כותרות TheMarker >
    ';

    נופי כותבת

    ארכיון

    הרימונים של סבא אליהו

    17 תגובות   יום שני, 7/9/09, 05:16

    ..אל תצטערי הוא אמר לי, זה לא אומר כלום יש שנים שאין בהם פרי, ממש ככה אולי בגלל שלא ירד עדיין גשם ושהאדמה כל כך צמאה אצלנו אז העצים ממש התאמצו וזה לא הצליח להם השנה, לתת לנו את הפרי האדיר לקראת החג.  ואני הסתכלתי על העצים ודמעות זולגות על פניי בלי הפסק, איך? למה? הרי אהבנו אותם כל השנים  ואפילו בשדה של סבא אליהו האבטיחים גדלו והוא כבר לא שם..ושדה אחר יתמלא בקרוב בצמחי תפוחי האדמה, אז למה? למה עצי הרימונים האדומים והוורודים ואפילו אלה עם הגזע הצבוע בסיד לבן, גם הם עירומים מפרי השנה?, ככה החלטתי לפני יומיים כשהדלקתי נר לסבא אליהו כי הוא עלה למעלה כמו אליהו הנביא, ועוד טרם עזיבתו טפל בכל העצים והזכיר לנו לא לשכוח אותם ולהמשיך לטפל אחריו, אז ככה הדלקתי נר ואמרתי, בקשתי סליחה.. סבא השנה כנראה היינו כולנו עסוקים וטרודים, ולא דאגנו לטפח ולגזום ולרסס ולהשקות, הרי כל הזמן מזכירים לנו שאין כל כך מים במדינה, ושצריך לחסוך, והתחלפו דיירים כל כך רבים בחדר שלך, ואולי לא כולם היו נחמדים לעצים שלך.. אז הרימונים החליטו לא לתת פרי, לסמן לנו שנתחיל לחשוב, מה עושים הלאה כדי שבשנה הבאה כן יהיה מהפרי האדום הזה לחג?

    וקראתי במחברת שלך והבטתי מעלה והבנתי שטעינו שטעיתי, אלו מביננו שלא ימצאו דקות לרפואה לטפח את העצים במהלך כל השנה העצים יקראו עליהם חמס, ואלה שמקימים רעש על לא מאומה..לא יתברכו בפרי אלא בענפיו עם הקוצים בעלים המחוררים מניקור הציפורים בנקודות השחומות של החרקים, בהכל רק לא בפרי.  ושאלתי למה? הרי הפרחים פרחו השנה והבנתי שהעץ החליט להתקשט לקראת החג, מתגנדר לפני חבריו על פריחתו היפה ההדורה המוקדמת, יחד עם השמש החמה של הקיץ, אבל להבשיל לפרי ראוי למאכל לחג תשרי, זה לא היה בתוכנית שלו השנה.

     

    ומהעצב הזה והגעגוע לטיפול שלך, לקול שלך המתגלגל, איך אני לא אצטער שהשנה אחרי 60 שנים, אני יגרור את רגליי לחפש את הרימונים של סבא בדוכן של המוכר בשוק, ואני יריח את הפרי ואני אטעם אותו והוא יהיה שונה, ולא אשמור אחד קטן במקרר כל השנה עד החג הבא כי זה לא הרימון שלי,ומכיוון שכך הוא לא יברך את פועלי ולא ישמור על ביתי,  מישהו אחר גידל אותו, והסיע אותו לשוק, ואני לא קטפתי עם אורי את הפרי אז הוא לא שלי, והוא אחר הוא פרי שגדלו אותו כדי למכור אותו ולא כדי להנות, שהרי אמרת תמיד שזו ארץ זבת חלב ודבש ושכולנו נחזיק באדמה ונשתול משבעת המינים ועם השנים הם העצים יטפלו בכל המשפחה, בכל השבט שלנו, אבל איך זה יקרה אם על כל אדמה בוניםעוד ועוד בטון לתפארת, גבוהה ורחב כמו מקדש עצמי פרטי,  ועוקרים את העצים , ואת הגינות מקשטים סמליה של תורת הפנג-שוהי ולא של התורה שנתנה לנו בארץ המובטחת הזו לפני הרבה שנים...ואפילו את הגפן הורידו מהחצר כי מצאו נחש קטן והחליטו שהוא מסוכן לילדים, הם לא שמעו אותך שהוא לא ערסי ושתפקידו לדאוג ששאר חרקים לא יפריעו לגפן לצמוח ולהבשיל בנחת...

