יש לי מחר יומולדת.

אם להיות מדויקים, אז כבר היום יש לי יומולדת כי כבר אחרי 12 בלילה.

והאמת שקצת עצוב לי.

משום מה היה לי ברור מעבר לכל ספק שאת היומולדת הזה אני אחגוג עם אהוב. עם מישהו שיסתכל לי בעיניים ויגיד לי מזל טוב שתהיה לו משמעות הרבה יותר עמוקה מזה.

אבל לא...

החלטתי, בפעם הראשונה בחיי, לא לחגוג את היומולדת הזו. אני לא מרגישה מספיק שמחה בשביל לחגוג.

אני מרגישה שמשהו לא מלא לי בחיים. 

אז החלטתי הפעם להעביר את זה. לתת לזה לקרות ולעבור לידי בלי לתת לזה יותר מידי תשומת לב.

הלכתי היום ליומולדת של חברה בבר פה בשכונה. כשנכנסתי פגשתי זוג חברים. היה נחמד לפגוש אותם.

עברו כמה דקות עד שנכנסתי ופתאום כולם צעקו  מזל טוב, ורק אז הבנתי שאני לא באמת חוגגת יומולדת לחברה,

אלא כל החברים שלי שם באו להגיד לי מזל טוב. 

הייתי ממש מופתעת, אפילו הזלתי דמעה.

היה לי שמח וכיף. חימם לי את הלב לדעת שהחברים שלי לא נתנו לי להעביר את היומולדת ככה סתם בלי לחגוג.

אבל אני חייבת להודות שבלב משהו בכל אופן צבט לי....

משהו עדיין מרגיש לי חסר. 

אני חושבת שאתה כבר בארץ חזרה עכשיו וכל מה שמעסיק אותי עכשיו זה  - האם הוא יתקשר להגיד לי מזל טוב....?

אני כ"כ רוצה שתתקשר.

כ"כ רוצה אותך שאני לא יודעת מה לעשות עם זה ואיך לצאת מזה.