כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      17/9/09 16:25:
    ומה אתי? בעצם אני עוד לא יודע לסווג את זה לטוב או לרע.
      8/9/09 08:08:
    מ ז ל  ש ל נ ו !
    0

    הרהורים נוסטלגיים

    2 תגובות   יום ראשון, 6/9/09, 19:01

    בעקבות תגובה עניינית לאחד הסיפורים הקצרים שלי שעוסקים באמנות,  מצאתי לנכון להעלות כמה הרהורים נוסטלגיים אודות אותה תקופה. כמה מסיפורים אלה העליתי לראשונה בקפה, מאחר והם מעט בוטים לדעתי כיום. אולם באותה התקופה חשתי צורך עז לבטא את הרגשות הללו.

    הייתי אחרי התערוכה השלישית שלי בבית סוקולוב בתל אביב. מוסד צנוע מבחינת יוקרה אומנותית, אין להשוותו לגלריה  הצנועה ביותר בעיר, מבלי להזכיר את רחוב גורדון. למרות היותו ביתם של העיתונאים ושאר אנשי המדיה האלקטרונית. בקרתי שם מדי ערב ומלבד קרובי משפחה וידידים שהזמנתי אך אחד מהמבקרים הנכבדים שהיו שם לא טרח להעיף מבט אחד לכיוון, הם היו עסוקים כולם אז ועדיין באגו של עצמם. וזו הייתה תערוכה מוצלחת שכללה מכירות ועניין (בקרב קרוביי וידידיי בלבד).

    השנה הייתה 1982 מעט לפני החזרת סיני למצרים וקראתי לתערוכה שבועיים לפני פתיחתה, 'פרידה מסיני'. שבוע בלבד לפני הפתיחה ביום שישי, גיליתי במדור האמנות סקירה אודות תערוכה של ציירת וותיקה שכונתה בשם הזה עצמו. יום לאחר מכן במוצאי שבת, הופיעה תזמורת קאמרית בערוץ הראשון, בקטע מוזיקלי על חולות סיני בשידור ישיר, שאף הוא נקרא 'פרידה מסיני'. באותו שבוע בביקור בתל אביב עברתי בפינת ארלוזורוב דיזנגוף וראיתי מודעה עצומה לרוחב גלריית הצילום הפרטית של פאראג' (המבנה שהיה בעבר קולנוע מגדל דוויד) 'שלום לך סיני' – חזרתי הביתה באותו ערב והכנתי כרזת פתיחה לתערוכה כפי שהתבקשתי,  עם שינוי שם: 'נופים ורעיונות'.

    במסגרת מאמציי לקידום ולהגיע לתודעתו של הציבור, גיליתי מודעה באחד מעיתוני הערב מהקטנות ביותר של מספר מלים בודדות, הצעה למשרת מבקר אמנות בירחון אמנות מסוים. פניתי עם פירוט תולדות חיים בכתב יד, שהיה באותה תקופה נאה למדי. כיום לאחר שנים של שימוש במקלדת, אני ממש מתקשה לכתוב כמה מלים בודדות. אני מניח שכתב היד הזה עבר גרפולוג לבירור תכונות אופיי ומהימנותי. מספר ימים לאחר מכן, קבלתי שיחת טלפון עם הזמנה לראיון.

    בבוקר יום ו' בסיום אותו שבוע יצאתי לצפון תל אביב, מחוז ילדותי ונעוריי, לפגישה עם בעל ועורך הירחון.

    במשרדו והגלריה שלו בבית מגורים בצפון העיר פגשתי באדם מרשים ביותר. הוא היה אז בכן שבעים להערכתי, גבר נאה עדיין, פטרון אמנות ידוע עם עבר מרשים לא פחות מחזותו ואישיותו היוצאות דופן. פרטיזן במלחמת העולם, אדם מצליח, שירת את המדינה באחת המשלחות שלנו באו"ם, בעל גלריות בחו"ל, בארץ ושותף ובעלים של בתי ספר לאומנות בתל אביב.

    הוא הביע את התרשמותו מהפניה שלי אליו, אולם הטיל ספק ביכולתי לשמש כמבקר אמנות, מאחר והייתי צייר בעצמי ומעבר לכך צייר פיגורטיבי. איך מסוגל אדם כמוני להתייחס לאמנות מודרנית, אבסטרקט, מינימליזם, פוביזם, דאדא, קוביזם וכיוצא בזה. עמלתי קשות לשכנעו שאוכל לעמוד במשימה הזו; והוא העמיד אותי מיד במבחן, ושלחני לתערוכת בוגרים של אחד מבתי הספר בבעלותו. לאחר כשלושת רבעי השעה במחיצתו הייתי בדרכי לדרום תל אביב לאותה תערוכה.

    התערוכה הייתה מאכזבת לעניות דעתי והתלבטתי קשות, הייתי על סף הרמת ידיים – כלומר התחלתי לחשוב שהוא צדק.

    עבודות של בוגר אחד בעץ, מיצגים ראויים לציון אוששו אותי, ולאחר הכל היו אלה בוגרות ובוגרים בתחילת דרכם, ומכאן צלחה דרכי לכתיבת הערכה זהירה ומעודדת. הצלחתי לכתוב חצי עמוד ולא יותר, ועמו חזרתי אליו עוד באותו היום תוך תחושה זהו דיני נגזר, והיוזמה הזו שלי הסתיימה.

    להפתעתי הוא קיבל אותי למערכת כמבקר בירחונו ואת המאמר בן חצי העמוד שלי, הוא פרסם ללא עריכה בירחון.

    בקרתי מטעמו בגלריות ביפו, במוזיאון תל אביב, במוזיאון הרצליה, כאשר המוזיאון הצנוע שהתקדם יפה כיום, הציג מאה שנות אמנות ישראלי – ואני זכיתי לסקר את התערוכה הזו.

    עם הידוק היחסים בינינו הצגתי לו את הציורים שלי ואת קובץ הסיפורים שלי שעסקו באמנות. באשר לציוריי הייתה לנו בעיה קטנה, הפרסום בירחון היה מסחרי לחלוטין עם מחיר בדולרים, ללא צילום של העבודות ותוספת עבור כל צילום. הסתפקתי בפרסום הסיפורים הקצרים בירחון. ללא תמורה. התפרסמו ארבעה סיפורים קצרים שלי בלבד, הרביעי היה 'המכירה' ואותו 'כהן גדול' היה עדיין בחיים, באחת הפגישות של בעל הירחון עם אותו אדם, עלתה לדיון תלונתו המוצדקת, ששמה קץ לפרסום סיפוריי ולקריירה שלי כמבקר אמנות - זה לא הפריע כמובן להמשיך לצייר לכתוב.

     


    דרג את התוכן: