בוקר טוב מחשב שלי. היום אנחנו "תופשים שיחה". הוחלט. אתה מביט בי ומחכה לשיחה הזו מזה ימים רבים למרות שאתה יודע שאין לי שום דבר מתוחכם או שנון להקליד עליך. שנינו יודעים שאין מילים מדוייקות לכל זה. שנינו מכירים את המצב הזה בו אני מתרגשת ואולי ללא סיבה ושנינו יודעים שהיום זה יתפרץ ממני אחרי תקופה ארוכה של שתיקה. מחשב ממזרי אתה. מחכה לי בשקט, אורב לי בסבלנות, רואה את אשר חופר בי, מתבשל בי מציק ולא מניח. פותח עלי מסך ירקרק עקשן ותובעני ומציף אותי ברגשי אשם כל יום מחדש עם סגירתו.
טוב נודניק, אז היום אומר את זה. רק בכמה מילים ואז אטרוק עליך את המסך. אתה תחשב למנצח ואני לא אוכל לחזור בי כי שנינו יודעים שברגע שנאמרות המילים יש להן זכות קיום. שנינו יודעים שמילים יוצרות מציאות שאי אפשר יותר למחוק אותה לגמרי . אולי רק לשנות אותה. רק אולי.
משהו מתרגש עלי. מישהו גורם לי לאחרונה לחשוב, לחלום, לפרפר משהו ולחזור להתגעגע למשהו. למשהו ההוא....זה שאני נאבקת בו כבר שנים. זה שאני רוצה שלא להאמין בקיומו או באפשרות או במזל שלי למצוא אותו. זה שמסוכן לי לרצות אותו ואל תנעץ בי את עיני בן הבליעל שלך, לא רוצה לומר את המילה. תגייס את כל החכמה הטכנולוגית שלך ותנחש לבד. הגיע הזמן שתצדיק את 13000 השקלים שהושקעו בך.
אתה שואל על המישהו הזה? לא מכירה אותו. אין לי מושג איך נראות העוויות פניו ואיך הוא מריח. גבוה או רזה, שמנמן או נמוך? אין לי מושג איך הוא יכול להיראות כשהוא עומד לידי, אינני מכירה את צבע עורו מתחת לחולצה, לא יודעת האם הוא אוהב סלט פטריות טריות, חסה ירוקה או רק סלט ערבי קצוץ דק...ואולי פסטה? או שאולי הוא מכור לקפוצ'ינו, אין לי מושג האם הוא נוחר , נוער או מדבר בשנתו...ואולי הוא בכלל חולה ירח? הולך מהר? נמרץ? איטי ומרושל? והפרוסטטה? בריאה? וכשהוא הולך לישון, עם פיג'מה פסים או נקודות? (אלוהים, רק בלי פיג'מה) והאם הוא משאיר אחריו מגבות על הרצפה אחרי הדוש? יודע לבשל משהו? האם הוא מזמזם שירה בדרך כלל? האם הוא יידע להצמית אותי בעיניו כשנפגש...אם בכלל...אוי מק, עולם ומלואו של תגליות חסר לי. איני יודעת עליו מאומה. הוא וירטואלי כמו בועות סבון, נגיש כמו ענן אך מושך כמו מוסיקה וקרוב כמו הדימיון שלי. איך אני יודעת? אני לא יודעת. מרגיש לי כך . בינתיים קראתי אותו והוא נקרא לי כל כך דומה לי. בחירת המילים שלו, הנושאים, הרוח, או האוירה, ההרגשה שיוצרות מילותיו כבר מרגשות ומפעילות את הדימיון המודחק שלי מראש. הוא נשמע לי אדם טוב מאד ואתה הרי יודע מה קורה לי כשאני פוגשת קצת טוב לב...אלפי מילים הפקתי על המסך שלך בעניין הזה. אז יש ביננו שיחה נהדרת והנה, אני מוצאת את עצמי היום שוב, שואלת בקול רם ובחוסר מנוחה, אותך, אותי: אז מה את באמת רוצה? ואתה, לו יכלת כנראה שהיית עונה לי: "הרי ברור מה שאת רוצה...זה לא כל כך קשה למצוא, אני עמוס ועשיר בהגדרות. את רוצה מישהו לאהוב? ידיד נפש? סתם ידיד? מישהו לבלות איתו? חבר? חבר שיהיה כמו חברה? סקס טוב? אצלי תמצאי כל דבר שרק תחפצי בו. מכל טוב. את כולם תוכלי למצוא דרכי, הם הרי מגיעים אלי במוקדם או במאוחר...כולם...(תוריד את החיוך המגחך שלך בן בליעל חסר רגש וחמלה) שוטטי לך , אתה ממשיך בנדיבות ותמצאי כאוות דימיונך את זה שייכנס לתוך המינוח הנכון שלך.
יא סייבר טיפש שכמוך, אני אומרת. אתה לא מבין כלום. זהו בדיוק העניין. אין מילה או הגדרה לזה. לעולם לא תצליח להעלות את ההרגשה במילים הנכונות. ומה שיש לך להציע לי אלו מילים רצות על מסך ואני מכירה כל כך הרבה מילים שיוצרות רגשות, תקוות וחלומות וכולן - לשווא. מה שמושך אותי הפעם אצלו הן לאו דווקא המילים שלו. הוא נשמע ממשי ונורמלי ובכלל לא וירטואלי, נשמע נגיש ולא מסתתר, נשמע פשוט, ארצי וכנה ולא פלצן נפוח ומתנשא. זה לא מהמילים שלו מק, אולי מהרווחים שבינהם. אתה , מק יקר שלי, למרות שאתה מק ולמרות שאתה יקר, אינך יודע לחשב עדיין את הרווחים ולכן אינך מסוגל להבין. אתה נשאר מחשב ריקני כמו כולם. איתך זה או 1 או 0 . או "כן" או "לא". או גבוה או נמוך, או עשיר או חסר אמצעים, או חתיך או סתמי, או ד"ר או תיכוניסט. אתה תמיד נע בין "או" אחד ל"או" השני.
מה שאני רוצה זה לא לרצות. מבין? מה שאני רוצה הוא משהו שכלל לא צריך לחפש אותו כי הוא קיים, חזק ומרגישים אותו בתוך העיניים, עם הנשימה שנכנסת בקושי לתוך הנחיריים, עם הסרעפת שלא מפסיקה לעלות ולרדת ולמרות זאת לא עומדת בקצב. מה שאני רוצה נמצא בכל מקום כמו היופי. אפשר להחזיק בו ביופי? לקרוא לו בשמות? צריך להגדיר אותו? מה שאני רוצה הוא כה פשוט ויחד עם זאת הוא חמקמק כמו המים היורדים בחור הכיור, בלתי מוסבר כמאבק התמיד ובדרך כלל, מתבזבז בתחרות שלא נגמרת אף פעם. מה שאני רוצה לא נמצא בחיפוש רב שנים אחרי מילים, עניין, הוכחות, פנטזיות לא ממומשות, חיפוש אחרי תארים, מידות גוף, גיל, חיפוש המקובל והמה יגידו ואיך זה ייראה. מה שאני רוצה קבור בתוך המצאות וסיפורים שאנחנו ממציאים, מסקנות והרגלים, מתפספס יום יום בתוך המציאות, בין הסימנים, הסממנים, בין מה שאנחנו "יודעים" לבין "מה שנכון" בין מה ש"צריך" לבין מה ש"אי אפשר" או "לא מתאים" ולמילים כמו - "או" "או" בכלל אין משמעות בתוך היופי.
את כל זה מחשב מוגבל שלי, אני לא צריכה. לא עוד.
אני רוצה את זה בשקט וגם בסערה. בשכחה של כל המילים, המאבקים, הסכנות, המסקנות. רוצה לא לנסות לתפוש אותו , רוצה לא לרוץ בעקבות הנשימה או הקצב, רוצה את זה עם המילים, בלעדיהם, עם הגוף ובלעדיו, רוצה את זה מוחשי וברור ומובן מאליו . מוכר וחדש, רוצה את זה כי זה כה פשוט וגם כי אין בלתו. רוצה את אותו המשהו שאי אפשר לרצות או לא לרצות אותו. רוצה את הדבר הזה שההגדרה הכי בנאלית שאפשר יהיה לתת לו תהיה: - כל מה שממלא את המילה "להיות". פשוט. לא?