     

    וכבר אין שיכר רימונים שקבור באדמה, בבקבוק השקוף שמצאת לפני שהתחילה המלחמה, והייתי רק בת 4 שנים, והראית לי איך חפרת מנהרה, להגן עלינו מהפצצות, וכשלא עברו מטוסים בעתלית הרשית לנו לשחק שם ולהריח את השיכר שלך שהכנת בבקבוק לשנה הבאה, והייתה שם גם פתילייה קטנה של נפט ומריצה ישנה, וכלים מעץ למשחק בחשיכה והרבה צחוק ואושר בלהכין משהו לנורא מכל ולא להשתמש בו כלל.  ואז לא ידעתי, לא ידענו שתבוא מלחמה חדשה, ושהם לא תפסקנה, והנה גם ילדיי שלי גדלים ואתה כבר לא פה, רק למעלה שם ורק בתמונות, וגם לילדיי יש את המלחמות שלהם, וכבר אין חפירת מנהרות בחצר מתחת לעצי הרימונים, יש בנייה של ממ"ד ומקלטים, ומבנים ציבוריים שומרי קהל מבטון מזויין.

     

    אז סבא באמת סליחה, מאז שעזבת הרבה השתנה, רק תביט מלמעלה על העצים בגינה והם ייספרו לך הכל, אבל אני מבטיחה לשמור ולטפח לשנה הבאה, כי חגי תשרי בלי הרימונים שלך הם עירומים ועצובים, מזילי דמעה, מבכים את החורבן, את הנתק בקשר שלי עם האדמה עם הטבע,ומראה השמיים ששמחו וצחקו וטפטפו את הטל בבוקר, כך שכל העצים יהיו מצוחצחים לחג, לתחילה של השנה החדשה. שתהיה לך סבא שנה שמחה, אתה רואה הלכת מוקדם בגיל תשעים ומשהו יכולת להשאר קצת יותר, לראות את יהונתן גודל ולשמוע אותו קורא , ולראות את בתך מרי הופכת לסבתא רבה עם הולדתו של נועם, שהוא נעם לנו מאוד.  והם החדים אלו שעדיין לא התקלקלו בשגשוג העורבי החדש, וגרים קרוב אליך הם אוהבים את האדמה, והם דווקא רוצים כן לחזור למה שהיה פעם..הרבה לפני שהם הגיעו פיזית לכאן..אבל הם היו כאן כל הזמן במחשבות שלנו ועכשיו ביומיום..כמו ההקשבה לדבריך, אני מייד מגיעה ושואלת אותך ליד הבית מה קנית בשוק לחג ומה סבתא תבשל? ואתה מחייך הרי היא יחד איתך, ואתה מבטיח לעזור לכוון כך שהילדים בשנה הבאה בתשרי יבואו לגינה ויקטפו מהרימונים לחג.

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/1/10 12:19:


      קפצתי לאחל שנה אזרחית טובה ומתוקה

       

      זהבית

       

      CHAMPANHE

        19/11/09 17:15:

      הזכרת את ילדותי.....

      בגינת הוריי היה שטח שכולו היו עצי רימון,

      גם שם משפחתי היה רימון.....

      מהרימונים נעשו ריבות, יינות ומאכלים נפלאים! נשיקה

        12/11/09 10:24:


      הזכרת לי נשכחות.

