.
גם אם אתה לא יכול לפתור את הבעיות שלך, אל תסתובב ותפזר את הדיכאון סביבך. "אני כזה מסכן... את מי אני יכול להדביק בחיידק האומללות?" לכל הפחות, אל תהפוך אחרים לאומללים כמוך...
השמחה שבחכמה
דברי חוכמה הם מקור מצוין לשמחה. בעזרת החוכמה אנו מבינים את העולם שבו אנו חיים, ומה תפקידנו בו.
על פי התודעה היהודית, מקור השמחה הוא התורה. מדוע? משם שהתורה מלמדת אותנו את משמעות החיים. היא מלמדת אותנו איך להתחבר אל בורא העולם, איך לחיות בהתאם לרצונו של הא-ל.
מסיבה זו, ביום האבל היהודי הלאומי – תשעה באב – אין לומדים תורה, משום שהתורה היא שמחה. המקובל הגדול האר"י ז"ל (אשר חי במאה ה-16 בצפת), גילה לתלמידיו שבזכות השמחה הגיע לגבהים נסתרים של החוכמה. וכפי שניסח זאת תלמידו רבי חיים ויטאל: "וכפי גודל שמחתו באמת...כך יזכה לקבל אור עליון..."
ישנה שמחה מיוחדת בעיסוק בחוכמה. גם אם אתה לא מיישם בפועל את הדברים שלמדת, עדיין יש בכך משמעות. אתה מגשים את עצמך ומרחיב את קיומך.
ישנה שמחה מיוחדת בעיסוק בחוכמה. גם אם אתה לא מיישם בפועל את הדברים שלמדת, אתה מגשים את עצמך ומרחיב את קיומך.
מעבר לכך, בכל פעם בה אתה לומד דבר חוכמה, בדוק כיצד הדבר שלמדת יכול להשפיע ולשפר את חייך בצורה מעשית. אילו התכופפת להרים אבן פשוטה, וגילית שהרמת יהלום, אין ספק שהיית רוקד כל הדרך אל בנק. אבל אילו היית מרים יהלום, ומשתמש בו בתור ג'ולה, אין ספק שהוא היה מסיים את תפקידו בתוך גומה באדמה. דבר חוכמה אמיתי הוא יהלום, חבל לשחק בו בג'ולים!
חז"ל השתמשו בדימוי חזק עוד יותר – לדבריהם מי שלומד תורה ושוכח את מה שלמד, דומה למי שמביא לעולם ילדים, וקובר אותם בעודם קטנים. מדובר באובדנה של פיסת מציאות, באובדנו של אחד מהחוטים אשר קישרו אותך אל הנצח.
זכור – כל נושא שתלמד, כל דבר חוכמה שתרכוש, אל תניח לו, חזור ושנן, שמור אותו תמיד בהישג יד. השתמש בו על מנת להשיג את המטרות הנעלות ביותר שיש לך, ואם אתה צריך – השתמש בו בעת מצוקה.
הרשימה האישית
בתור תרגיל פראקטי, הקצב לעצמך 10 דקות, וכתוב רשימה של כל הפעמים בחייך בהם קפצת מרוב שמחה. משחק כדור-סל מוצלח? פגישה עם חבר בסוף העולם? חזרה הביתה לאחר אשפוז ממושך? סיום השירות הסדיר? הולדת הילד הראשון?
עכשיו נסה ללמוד מהרשימה שהכנת, מהו המכנה המשותף? מהי הנקודה שגורמת לך לקפוץ? בכך שתצליח לבודד את הגורם, תשיג לעצמך נשק סודי לסילוק מצבי רוח שליליים.
בדוק את הרשימה, ומצא מה מבין הדברים משקף שמחה אמיתית, ומה משקף לא יותר מאשליה מתוקה והיסטרית.
נסה למצוא דרכים להרחיב את רשימת השמחה שלך. תוכל לשאול אחרים, מה גורם להם לשמוח.
מה תורמת לנו הדרך השמינית – "בשמחה" – בדרכנו לחוכמה?
- השמחה היא פצצת אנרגיה טהורה.
- בעזרת השמחה, תוכל לפרוץ את מגבלות החיים.
- המצב הטבעי של האדם הוא שמחה, הטבע שלו הוא להתעלם מהשמחה.
- מספיק לסבול מהבעיות שלך – הגיע זמן לפתור אותן.
- למה לחכות עד שאתה כמעט מת, כדי לגלות כמה טוב לחיות?
