ובסוף השיעור, התמהמה, וכשכל הילדים יצאו מהכיתה, ניגש אלי במבוכה, ושאל: "את יכולה בבקשה ללמד אותי"? עניתי שאני כבר מלמדת אותו. (ארבע שעות בשבוע). "בקבוצה קטנה. בכיתה שלך". ביקש. ואני, שכבר חודשיים עובדת 10 שעות בממוצע ביום, שכבר רציתי לעוף הביתה מהר, שלא הספקתי לדבר עם ילדיי שלי, שנשבעתי הבוקר שב-3 אני בבית, שמעתי את עצמי אומרת לו: "יאללה, בוא". והילד - נהרו פניו, ואצה לו דרכו לפתוח לי את הדלת, ואת הקלמר הוא הוציא בשקיקה רבה וישבנו יחד שעה ויותר ובאושר רב הסתיים לו יומי הרבה אחרי שתכננתי.
|
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה זה חיוך - מאלה שעושים כבר כאבי לסת.
תודה דפנתי.
אגב, את טובה בהימורים, אז את יודעת... יש פרסים גדולים תלויים ועומדים וממתינים...
ממך??? וואו, תודה!
זה היה מרגש, הפוסט הזה.
בעיקר ראיתי את הילד בעיני רוחי, מעיז לבקש.
ואני מהמרת שנסעת הביתה עם חיוך על הפנים שנשאר גם לשעות אחר כך.
תכנון הוא לעולם בסיס לשינויים...
וכל עוד היית איתו בלב שלם - משהו טוב קרה שם.
(גם אני שמעתי עלייך :) )
מי ייתן ויירבו כמותך
אני
אתה מאחל לי בדיוק את הדבר שאני רוצה יותר מכל - שיצליח.
תודה רבה!
תודה רבה לזאב.
איזה יופי !
את נהדרת ואני מאחל לך,
שהוא יצליח ותזכרי תמיד את פניו.
עברתי במקרה עצרתי בזכות הבושם..
ונשארתי בזכות הקסם...