המחסן שהיה שם נעלם, ריח צבע טרי מקדם את פניי והנורה מתנדנדת במערומיה. ארונות המטבח התחדשו בצבעם אך בעיקר מרגיש לי חוסר בצמחים מעל, הצמחים שלו. גם המקרר איננו, כך שאינני יכולה לצחקק בפעם האלף על בקבוקי הוודקה שלו, ועל הסיפור הנצחי על כך שבהיותו צמא לגם במהירות כי חשב שיש שם מים... והמרפסת כבר גורמת לי לבכות, כי נעלם הירוק והתמונות אינן עוד. ובדירה אחרת, דירת אמו, הוא לוקח תמונה מילדותו, מכוערת ובלויה ומלקט שאריות זכרונות בוערים. מנבכי עברי מנקים כעת שאריות מנכים רגשות מוציאים ישן מפני חדש. שוב, ושוב, ושוב קטונתי מהכיל.
|