שמחת החיים האמיתית נובעת מעשייה. אדם עושה הוא אדם שלא חושב, שלא עסוק בעצמו, שפועל באופן אינטואיטיבי, שעסוק בדברים עצמם ולא בהתבוננות בדברים ובשיפוטיות שלהם, שחווה את החיים ונמצא בתוכם.
עשייה היא העמדה המענגת והמספקת ביותר - משום שהיא הדרך היחידה לחוות את החיים באמת. כשאתם עושים במרת וללא לאות - אתם חיים, את מתחזקים, אתם מתמלאים, אתם חושבים מחשבות בונות ואתם שוכחים מעצמכם.
וטיפ לסיום: החיים הם תנועה בלתי פוסקת של עשייה. ברגע שאתם עוצרים את העשייה שלכם - אתם מאבדים יחד איתה גם את השמחה שלכם.
מצוקת רעב פוקדת לאחרונה את שולחנם של עמלי תורה. רווחות שמועות על ישיבות עילית שמורגש בהן מחסור חריף במזון, ועל ישיבות שביקשו מתלמידיהן "להשתדל לאכול בבית".
יש כאלו שעוררו בחלחלה על כך, שהנה אנחנו חוזרים לימי אכילת 'טעג'. נו, איש מאיתנו איננו מאחל לעמלי תורה לשוב לתקופות איישישוק ולומז'א המורעבות, ולחזר על מפתנם של נגידים. זה גם יהיה ציני מצידי, אם לאחר ארוחת צהריים דשנה, יישב כותב-השורות להטיף על חשיבות "פת במלח".
אבל למרות הכל, דווקא בעת הזו ראוי להזכיר, שאכילת 'טעג' איננה מילה גסה, והעידית שבעידית באדמתו של עולם התורה, פרח על ברכי הרעב וההתבזות; מתוך הרעב וההתבזות. שעה שקללת השובע והפינוק של דורנו מחוללים בו שמות.
הרווחה החומרית בדורנו היא מקור ה'בינוניות' הרוחנית שלנו. הרווחה גם לא הוסיפה לאיש מאיתנו שמחת חיים. ככל שזה נשמע מוזר – אווירת הפינוק והרווחה שהורגלנו אליהן – היא בפירוש מקור המושג "משברים", שלבן דורנו יש עליו זכות יוצרים, יותר מבכל דור אחר.
הדור שלנו משופע בשאיפות להתעלות, וגם ב'כלים' המאפשרים התעלות. למה אם-כן, הומצאה תופעת ה"משברים" דווקא בדורנו?
יש סיבות רבות. אבל הקושי המרכזי המעצים את קשיי הדור ומשבריו, היא העובדה, שלצד השאיפה הכובשת להתעלות, מצוידים רבים מבני הדור הזה בחולשות גדולות, בפינוק עצמי, ובחוסר נכונות לסבול.
2.
"תגמור שמוליק עד הסוף... יהיה לך הרבה-הרבה כוח, תהיה תלמיד-חכם, כמו אבא בישיבה!..."
הכל בדור הזה שתול-מוקף-מוגן. "תגמור, תהיה תלמיד-חכם. כמו אבא בישיבה!..."
רבבות יוגורטים נאכלים, רק כדי לחזק לבבות מלומדי מלחמתה של תורה. התכנים, השאיפות הדמיון – שייכים לחצרות ה'.
איש אינו מזלזל בסוג הפריחה הזה, אבל לצד ההתפעלות, חשוב להיזכר ולהתגעגע לימים, בהם הפך הרעב עצמו, הכפור והסבל - כלי מרכזי בעלייה הרוחנית.
ומי שצלח והדף בימים ההם את שלל הקשיים, והגיע שלם ברוחו למפתן בית המדרש, הגיע מכוח רצון כובש, כנגד כל הסיכויים, ובדרך-כלל גם נגד רצון הורים ואווירת הסביבה.
כך הצמיחו ליטא ופולין המורעבות והעלובות – ענקי-עולם שעוצמתם הרוחנית היתמרה וינקה מתוך עוניים!
"אמרה תורה, תן חלקי בשבט של עוני".
3.
לך המתייסר בחבלי-הלידה, בפסיעות הראשונות במאבק בין שאיפות רוחניות לנהנתנות החומרית שדורנו המפונק שטוף בהן (או, בימים האלו, חסר אותם), מוגש סיפור קסום מאוד, מרומם ומנחיל מאוד, סיפור ילדותו של הגאון הגדול רבי מרדכי מן זצ"ל.
