בס"ד 

בחזרה לרחם!
חודש אלול תובע מאיתנו לפתוח שוב את שער הרחמים, להאמין ביכולת לרחם, לשוב אל הרחם ולצמוח מחדש.

שוב נפתח השער. שוב דודי לי ואני - אמורה להיות לו . להיפתח שוב לשנה שונה, להפוך את כל ה"לא" ל"לו", שתי המילים המרכיבות את השם "אלול". לכל אחת השער הנעול שבו היא מסרבת להיפתח, להיות "לו", לחמול ולמחול. מדהים לראות כמה פעמים מופיעה המילה "שער" בפרשתנו בהקשר של נתינה ורחמים: "ושמחת לפני ד' אלוקיך והלוי אשר בשעריך", "כי יהיה בך אביון באחד שעריך", "והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו".
חודש אלול תובע מאיתנו לפתוח שוב את שער הרחמים, להאמין ביכולת לרחם, לשוב אל הרחם ולצמוח מחדש. אבל מי ירחם עלי? מי ינחם אותי? מאין הכוחות לשוב ולעמוד בשער, להאמין בשיבה הביתה, בתשובה? "ענייה, סוערה, לא נוחמה, הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך ...ושמתי כדכד שמשותייך ושערייך לאבני אקדח" מבטיח הקב"ה בהפטרה לפרשתנו. אני אעמוד איתך בשערי השנה החדשה וארצף אותה עבורך ביופי ובאור!
כשפירש ר' יוחנן את פסוק הנחמה הזה, לגלג תלמידו ולא האמין, עד שהפליג יום אחד בספינה וראה את מלאכי השרת כשהם מנסרים יהלומי ענק. שאל אותם: מהן אבנים אלה? ענו לו: עתידות הן לעמוד בשערי ירושלים. בא התלמיד לר' יוחנן ואמר לו: נאה דרשת! אמר לו ר' יוחנן: "ריקא! אלמלא ראית לא האמנת? מלגלג על דברי חכמים אתה!" נתן עיניו בו ועשאו גל של ?עצמות (ב"ב ע"ה , א').
מדוע נענש תלמידו של ר' יוחנן בעונש נורא כל כך? מפני שמי שאינו מאמין בגאולה מושלמת, בשינוי אפשרי וקרוב, הינו אדם חסר רחמים - על סביבתו ובעיקר על עצמו. הוא מת מפני שלא ראה: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", בכל יום יש יכולת לראות ברכה - ומדוע לא ראית בדברי חכמים?
יש בכוח הרחמים כדי לשנות הן את מהות הנותן והן את מהות המקבל: אישה המזינה תינוק ברחמה - משנה ומגדלת גם את צורתה שלה וגם את שלו. על אדם המשמח את בני ביתו נכתב בפרשתנו "והיית אך שמח" וברש"י: "לפי פשוטו, אין זה לשון ציווי אלא לשון הבטחה"...(ט"ז, ט"ו).
בן זוגך יכול להשתנות השנה, להפוך שמח ונותן. ילדך יכול לעלות על מסלול של יראת שמים ואמונה. חמותך יכולה להוציא מתוכה רוך לא צפוי ואת - את יכולה להיוולד למזל מחודש בחודש הרחמים. הרחמים שלך על עניי ביתך, הם שישנו את מאזן הטוב והרע ביום הדין: "בצדקה תיכונני...וכל לשון תקום איתך למשפט – תרשיעי"....

) הרבנית ימימה מזרחי)