דווקא לפרק ולנתח מילים זה נחמד

ופעם ראשונה שאומרים לי שאני אמיצה! תודה!

ממושקפת שלום.ברוך שובך.אל תפרקי לי את המילים לחצץ.תחווי או לא ".משהו" וזהו.יש לך דמיון באבוא אחדת לא היית כאן.

דמיון בפרקסיס שלו הוא תסרוט על יבש מה יכול לקרות אם(במקום לקפוץ מהגג,אפשר לשער מה יקרה)חוצ מזה עקצת את כל האפורים בצדק.לא כולם אמיצים כמוך.אז?

אחרי שקראתי עליך ועל המקדימים במצוות חשבתי על הכינויים שלנו, בנים ובנות... למה הבן קורא לעצמו "לייש" והבת תוהה מי יציל את אפרסק?

 

כאילו שהחלוקה הקדומה - יורים ובוכים - מסרבת לנשור מעלינו גם כשאנחנו דוהרים על אופנועינו החלודים בין המילים..

קשה לי לראות עמוד שלם רק של "נחום תקום" אפורים אז החלטתי לבוא גם.. :-)

 

"אני לא מדמיין- משמע אני מאושר" - המשפט הזה בעייתי לי

 

לי אין דמיון. בכלל. ולפעמים אני מאושרת, ולפעמים לא.

את מספרת לי,נירית?אני עצמי לא משיג את הרבדים הנסתרים בטקסטים.זה לא כל כך מיוחד,הרי הפסיכולוגים עושים הון מפרשנות לא מודעת של דיבורים."לא כל המדובר הוא הנאמר"אימרה ששכחתי את ממציאה

לא מספיקה קריאה אחת בטקסטים שלך בכדי לתפוס את כל מה שאמרת. אתה דוהר על גבי המילים והרעיונות במהירות כל כך גדולה, שאני מוצאת את עצמי מתקבעת על משהו, ובו בזמן מחמיצה לחלוטין קטע אחר.

זה מה שקרה לי עם הסיור השגרתי שבתוך האימה. מצאתי בו עכשיו "גבעות מתקמרות כשדיים בוסריים" שניה לפני הפיצוץ.

לא יודעת למה זה מעלה בי חיוך, בחיי.

 

:)

היי נירית.אני אוהב את הנירית.

אני אוהבת את המציאות והדמיון המתערבבים במוחו של ילד כמו גם במוחו של הבוגר.

הסיוט הכי גדול הוא הדריכות לקראת והפחד מפני התגשמות. כשמשהו מתממש במציאות הוא כבר הרבה פחות מפחיד כי הוא עומד מולך פנים מול פנים ועכשיו אתה יודע איך להתמודד איתו.

לא הסכמתי עם "אני לא מדמיין - משמע אני מאושר" למרות שבהקשר שזה נאמר, הבנתי. במציאות שלי הדמיון הוא חלק מהאושר ולא מהפחד :)

תודה.הזמן הוא המימד הרביעי.אבל לא בפיזיקה עסקינן אלא ב"ספרות".החלל שבתוך האני לא שייך לו(לי).הוא צץ ככוכב שביט ומקיף פעם או פעמיים(מטפורית)שאם לא כן הכל כבר "מכתוב" באני ורק צריך להוציאו לפועל במילים

נפלא לייש. הדהדתי עם היריות שלך, רק שאצלנו המשמעות הייתה שהחיילים יורים במטווח בעמק וזה אומר שבבוקר אפשר לעשות סיבוב ולאסוף את הכדורים שנשמטו, לפרק אותם ולאסוף אבקת שריפה ולעשות מדורה גדולה בצבעים מגניבים.

 

לגבי הסייפא שלך, אתה אומר שלמציאות ארבעה ממדים ולדמיון אין גבולות, זה נהדר לגמרי, רק חשוב להוסיף שהדמיון הוא המימד הרביעי, כלומר הוא כלול במציאות ואי אפשר להעמיד אותו נגדה להשוואה. זו דעתי לפחות.