שר החינוך, גדעון סער הביע לאחרונה, מעל במות אחדות , את רצונו להחזיר את "הערכים ציוניים יהודיים, דמוקרטיים, חיזוק הזהות והשורשים", כמו גם את ה "תרומה, לחברה, להתנדבות להליכה לתנועות נוער ולשרות בצה"ל". כולנו גדלנו על הערכים האלה, חילוניים ודתיים כאחד. אלא שבדרך קרה לנו משהו - שמנו לעצמנו תמרורי אזהרה. אותם תמרורי אזהרה הונפו מחדש במלוא עוצמתם עם הצהרת הכוונות של השר. החל בכעסים על 'מיליטריזציה של החינוך' וכלה במאמר של שחר אילן מאתמול - 'בלי תרי"ג מצוות". שחר אילן מסכים ש"הציונות היא של כולנו" הוא גם מסכים שלכולנו יש עניין בתוכנית, אלא שהוא ממהר לשים לנו תמרורי אזהרה : "הילדים צריכים ללמוד יהדות רק בהתאם לדרך של הוריהם, שהיא הדרך הרואה ביהדות תרבות ולא דת מחייבת. לימודי המורשת צריכים להיערך ברוח חילונית ופלורליסטית, לא ברוח אורתודוקסית. הילדים שלנו צריכים להכיר את המורשת והערכים שלהם, ולא לעבור שטיפת מוח מיסיונרית".
כשקראתי את הדברים , נדלקה לי נורה אדומה - הנה אחת הסיבות המרכזיות שהחינוך לערכים נחלש בציבור החילוני! כך קרה שבגלל הפחד מ'חינוך מיסיונרי' הפסקנו לחנך לערכים יהודיים, כך קרה שבגלל פחד ממיליטריזציה אנו עלולים להרתע מלדבר על שרות משמעותי, וכך קורה גם שמהפחד מפוליטיזציה הפסקנו להביע את דעותינו הפוליטיות. כך קרה שהפכנו ל'אנמיים' אדם ששם לעצמו תמרורי אזהרה מעין אלו חושש ש'אמונתו הפלורליסטית' לא מספיק חזקה וקל לערער אותה, מדוע עולה בדעתו של שחר אילן שבבית ספר חילוני יעשו לתלמיד שטיפות מוח מיסיונרית?! בציונות הדתית לאומית. הרבנים לא הרגישו שהם צריכים תמרורי אזהרה, הם היו בטוחים באמונתם, חדורי אמונה העבירו את משנתו של הרב קוק בדרכם להתיישבות, לשרות משמעותי ועוד ועוד , הרבנים הצליחו להעביר את הערכים בהם הם מאמינים. גם ה'מורים של פעם' בבית הספר החילוני, לא התביישו להביע את דעותיהם המגוונות, לעיתים מנוגדות בנושאים ערכיים שונים, ולרגע לא הרגשנו שהם עוסקים בפעילות 'מיסיונרית'. להיפך, הרגשנו שאנחנו יוצאים עם מטען ערכים, בעוד שהציבור החילוני ה'מודרני' מציב לפניו אין ספור תמרורי אזהרה בנושאים ערכיים.
הבעת מגוון דעות בכל התחומים היהודיים הדמוקרטיים ואחרים יהפכו את התלמיד לאדם רחב אופקים , בעוד שהצבת אין סוף תמרורי אזהרה הפכו אותו לתלמיד רדוד שחייבים לשקם את ערכיו. |