כשהיינו ילדים, הג'ינג'ית ואני, למדנו בתיכון בבית ספר הריאלי (כן אנחנו ביחד מימי התיכון!). לפעמים בהפסקה, היינו פותחים בריצת אמוק לביתה שהיה קרוב לבית הספר - בגדר המערבית של בית הספר הייתה פירצה שהובילה לרחוב זמנהוף, משם במדרגות לרחוב שלה ובשלוש דקות הינו אצלה במטבח מתנשפים מהמאמץ. היינו מספיקים לערבב תערובת (כמות "רגילה") לטגן ערימת פנקייקס לאכול ולחזור בריצה (איטית) חזרה לשיעורים. פעם אפילו הספקנו להכין גם סירופ שוקולד. איזה ימים...
המתכון לפנקייקס, שמשמש אותי עד היום, נלקח מספרה האלמותי של רות סירקיס "ילדים מבשלים".
פנקייקס:
יבשים: כוס קמח תופח שתי כפות גדושות סוכר קצת מלח
רטובים: 3/4 כוס חלב 2 כפות שמן 2 כפיות וניל (תשתמשו אך ורק ב"מקורמיק") 1 ביצה
לערבב בנפרד את החמרים את היבשים ואת הרטובים. להכניס את הרטובים ליבשים ולערבב (לא חייבים מיקסר, לא חייבים מטרפה - אנחנו הסתפקנו בכף וקערה). לתת לתערובת לחכות חצי שעה (אם יש לכם חצי שעה, אם לא ...אז לא!).
לחמם מחבט לשמן קלות (למרוח את השמן עם נייר סופג או לרסס). לטגן על צד אחד עד שנוצרות בועות ולהפוך לעוד 10 שניות (אתם תמצאו כבר את דרך המלך שלכם).
תמיד יש לי בפריזר פנקייקס מוכנים למקרה שיתחשק ליורש העצר או לטוען השני לכתר, לארוחת בוקר או סתם ככה עם גלידה ו/או נוטלה ו/או וגם חתיכות של אוריאו מעל... |