הגילגוליות שבחיי
פוסטים פופולאריים
-
פוסט חו"ל
11/10/09 | 710 צפיות
-
"שומרת"
7/2/10 | 525 צפיות
-
היא
20/9/09 | 625 צפיות
-
צבא ההגנה לישראל
26/8/09 | 543 צפיות
-
חוששת לחשוב איך זה נגמר...
12/11/09 | 746 צפיות
-
שנה חלפה...ועוד שנה חלפה...
1/12/09 | 796 צפיות
פוסטים אחרונים
- מחשבות הזיות למדי.... 26/5/11
- העולם שלהן.... 29/3/11
- הגילגוליות שבחיי 10/12/10
- רגעים קטנים של החיים 2/12/10
- עדיין מתרגשת... 19/10/10
- השמחות הקטנות של אמא.... 10/4/10
חיוך של אמהות
האוצרית הולכת השנה לגן שהיתה בו שנה שעברה. אך בכל זאת החופש עשה את שלו וקשה לה בימים אלו. אנחנו הולכות ביחד לגן. אני נשארת איתה כמה רגעים ואחר כך עוזבת אותה בידי אחת הגננות. עוזבת אותה בוכה. והלב שלי נקרע. ( זה לא הוגן ! רוצה שיהיה לה טוב!!) כאשר אני מגיעה או יוצאת מהגן אני פוגשת אמהות. אמהות שעוברות בדיוק כמוני ימי הסתגלות עם הילדים שלהם. אנחנו מחייכות אחת לשניה. חיוך אוהד, חיוך מבין, חיוך מנחם, חיוך אמפתי. חיוך של אמא. |
תגובות אחרונות
-
עידית.ר
בתגובה על ילדים הם שמיכה !
-
מירי G
בתגובה על מחשבות הזיות למדי....
-
יעל רפואה משלימה
בתגובה על העולם שלהן....
-
האיש משם
בתגובה על נגרית קטנה ומוכשרת
-
לילית בת גרב
בתגובה על הגילגוליות שבחיי
-
יעל רפואה משלימה
בתגובה על רגעים קטנים של החיים
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מבינה אותך כל כך.
עברתי את התהליך הזה.
עכשו ילדי עוברים.
כניראה שצריך לעבור את זה.
תודה ושנה טובה.
חבל שאין לנו אפשרות כמו בשוודיה,
להביא את הילדים לעבודה,הגן
צמוד למקום העבודה,וניתן לבקר את הילדים....
אז בעצם האוצרית צריכה לנחם אותך ולעזור לך להיפרד, ולא ההיפך...
כי היא המראה שלך בעניין הזה
ככל שלהורה (אמא, במקרה זה) יותר קשה לעזוב את הילד- ככה לילד יותר קשה להיפרד.
תבנו לכן טקס יומי של פרידה.
אצלנו זה היה: ישבתי על הספסל בכניסה וחיבקתי אותו, כולל גניבת הסנפות. אם זה חורף- חיבוק בתוך המעיל שלי. אחר כך הוא בוחר עד איפה ללוות אותי (עד הדלת, עד השער), ומאיפה הוא מנופף לי לשלום, ואחר כך הוא יושב לו עוד קצת לבדו על הספסל, להתעורר ממש לפני שהוא מצטרף לפעילות.
טקסים זה דבר חשוב.
וכמובן- את יכולה להביא לה משהו שהיא יודעת שאת אוהבת, ולתת לה "לשמור" לך על זה עד סוף היום, ואז היא בטוחה שאת חוזרת.
הרבה כוח וסבלנות שיהיו לכן.
בד"כ...שניה אחרי שאנחנו עוזבות הם נרגעים......
ואם אנחנו לא אוכלות את עצמנו, אלא באמת מעבירות מסר של :
"קשה לך, זה בסדר אבל אמא תחזור עוד מעט לקחת אותך"
הן במילים והן בהתנהגות (כי הם קוראים אותנו כמו ספר פתוח....)
יותר קל להם....
עם הראשון הייתי קרועה ומתקשרת כל שעה לבדוק
עם השני אני כ"כ רגועה שזה ניכר על הילד.....
אני יודעת שהשנייה הזו של הבכי עד שאני הולכת קשה לו
אבל אם הוא בוטח בי, הוא ירגע מהר וירגיש בטוח בעצמו !