הבנת משהו מכל זה? התבלבלת. נכון? אינך מבין את הביג דיל הזה, סה"כ גם אתה הרי מין סוג של "דבר" שאיתו אני "הווה". אז בוא נהיה פשוטים לרגע. אין הכוונה ל"דבר" אלא ל"איש" בשר דם...עולם ומלואו. יופי מובטח ושקט. בהזדמנות אסביר לך את העניין הזה. לא כעת. הפוסט הזה כבר הופך ארוך מדי...
נו מחשב מפותח שלי, עכשיו תורך. תריץ את הצ'יפים, התוכנות והזכרון שלך ותגיד לי מה הבנת מכל זה? סקס אתה אומר? כמה שאתה מוגבל! מוגבל עד ייאוש. פשוט אידיוט! סקס זה משהו שבכלל לא רוצים או לא רוצים אותו במקום הזה. גם הוא פשוט נמצא בתוך הנשימה, העיניים, הנימים ונקבוביות העור...ידיד נפש אתה מציע? מה זה בכלל? מי המציא את הדבר הזה? מה זה ידיד ואיפה נמצאת הנפש? והאם יש מקום לכאלה המצאות כשזה נמצא לך בסרעפת או פותח לך את הריאות?
אל תנסה אפילו את שאר ההגדרות שנשפכו אליך מתוך הרשת. לא תצליח. אחד הדברים שאני רוצה זה , לא לכתוב עליך פוסטים כאלה יותר למשל....זהו בזבוז זמן מטופש שמתחיל לעייף אותי. עכשיו אני מבינה זאת היטב. ובכל זאת, טוב שדיברנו ביננו מק. אולי הבנתי משהו. מדובר ב"להיות" ותו לא. כל מה ששייך ל"אני רוצה" לא הצליח לי כל כך (ולא רק לי) מסתבר שה"אני רוצה" הזה הוא לא באמת רלוונטי. אפשר לרצות להחליף בית, לקנות מסך פלסמה. לרצות אותם וגם לקנות אותם. מסתבר שאם אינך במצב של "להיות" סימן שה"אני רוצה" שלך לא היה בו מאומה מעבר למילה עצמה. יודע כמה פעמים, בשנתיים האחרונות, שמעתי את הצירופים "מחפש בת זוג" או "אני רוצה להתאהב"? וכמה פעמים התאפקתי שלא להגיב ב"אז לך תקנה" או לא לשאול "אז איך זה שאתה לא מאוהב?" או "כמה זמן אתה מחפש ואיך זה שאינך מוצא"? או, שאלת השאלות - "האם יש מצב שאתה טועה בהגדרה או עושה משהו לא נכון (שוב ושוב) שמשאיר אותך באותו המקום?" בדרך כלל אני לא שואלת. אין לי די אומץ או די חוצפה להכנס כך לעורם של אנשים אבל אני מרגישה כבר שנים שהשיחה הכל כך נפוצה הזו איננה השיחה הנכונה. עובדה, היא לא מביאה לתוצאות רצויות אלא לעוד קשר זמני שמסתיים, להמשך החיפוש, לעוד ניסיון, לעוד קשר...וחוזר חלילה. ככה זה כשרוצים מהראש ויודעים מה שרוצים. נעלמים. זה נעלם לו.
אז נסכם מק יקר, אני לא רוצה . לא רוצה לא רוצה. כל כולי לא רוצה וגם לא מחפשת וכל כולי נמצאת במקום שבו "להיות" זה אומר גם לפחד, גם לבנות, לגלות אינטימיות חדשה, לטעות, לסלוח, לכעוס, לשמוח, להשתולל, לפקפק, לסמוך, להאמין להאמין להאמין - ומה לא.. פשוט לחיות.
זהו, לך לך לנוח מק, עשית את שלך. לך תעכל אם אתה מסוגל וצא כבר מהגדרות החיפוש שלך.
וכן, תודה על ההקשבה ותסלח לי מראש כשאכבה אותך מדי פעם...אתה יודע, יש חיים בחוץ.
|