4.
סלונים תר"צ.
ליל שבת ראשון של מרדכל'ה בן ה-12, בישיבה בעיירה סלונים. שבת ראשונה לאחר ההתנתקות מסינרה המגונן של אימא. הקור הבלרוסי האכזר מתחרה בקור שנשב מנשמתו המיוסרת. הגעגוע לביתו של אבא בבריינסק... לקידוש של שבת. לקסמו המשכר של נהר 'נורץ' שלמרגלות העיירה בריינסק, שרק לפני שבועיים תלש את עצמו ואת צלצולי הילדות שלו מגדותיו הירקרקים.
סלונים הענייה לא החזיקה פנימייה מסודרת. מדי ליל שבת, למשל, היה השמש מתדיין עם אנשי העיירה, מפציר, משדל, ו'מחלק' להם ילדים לארוחה.
השבת הראשונה... הוא ניצב לאחר התפילה בתור עם ילדי הישיבה, וראה לגודל ההשפלה איך 'מחלקים' את הנערים כולם, ואיש אינו חפץ ביקרו... השמש מסתודד עם בעלי-בתים, מרמז בחשאין לעברו, מפציר, מעורר רחמים, והכול מתחמקים.
מרדכי נותר בירכתי בית הכנסת, מושפל, רעב... זו הייתה מהלומה רגשית קשה מדי למי שרק אתמול ליוותה אימא כל ארוחה שלו בדמעת-תפילה, שתזין את גופו הרך, המיתמר בקלויז עם דף הגמרא.
כשבית הכנסת התרוקן, הוא נשאר בדד. לאחר היסוסים, בלית ברירה, לקח אותו השמש לבקתתו. האווירה שם היתה קשה ומרירה. כמעט לא חננו אותו במזון שממילא לא היה שם, ונתנו לו להרגיש שהוא גוזל מסעודה שאינה מספקת... בערוב ימיו סיפר רבי מרדכי, שבסעודה ההיא הרגיש וחי את הפסוק, "האכלתם לחם דמעה ותשקמו דמעות שליש".
5.
בחצות ליל, לאחר הסעודה המשמימה, חזר מושפל ורעב מהבקתה לישיבה. הדרך הייתה רחוקה וחשוכה. קבוצה של פרחחים רוסיים תקפה אותו, והוא נמלט על נפשו מדמם וכאוב. ילד בודד ביערות סלונים, מורעב ורדוף מול מרחבי הכפור והלילה הרוסי הסמיך. רעב, אכול געגוע לרמץ של חמימות, למבט אם אוהבת...
לבו שתת דם. כל הדרך בכה בכי מר ליוצר נשמתו.
6.
"שאלתי אותו", סיפר לי ממרחק יובל שנים, בנו הגאון רבי חיים שליט"א, "מה החזיק אותך אבא, בכל זאת שנתיים תמימות? למה לא נמלטת על נפשך חזרה לבריינסק?"
"הירח", השיב לו רבי מרדכי.
"...מתוך הלילה הקודר; נגה אור הירח... התבוננתי אליו שעה ארוכה, ואור חמים הציף את לבי. אמרתי לעצמי ברגש עצום:
"עכשיו מוט'ל, בבית בבריינסק, רואים אבא ואימא אותו ירח עצמו... והרי את בריינסק ואת סלונים - מאיר אורו של אותו ירח... נכון שמרחקים קפואים ומושלגים מפרידים בינינו, אבל ירח ענק מאיר ומופלא מחבר בין ליבנו ונפשותינו..."
וחייתה רוחו.
הרגשות הענוגים האלו פרנסו את בדידותו שנים אחדות, עד שהוא חזר לאותו ירח המאיר בפועל את בית אימא בבריינסק, ואת נהר 'נורץ' שלמרגלותיו.
7.
הסיפור המרטיט הזה, וה'הרגש' שעימו: היכולת להתרומם נפשית מנוגה אור של ירח, עשוי לשנות את תפיסותינו מן היסוד.
ההרגשה הזו אומרת דבר מופלא. ה"ירח" הזה אומר, שכל עוד ער ורענן בך, ומגונן עליך, ניצוץ של רגש ורוחניות פנימית משלך – העולם החיצון על תלאותיו - חלש ועלוב מכדי להתמודד מולך!
8.