      לסבא שלי היה עץ רימונים בחצר.

      מרגש וכתוב נהדר.

       

        8/11/09 22:37:

      עבודה  ראוייה

       

        יפה לך

       

       נשיקהרגוע 

        26/10/09 17:51:


      סיפור קצר ראשון ונפלא

      בהחלט אשמח לקרא עוד.

       

      *

        21/10/09 18:01:

      תודה לכולם, אכן בשבילי בית ומשפחה הם עצי הרימונים והתאנים והזית של סבא ואת כל האכלים והמשקאות שהכנו במועדים השונים מהם. זהו סיפור קצר ראשון שכתבתי, אני שמחה לאמר שהתגובות חיוביות ושאני שוקדת על המשך כתיבתי, תודה שוב לכולם אכן רימונים הם עץ פריחה ופרי מאוד שורשיים ומיוחדים ומי שאוהב אותם אוהב הכל בהם!
        21/10/09 07:58:

      רימונים ! הפרי האהוב עלי מאז שאני זוכר עצמי. חגי תשרי הביאו לי תמיד את מראה, טעם וריח הרימונים אשר היו גדלים בחצרינו בילדותינו.

      סיפורך החזיר אותי שנים אחורה. 

      נחמד ורגשני

        20/10/09 19:54:


      איזה סבא אהוב היה לך.

      והרימונים שחסרים לך, אני כל כך מבינה.

      גם אצלנו בחצר גדלו רימונים.

      רימונים ישר מהעץ, הם לא אותם הרימונים שגדלים בחנות.

      יפה.

        19/10/09 23:34:


      מקנאה בך שיש לך כאלה זכרונות מסבא.

      בדור שלי לא לכולם היו סבאים ,היתה מלחמה איומה אחת ,באירופה ,שחיסלה כמעט את כולם.

      יופי של סיפור.

        19/10/09 22:34:

      צטט: nuffi 2009-10-19 18:33:17

      תודה, אני גדלתי כנכדה של סבא וסבתא בעתלית, אבא ואמא תמיד עבדו ,וכשסבא מת היה לי קשה יותר להפרד ממנו מאשר מהאחרים, בנתיים לצערי התייתמתי גם מאבא וסבתא, וככל שהשנים עוברות אני ברעננה אבל ליבי בנופי עתלית באדמה ושדה של סבא....תודה שאהבת שלחתי את הסיפור לתחרות הסיפור הקצר בקפה

      בהצלחה בתחרות :)

       

        19/10/09 19:30:
      תודה רבה
        19/10/09 19:29:

      מקסים, מרגש וסוחף
        19/10/09 18:33:
      תודה, אני גדלתי כנכדה של סבא וסבתא בעתלית, אבא ואמא תמיד עבדו ,וכשסבא מת היה לי קשה יותר להפרד ממנו מאשר מהאחרים, בנתיים לצערי התייתמתי גם מאבא וסבתא, וככל שהשנים עוברות אני ברעננה אבל ליבי בנופי עתלית באדמה ושדה של סבא....תודה שאהבת שלחתי את הסיפור לתחרות הסיפור הקצר בקפה
        19/10/09 18:30:

      הזכרת לי את סבא שלי שמת בשנת 1989 ובעלייה לקברו מניתי את ציוני הדרך בכל שנה שעברה מאז,

      כולל נפילת החומה בברלין,נפילתה של רוסיה,מלחמת המפרץ,רצח רבין,

      מהפיכת הסלולאר והאינטרנט ,חגיגות המילניום ועוד דברים שגילגלו אותו בקברו...

        19/10/09 17:12:

      מקסים.אשרי הסבא שאת נכדתו
        14/10/09 09:09:

      מרגש וסוחף.
        22/9/09 08:44:


      סיפור מדהים...

      צמרצורת בגוף שקראתי אותו....

      פרופיל

      nuffi
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין