מחשבות
פוסטים אחרונים
- סגירת הקפה וגיבוי תכנים 11/6/20
- שנה טובה 11/9/12
- מרכזי הרגש 5/11/11
- האם יש לנו באמת יכולת בחירה ? 15/10/11
- מתי יש לי עילת תביעה 2/10/11
- האם הייתם מהגרים לארץ אחרת ? 20/9/11
ארכיון
הזדקנות
אמא שלי מזדקנת . אשה בת 75 , שהיתה פעילה כל חייה , עבדה מישרה מלאה ומעבר לכך עד גיל פרישה , היתה תאבת חיים ותרבות, מזדקנת . פתאום לא מעניין אותה שום דבר . פתאום לא רוצה לעשות שום דבר . אף לא רוצה לצאת מהבית כמעט . הכל מאד קשה לה . כמעט בלתי אפשרי . אמא שלי , שכל בוקר בדרך לעבודה הייתי מנהלת איתה שיחה יומית של חצי שעה בפקקים , לא משתפת יותר פעולה . אפילו לשוחח קשה לה . לא מעניין אותה . איבדה ענין. האם היא צריכה לעבור לדיור מוגן או שמא לקחת עזרה של מטפלת - קשה לי לחשוב על זה . סך הכל היא לא כל כך מבוגרת , היא גם נראית צעירה יחסית , אבל כל אחד וההזדקנות שלו. |
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה , דרור . ( אני אענה לך באישי ).
לא נעים. מגיע שלב בו אנחנו הופכים למטפלים בהורים.
זה קשה ומתרגלים. שתהיה לכם תקופת הסתגלות קלה. שניה טובה בבריאות מלאה. *
תודה שביט
עצוב. הבדידות וההשלמה עם ההזדקנות הן הקשות מכל.
שתחליט איפה ועם מי היא רוצה להיות - ורק שיהיה לה טוב.
תודה ברוש .
אכן, זו בעיה לא פשוטה של מה שנקרא "דור הסנדוויץ'". בין הילדים, שעל אף שהם בוגרים דיים, עדין נזקקים להורים לבין הורי ההורים, שהיזקקותם לילדיהם הולכת וגוברת
לכשעצמי הייתי מעדיפה מטפלת. להותיר את ההורה בסביבה לה הוא רגיל ולנסות לבקר יותר.
וזאת כמובן, עד כמה שניתן להמשיך בסידור.
תודה פיני . אבא שלי נפטר כך , בהסתלקות בסערה . בן 56. שבועיים קודם היה בריא שבועיים אחר כך כבר לא היה בן החיים.
שנים לקח לי להתגבר על זה .
זה הצד האחר של ההזדקנות וההתחלה של פרידה.
חוויתי את הצד האחר של מחלה קשה ו"הסתלקות בסערה". אינני יודע מה עדיף...
חיבוק ענק.
פיני
היי יוסי , תודה. אנחנו עדיין לא ממש בשלב הזה , אנחנו רק בהתחלה . ובכל זאת ההבדל בין מה שהיה קודם לעכשיו הוא בולט.
זה כמובן תהליך כזה . זה לא שאדם קם פתאום בוקר אחד והנה הוא הזדקן במשך הלילה. זה תהליך של שנה שנתיים , תהליך איטי וכמעט לא מורגש עד שיש פתאום ירידת מדרגה יותר משמעותית . זהו כנראה השלב שהסביבה מתחילה להזדעק . תודה.
אריאלה יקרה , ברור שאמא שלי תחליט מה מתאים לה . אם היית מכירה את אמא שלי היית יודעת שאין דבר קטן כגדול שהיא נותנת למישהו להחליט עבורה . אני ואחותי , נשים די דומיננטיות בסך הכל , מסתדרות מולה בשלשות ובדום מתוח. תודה.
כאחד שעבר את השלב הזה עם הוריו, אני רוצה לומר לך מה שלמדתי.
קודם כל: בדיקות רפואיות יצביעו אם זו בעיה של "מצב רוח" או בעיה בריאותית.
שנית: אסור שאמך תהיה לבד רוב שעות היום והלילה
והכי חשוב, עלול להגיע הרגע שבו תצטרכי להפסיק לחשוב על אמא כבת שלה, אלא כמישהי שיודעת יותר טוב ממנה מה צריך לעשות. זה היה לי הכי קשה: פתאום להבין שאני כבר לא הבן שלה מבחינת התפקיד ששהייתי תמיד. עכשיו אני הוא מי שדואג ויודע מה לעשות (והאמא תתנגד להרבה החלטות נבונות שלך).
במצב כזה אני ממליץ להתיעץ ואולי אפילו ללכת ל"קבוצת תמיכה". כי זהו שלב שכל הילדים המבוגרים עוברים עם הוריהם האהובים.
ליבי איתך דנית. כולנו עוברים את זה עם הורינו וכולנו מעורבים רגשית כמובן,
מה שמאד מקשה עלינו לקחת את ההחלטות הנבונות.
היות ואת שואלת הרי שאני נוטה בכול ליבי לייעץ לך, לשאול את אימך מה מתאים לה.
מה היא רוצה.
אני שולחת לך חיבוק עידוד מרחוק.
אריאל , נתת כוכב וברחת . חבל . דווקא ציפיתי לשמוע את התייחסותך.
היי י.מ.ה , אני מסכימה איתך שרב הבעיה היא מצב נפשי של אנשים בגיל המבוגר , במיוחד של אלה שהיו דווקא פעילים בחייהם עד כה . מה קורה כשמסרבים לקבל טיפול ? האם אפשר להמשיך ככה בשיגרת החיים ואנחנו הילדים יכולים שלא לעשות דבר ולהשקיף מהצד?
שנה טובה !
הזקנה והעצבות שבה........
להערכתי אמך זקוקה לחברותא חיונית לידה שהרי הבדידות הפכה בה כל עניין
סוג של בריחה מהחיים .........עצוב אך פתיר, בהצלחה!
אני חושב שהכול זה עניין של מצב רוב
הרגשה נפשית וזה הכי חשוב
כאן הנקודה שצריך לדבר אליה
רק טוב
שנה טובה !!!
שלום ציפי ותודה על תגובתך . בגיל שלי אנחנו באמצע . הילדים עוד לא ממש עומדים על הרגליים שלהם . ההורים כבר מתחילים להפסיק לעמוד על הרגליים . אין ספק שזה עובר על כולם ובכל אופן מעניין לשמוע צורות התייחסות.
כל כך מוכר , צער גידול הורים , קשה להכיר בכך אך זה תהליך שעובר על כל הילדים , ההורים שהיו מושא להערצה ועשייה הולכים ונגמרים לנו זה הכי קשה , זה עוד סוג של חוויות החיים שלא לימדו אתנו להתמודד איתם
צער גידול הורים
תודה רות , גם אני חושבת יותר לכוון של מטפלת . היא אישה שמאד קשורה לבית שלה ולפרטיות שלה, אבל האמת , לא ממש יודעת . אנחנו רק מתחילים לחשוב על זה.
לפני הכל
איך הבדיקות שלה ותי בפעם האחרונה בדקו לה B12 ו פעילות של בלוטת התריס ?
אצל אמא שלי בודקים הכל, כבר שנים ומשום מה שחמש השנים האחרונות לא בדקו B12 אז מחוסר תשומת לב, אנחנו מתמודדים עם תופעות שניתן היה למנוע בקלות
הדילמה דיור מוגן או מטפלת
תלוי במידת שיתוף הפעולה שלכם כמשפחה
מטפלת אינה טייס אוטומטי, גם הנהדרות שבהן זקוקת ליד מכוונת וגם לפיקוח
דיור מוגן, אם יהיה לבד בדירה קטנה, או בחדר משלה, יהיה לה קל לשקוע
מאידך אם מישהו מכם גר קרוב אליה, ויכול לתפעל את המטפלת ולדאוג שגם אמך לא רוצה היא דורבן להשתתף במרכז יום, לצאת מהבית מתוקתקת, להתלוות למטפלת לסידורים וקניות קלות, פעילות שנראית זוטות. יקל להשאיר אותה מעורבת