נתקלתי לאחרונה:

אשה בת 26 שאביה נפטר בן 91, שהתחתן עם אימה שהיתה בגיל 35 ,

שאמרה: ויתרתי על לימוד רכיבה על אפניים,

תמורת בטחון, שיקול דעת, רצינות, נועם, בטחון כלכלי וחום.

ידיד בן 68 שהביא תינוק לעולם עם זוגתו החדשה,

ואמר: אורו מלאו חיי, נפלא לי, מדהים

..

אלו באו אחרי שידעתי על 2 קולגות מעבודתי הציונית,

שהביאו ילדים מבנות זוג צעירות, והם בגיל 73,

לפני כ-30 שנה

..

ומפקח משרד החינוך ששנתיים לפני פרישה טייל לו ברחובותינו עם עגלה

וזורח על פניו החרושות, שעורר בנו גיחוך אז,

לפני כ-40 שנה

......

אז מה דעתכן חברותי הי'קרות?

ומה אומרים חברי המזדקנים?