הסיפור הזה מבליט את חולשתו הנפשית של הדור הזה, המסמל את החולשה, את חוסר-האונים, וחוסר המסוגלות לשאת בעול.
קשה למצוא בדור הזה ילד בן 12, המסוגל לחיות במשך שנים על שולחנות מבזים של אחרים, לחגוג כרבי מרדכי מן את בר המצווה בישיבה, על גבי שעווניות עלובות וכיכרות-לחם, הרחק מבית אימא, בשביל להתמתק בחידושיו של רבי שבתי יגל.
ואין בדור הזה ילד בן 12, או ילד בן 30 – המסוגל להרגיע את סערת-נפשו ב'הרגש' הדק, על הירח המאיר את פניו ואת פני אימא באותו רגע.
ההבדל נובע מהרגלי הפינוק של בן דורנו, מול החוסן הפנימי שחישל את חוט שדרתו של יליד הדור ההוא.
מי שמצויד בפנימיות - אינו נרתע מסבל, ובמקום להפקיר את עצמו למרותם של קשייו, הופך אותם לגורם מחשל!
9.
הנה תיאור מזעזע שסיפר רבי מרדכי עצמו, כיצד עוצב בו המבט המחשל הזה:
סלונים לא החזיקה חדר-אוכל. יותר משהיו בה ארוחות – היו שבירת צומות. לעיתים היו התלמידים מקבלים פרוסת לחם, קפה שחור, ועשר קוביות סוכר לשבוע. בערבים, כשהרעב שב לכרסם, היה 'חדר האוכל', היינו ה'אשנב', שבו חולקו הסוכר והלחם, חשוך, נעול, קודר.
בפתח, באפלולית, ניצב מדף עץ מחוספס, ועליו, בזמנים טובים, מעט לחם שחור וסוכר. בזמנים פחות טובים המתין לתלמידים רק מדף העץ.
על האשנב הופקד פקיד 'מחלק'. באחד הבקרים, בו חולקה קוביית-סוכר לתלמיד, הבחין רבי מרדכי בחסרונו של חבר. כיוון שהרעב החליש אותו, המתין שנית בתור, כדי לקבל את קובית-הסוכר של חברו.
המחלק שהבחין בו שנית, לא טרח לשאול על מה זה ולמה, התכעס, סטר לו בעוז על לחיו לעיני התלמידים, וגירש אותו בבושת פנים.
10.
מרדכי עזב את הישיבה במרירות עצומה, ויצא לטייל אל יערות סלונים; ישב ליד הנהר שזרם למרגלותיה של סלונים, ובכה את בכי חייו.
ספקות צפו בלבו השבור, האם לארוז את חפציו ולהימלט מהמועקות וחבלי-הלידה המרים לבריינסק מכורתו? למטבחה המפנק של אימא, לחמימות הביתית, למאור פניו של אבא...
כל אותו לילה בכה רבי מרדכי את בכיו הגדול. בכי חייו. רבי מרדכי בורך ברגש כובש, והבכי הזה הפך לכור היתוך, מתעל של רגשותיו. בכי מחשל, בונה, שסייע ב-70 השנים הבאות, בעיצוב דמותו ומשנת חינוכו:
אין שום דרך להיכנס ולצאת בשלום ממורכבות-החיים, אם נוטשים את שלטון-הדעת, על סף קשיים רגשיים!
11.
היום אין מאיימות עלינו עוד הערבות הרוסיות המושלגות, הרעב והבדידות. היום לופת אותנו בחרבו השלופה, אויב מפחיד לאין ערוך:
עולם השפע, הנהנתנות והחיצוניות, ההורס את חלקתנו, והופך אותנו לתלותיים בעולם של פינוקים מקומיים; חלשים, ונטולי חוט-שדרה.
דווקא בדורנו, כשעולם שטוף-חיצוניות קורץ באלפי צבעי-ההבל של שומיו וקישואיו החומריים, תפקידנו לחנך את עצמנו למשהו של פנימיות.
עולם של פנימיות ירומם אותנו מאשפתות החומריות ודכדוכי-הנפש כאחד!
12.
להלן קטע מדיבורים שחצב והיזה מדם ליבו הטהור, מרן רבינו הגר"ש אויערבאך שליט"א. דבריו במלואם יפורסמו בספרי החדש, "מאבק וניצחון בחיי בן עליה", העתיד לראות אור בתקופה הקרובה:
"...הדור הזה אינו יודע כל-כך מה היה המצב פעם, כשכפשוטו לא היה לחם לאכול. אבי מורי זללה"ה היה מספר על הזמנים שלמד בישיבה קטנה, ובבית אביו לא היה מה לאכול כפשוטו, והיו מצבים שהייתה רק פרוסה אחת והיה להם ספק כיצד הוא ואחיו יאכלו אותה.
