לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 815 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 700 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
פינוי זינוי
המחסן שהיה שם נעלם, ריח צבע טרי מקדם את פניי והנורה מתנדנדת במערומיה. ארונות המטבח התחדשו בצבעם אך בעיקר מרגיש לי חוסר בצמחים מעל, הצמחים שלו. גם המקרר איננו, כך שאינני יכולה לצחקק בפעם האלף על בקבוקי הוודקה שלו, ועל הסיפור הנצחי על כך שבהיותו צמא לגם במהירות כי חשב שיש שם מים... והמרפסת כבר גורמת לי לבכות, כי נעלם הירוק והתמונות אינן עוד. ובדירה אחרת, דירת אמו, הוא לוקח תמונה מילדותו, מכוערת ובלויה ומלקט שאריות זכרונות בוערים. מנבכי עברי מנקים כעת שאריות מנכים רגשות מוציאים ישן מפני חדש. שוב, ושוב, ושוב קטונתי מהכיל.
|
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ידעתי שכך תעני דרלינג.
ידעתי שכך.
}{
אויש, קשים הרגעים האלה
ואני כל כך מקווה שממרחק הזמן הם יהיו טיפה קלים יותר.
}{
תודה...
תאמת אני שמחה שכתבת את זה- זה חוסך לי את הצורך להסביר לך למה אני לא שם
רק השבוע השלכתי את המזוודות שלו שנסעו איתי בבגאז 3 חודשים
:)
זכור לי איך לפני ארבע שנים, חצי שנה אחרי מותה של אמי, קצת אחרי ראש השנה, אחי רוקן את ביתה של אימי מחפציה, הכין את הדירה לשוכרים, ולא יכולתי לעזור לו. ישבתי במטבח,לא מסוגלת לבחור סירים, (את זה את רוצה?) והתחלתי לבכות, נפרדת מכל מה שמוכר ולעולם לא יהיה עוד. ריח הבשמים שלה בארונות, אני תוהה אם הוא נשאר. מאז, לא ביקרתי בדירה, שוכרים השתנו, האחרונים השאירו את הדירה במצב איום, כך סיפרה אחותי, אימי שהיתה פדנטית והדירה שלה היתה תמיד נוצצת ומריחה טוב, מן הסתם מתהפכת בקברה.
גם אני קטונתי מלהכיל...
שנה טובה ובשורות טובות!
כואב,ראליסטי ונותן בבטן...
"ומלקט שאריות זכרונות בוערים"
מעולה*!
אני שואל את עצמי שוב ושוב...
למה חייבים להכיל הכל?
למה "להכיל" הפך להיות חובה ולא זכות?
מה ייקרה אם לא?
ובנימה קצת אחרת...
"קטונתי"...זאת תכונה משפחתית?
שבוע טוב ורגוע
ממני