"הסבתא ע"ה, אשת זקני רבי אריה ליב רוחמקין זצ"ל, נזכר אני איך שהיתה מנדנדת את העריסות של התינוקות להרדימם. ואני זוכר על אחי הצעירים ממני יבדלחט"א והיתה שרה: 'אברמלה ועט לערנען תורה, תורה איז די בעסטע סחורה'. אז החדירו בלבבות, שבכל מצב רק הלימוד עצמו הוא התכלית. כך חלמו ושאפו כולם, ורק כשהייתה ח"ו בעיה ליחידים, כשהרגישו מצוקה קשה שלא היה שייך במציאות להמשיך...
"ואמנם אנחנו עוד הכרנו מאבותינו, שלא עזבו אף במצב שהיה רעב ללחם, אבל גם מי שלא עמד במסירות נפש שכזו, לא בנקל החליט לעזוב. וגם כשלא היתה ברירה ממש, עשו זאת בכאב נורא. אני עוד שמעתי מיהודים שהגיעו למצב שלא היה אוכל בכלל, וכשנפרדו מהגמרא היה זה בשבילם ממש כתשעה באב!
"והרבה גדולים הזכירו בהקדמת ספרם, שפרי עמלם התחבר בזמני צרה כשחיו בניסיונות הגדולים ביותר. מובא בספרים, על בעלי התוספות, שנתחברו בזמני שמד, שתוס' זה נכתב באותו יום שהוציאוהו לשריפה.
"כל אחד יש לו אפשרות להתעלות עם הכוחות שיש לו, כל לומד תורה יידע שהחלק והגעשמאק שלו נמדד רק בכוחותיו ואינו נמדד ביחס למצב החיצוני, ואז יצליח בסייעתא דשמיא!"
http://www.bhol.co.il/news_read.asp?id=11889&cat_id=25
בתום מחקר שארך מספר שנים, מציג אומן ישראלי החי באוסטרליה, את לחנו שלו לפיוט "אדון הסליחות". עבודת המחקר ההיסטורית-מוסיקלית עסקה בטקסט ובלחן שהתגלגל במשך השנים לפיוט המפורסם.
נסים בן-סלמון, העמיק ולמד את טקסט והלחן הספרדי המפורסם, כפי שהושר בארבע קהילות שונות ברחבי העולם. בשנת 2003 סיים תואר שני בקומפוזיציה שכלל ארבע יצירות נרחבות לתזמורת, רביעייה קאמרית ומוסיקה אלקטרונית.
כיום מלמד בן-סלמון מוסיקה בבית הספר הציוני דתי 'יבנה' שבמלבורן אוסטרליה, וכן ממשיך לעסוק בכתיבה והלחנה של שירים מקוריים בעברית ובאנגלית.
נסים בן-סלמון הוא מוסיקאי המתגורר במלבורן מאז 1996. לפני שעקר עם רעייתו אל היבשת האוסטרלית, עסק בתחום המוסיקה בארץ כמתופף (כנסיית השכל 1993) וכמעבד ומלחין באולפני דואט בת"א. בין השנים 1997 ו2003 למד מוסיקה באוניברסיטת 'מונש' במלבורן, שם התמחה בקומפוזיציה ומוסיקולוגיה.
מאז שנת 1980, משדר הטלטון של חב"ד קליפורניה - 'לחיים' - הספיק לגייס כספים רבים ולתמוך כלכלית במאות מרכזים קהילתיים, העוזרים ונותנים תקווה לאנשים נזקקים בארצות הברית.
בימים אלה רואים אור ההקלטות של משדר הטלטון אשתקד, אשר יופיע בגירסת שמע ובגירסת DVD לצפייה.
בין המשתתפים: אברהם פריד, מרדכי בן דוד, חבורת היום השמיני, נגן הפסנתר המוכשר איתן בודניק, אלון גולד במופע קומדיה ואמנים נוספים.
אגב, משדר הטלטון לשנת 2009 ישודר בעוד כשבוע וחצי, ביום ראשון כ"ד אלול תשס"ט, ויועבר בשידור חי באתר הבית של הטלטון.
